דילמת האסירים הביטחוניים

[בתמונה: יש מדינות דמוקרטיות שנוהגות אחרת... עצירים בטחוניים במתקן המעצר בגואנטנמו. התמונה היא נחלת הכלל]

אסירים ביטחוניים

אסיר ביטחוני מוגדר בישראל כ"אסיר אשר הורשע ונידון למאסר בגין ביצוע עבירה, או העצור בגין חשד לעבירה, שעל-פי טיבה או נסיבותיה הוגדרה כעבירה ביטחונית מובהקת, או שהמניע לביצועה נבע מטעמים לאומניים" (רונן, 2009).

כמות האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל משתנה על פי התקופה: אירועים - נוסח תקופת המאבק המזוין בפלסטינים - מעלים מאוד את מספרם; ואחרים, כמו הסכמים למיניהם מורידים אותו. הוא נע בין אלפים ספורים למספר דו ספרתי.

כדי להחזיק את המספר הגדול של אסירים ביטחוניים נבנו על-ידי צה"ל מתקני כליאה מיוחדים להחזקתם, במגידו, בקציעות ובמחנה עופר. אולם, חוסר המיומנות של צה"ל בעיסוק בכליאה הוביל לתהליך של העברת מתקני הכליאה הצבאיים לידי שירות בתי-הסוהר. תהליך זה הושלם בשנת 2009 (רונן, 2009).

דרכי ההתמודדות

סוגיית ההתמודדות עם סוגיית באסירים הביטחוניים היא כאב ראש משמעותי לכל מדינה דמוקרטית, ואין בנמצא מודל אופטימלי, שכן, אסיר ביטחוני הוא מעין יציר כלאיים בין שבוי מלחמה לאסיר פלילי. לכן, ההגדרה שלו והיחס אליו שונים ממדינה למדינה:

  • אם יוגדר כשבוי מלחמה, יחולו עליו הזכויות של שבוי מלחמה על פי אמנת ז'נבה השלישית. בכך, מדינות אינן מעוניינות.
  • אם יוגדר כאסיר פלילי, תאלץ המדינה הכולאת לאפשר לו את כל הזכויות הניתנות לאסיר כזה, וגם בכך מדינות רבות אינן מעוניינות.

במדינות טוטליטריות, האתגרים מן הסתם שונים ודרך הטיפול היא אפקטיבית יותר עם דילמות מעטות יותר (היא נרחבת יותר וכוללת גם מתנגדים פוליטיים, שלא ביצעו פעולות חתרנות וטרור), אולם גם הן משלמות מחירים בסוגיות הללו, הן במישור הבינלאומי - בסוגיית זכויות האדם - והן בתוכן פנימה.

[בתמונה: מתנגדי משטר בגולאג סובייטי. התמונה היא נחלת הכלל]

מדינות דמוקרטיות פיתחו שני מודלים מנוגדים להתמודדות עם האתגר: 

לוחמים בלתי חוקיים'

מדינות מסוימות - ובתוכן ארצות הברית - יצרו את ההגדרה של לוחם בלתי חוקי: "לוחם שאינו משתייך לצבא סדיר או למיליציה, שקיבלה על עצמה את דיני המלחמה". ההגדרה שוללת מעציר את זכויותיו, ומאפשרת כליאתו בתנאים קשים וחקירתו לאורך זמן, בלי הצורך החוקתי להביאו בפני שופט או לספק לו הגנה משפטית (ויקיפדיה: לוחם בלתי חוקי).

צבא ארצות הברית מחזיק לוחמים בלתי חוקיים במחנות מעצר מחוץ לארצות הברית, נוסח מתקן המעצר בבסיס הצי האמריקני במפרץ גואנטנמו בקובה, שנמצאו בשטח שאינו שייך לארצות הברית, אלא רק חכור על ידה; וכתוצאה מכך הוא אינו כפוף לחוקה ולבתי המשפט האזרחיים שלה. המתקן הוקם בשנת 2002 בעקבות פיגועי ה- 11 בספטמבר. הוא משמש את הפנטגון ואת ה-CIA לכליאתם של עצירים ביטחוניים ממדינות שונות, חלקם פעילי אל קאעידה, לפני משפטם וחריצת דינם במשפט צבאי (ויקיפדיה: מתקן המעצר בגואנטנמו).

הפתרון הזה איננו מקובל על רוב הקהילה הבין לאומית. לטענת ארגון זכויות האדם אמנסטי וארגונים אחרים, ממשלת ארצות הברית מנצלת פרצות בחוק, על מנת לעצור חשודים ללא משפט, ולחקור באמצעים שאינם חוקיים לפי האמנה. מספר פרשיות התעללות שדלפו משם רק הקשו את הבעיה עוד יותר (ויקיפדיה: מתקן המעצר בגואנטנמו).
בשל כך, הוציא נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, צו נשיאותי ב-22 בינואר 2009, המורה על סגירת מתקן המעצר בגואנטנמו בתוך שנה, ומסירת ההליכים המשפטיים של העצירים בידי התובע הכללי, אולם המתקן לא נסגר במהלך כהונתו וממשיך לפעול גם כיום (ויקיפדיה: מתקן המעצר בגואנטנמו).

[בתמונה: אין ארוחות חינם... כותרת כתבת הקתוליק נשיונל רפורטר - פעילי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, המחופשים לאסירי גוואנטנמו, מפגיניםי ב -16 ביוני 2013 מחוץ בבלפסט, צפון אירלנד, לקראת פסגת קבוצת השמונה, בה השתתף הנשיא האמריקני לשעבר, ברק אובמה. התמונה: CNS/Reuters/Cathal McNaughton. לכתבה המלאה, לחצו כאן]

קרימינליזציה מדינות אחרות ובתוכן ישראל ומדינות אירופה המערבית, יצרה קרימינליזציה של העבירות הביטחוניות, כולל הטרור. משמע, דינו של טרוריסט כדין עבריין פלילי; ומקומו בבית כלא רגיל. ישראל ירשה את הגישה הזו משלטונות המנדט הבריטי. ב- 1 ביוני 1921 פורסמה פקודת בתי-הסוהר הראשונה על ידי שלטונות המנדט. לאור הפקודה פורסמו פורסמו ב- 1925 תקנות בתי-הסוהר, אשר תוקנו ושונו פעמים אחדות עד לשנת 1947. התקנות התייחסה לכל האסירים – פליליים וביטחוניים – כמקשה אחת ולא הפרידה ביניהם. אולם, ניתנו זכויות מיוחדות לאסירים שקיבלו מבית משפט את ההגדרה "יחס מיוחד", כמו למשל, זכותו ללבוש את בגדיו בכלא במקום בגדי האסירים הסטנדרטיים (יחזקאלי, 2011). 

מדינת ישראל המשיכה את הנוהג הזה. טרוריסטים נשפטים במשפט פלילי. הם אינם מוחזקים על פי מידת המסוכנות שלהם אלא על פי גזר הדין, שהוא פועל יוצא של הראיות שהוצגו בבית המשפט; וכל זכויות האסירים שמעניקה מדינת ישראל לאסיריה חלים עליהם, כולל עתירה לבג"ץ על תנאי כליאתם.

לכן, המושג 'אסיר ביטחוני' אינו מוגדר בחוק, אלא בנהלי שירות בתי הסוהר. סיווג אסירים ועצורים כ"ביטחוניים" הוא החלטה מנהלית של שירות בתי-הסוהר. הסיווג נועד בין היתר להקל את הניהול התקין של מתקני הכליאה באמצעות החזקת האסירים והעצורים המוגדרים כך, בנפרד מהאסירים והעצורים על רקע פלילי. הגדרת אסיר כ'ביטחוני', משפיעה על זהות הכלא או האגף בכלא, שבו ירצה את עונשו, וכן על היבטים מסוימים של תנאי מאסרו.

[בתמונה: אסירים ביטחוניים בתפילה. המקור: שב"ס]

הסיווג הזה רלוונטי לא רק לשלטונות הכליאה, אלא בעיקר לאסירים עצמם, כיוון שהוא המפתח לקבלת גמלאות חודשיות בגין כליאתן. סכומים אלה פורסמו בעיתון גלובס בשנת 2014, והם מובאים גם כאן לפניכם:

[לכתבה המלאה בגלובס, לחצו כאן]

טעויות היסטוריות...

מסיבות היסטוריות נעשו שלוש טעויות קריטיות ביחס לאסירים הביטחוניים בישראל, שמעצבים את יחסיהם עם הרשויות כיום:

  1. החזקתם בבתי כלא צבאיים יצרה החזקה נפרדת מאוכלוסיית האסירים הרגילה.
  2. החשש מאי שקט גרם לשלטונות הכלא להחזיקם על פי זהות ארגונית. התוצאה הייתה התגבשות הנהגה בכלא וגיבוש ארגוני. בתי הכלא הפכו למתקני אינדוקטרינציה שבהם חושלו הפעילים ובהם התעצבו מנהיגים. תחושת ה'ביחד' הקנתה להם עוצמה - מול שלטונות בכלא ומול החברה הפלסטינית - ויכולת סחטנות.
  3. המרדף האופייני לגורמי ביטחון בישראל, אחרי עוד יום של שקט, גרם לשלטונות הכלא לשלם בהטבות כדי לקנות שקט.

אז - ובשל היריבות בין הארגונים - התמסדה גם התפיסה שיש לקבץ אותם על פי ארגוניהם. המצב הזה הקנה להם עוצמה - הן החוצה והן בתוך בתי הכלא מול מערכת הכליאה - ובנה להם מנהיגות.

[להרחבת המושג 'עוצמה', לחצו כאן]

במקביל, חלק מהמנהיגים הללו השתחררו מהכלא, ובנו עמדות כוח בקרב ההנהגה הפלסטינית. ,לכן, מחויבות המנהיגות לאסירים גדלה, והשפעתם גוברת. 

המבנה הארגוני של תת מערכת האסירים הביטחוניים בכלא - המשולב במבנה הרשת של ארגוני הטרור הפלסטיני, באמצעות היכולת שיש להם לקיים תקשורת דו סטרית, ישירה ועקיפה, עם הגורמים השונים מחוץ לכלא - מעצימים מאוד את השפעתם (גולדברג, 2016).

השפעה זו מביאה להתססת השטח - ולעתים אף להתלקחות - בגין שביתות רעב של אסירים, הפורצות מידי תקופה, מסיבות פנימיות ו/או חיצוניות.  זהו משחק שחמט, שלעתים מנצחים בו האסירים ולעתים שלטונות הכלא. אחד הנצחונות המפורסמים של שב"ס היה כאשר הצליח לתעד את אחד ממנהיגי האסירים של פת"ח, מרואן ברגותי, אוכל טורטית באמצע שביתת רעב (ראו בסרטון למטה):

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *