מורכבות בביטחון לאומי

מלחמת אוקראינה נותנת לנו תמונה ברורה באשר לאופיין של מלחמות המאה ה- 21; ומחייבת אותנו להתעורר מהשגיוניות שהיטו אותנו מהדרך הנכונה משך שני עשורים; ולחזור לקרקע המציאות.

החיים לימדו אותנו שראוי לאמץ את לקח "משל העקרב והצפרדע" הנושאת אותו על גבה לחציית הנחל, והוא מכיש אותה למוות, ומצדיק את האבסורד בכך שאינו יכול להתכחש לטבעו.

למרות כל המתרחש באוקראינה, אל תספידו את המערב. אותם 'אדומי צוואר' – שהמערב הליברלי התרגל כל כך לשנוא ולבוז להם, בתקופת דונלד טראמפ, אלו שניצחו שתי מלחמות עולם – הם שינצחו גם הפעם. צעדיו של פוטין הם דלק על המדורה שלהם שכבר בוערת!

מה שנעדר מהשיח הישראלי הוא השאלה עם איזו איראן מדינת ישראל רוצה להגיע לסוף הדרך: איראן גרעינית, המשולבת בכלכלה העולמית ומתנהלת כמו פוטין על גבול אוקראינה; או איראן מצורעת, המוחרמת אם צריך על ידי סנקציות משניות. מדינה חלשה הרבה יותר.

במקום לחכות לפתרונות שתיצור עבורנו המדינה, או גופים גדולים אחרים, אנחנו מביאים את עצמנו ויוצרים פתרונות, יש מאין… יוצרים מעגל, שימשיך להזין את עצמו ויביא עוד ועוד אנשים לנגב ולגליל, ובעיקר יחזק את מדינת ישראל וייצר את המציאות אליה אנחנו מכוונים בחגיגות 100 השנים למדינה.

בכל תהליך יש נפל; ובמערכת מבצעית, כשלים הם תמיד חלק מהעשייה. תועלותיו המבצעיות של גדוד 'נצח יהודה' עצומות, הישגיו גדולים; וגוברים בהרבה על הבעיות הנוצרות מהרכבו המיוחד. אז, כל שנדרש הוא ללמוד היטב את הלקחים; ליישם, לוודא שהפיקוח על החיילים טוב ואפקטיבי, ולהמשיך הלאה.