פנחס יחזקאלי: היום הראשון לקרב על בריטניה: כך תראה המלחמה הבאה אצלנו…

[בתמונה: לונדון בלהבות אחרי התקפת היום הראשונה של הלופטוואפה ב- 15 בספטמבר 1940. תחשבו על תל אביב במלחמה הבאה... התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 27 בפברואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מערכות ביורוקרטיות כבדות מתקשות להתמודד עם מצבים חדשים משמעותיים. אם מתרחש שינוי מהותי - שמשנה בבת אחת את המציאות - הן נגררות בהתחלה לכאוס. עם הזמן (אם יש זמן...), הן עוברות תהליך התאוששות. אז, נוצר מתוך הכאוס סדר חדש (הקרוי - כאורדר) (ראו בהמשך).

דוגמה כזו היא למשל, נושא המאמר: היום הראשון לקרב על בריטניה.

הסיפור הזה חשוב לא רק כלקח היסטורי או כשיעור בתורת הכאוס. הוא חשוב כי במלחמה הבאה אנחנו נעבור חוויה דומה , כשמרכזי הערים, מוסדות השלטון והתשתיות יפגעו, והמציאות תשתנה ברגע! 

[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'כאורדר', לחצו כאן]

שעתה של לונדון מגיעה

'הבליץ על לונדון' מובא תמיד כאות ומופת להתנהגות אזרחית ושלטונית אפקטיבית ומעוררת התפעלות. אבל, כדאי להעמיק ולראות איך הכל התחיל, ב- 7 בספטמבר 1940...

[להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]

קודם רקע: גרמניה זה אך סיימה את כיבוש מערב אירופה, והתייצבה על תעלת למאנש, כשהבריטים הצליחו במבצע הירואי (דנקירק), ברובו באמצעות אזרחים בעלי סירות, לחלץ את רוב חייליהם מאדמת אירופה. שמועות על פלישה גרמנית - שצפויה בכל רגע - 'רצו' כל העת, למרות שהרושם היה מטעה. גרמניה חסרה, גם את היכולת וגם את הרצון לצאת למבצע ימי מורכב ולנחות על אדמת האי הבריטי; וניסתה להכניע את הבריטים באמצעות חיל האוויר וחיל הים שלה שלה (הצוללות) בלבד.

אחרי התקפות לילה מוצלחות על מתקנים, תשתיות, כלי שיט ועל הבירה הבריטית במהלך אוגוסט 1940, צברו הגרמנים ביטחון ביכולותיהם, וביום שבת, ה- 7 בספטמבר, החלו בהפצצות אוויר על לונדון. בשעה מאוחרת אחר הצהריים ביצעו 625 מפציצי הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) - המלווים ב- 648 מטוסי קרב המסוככים עליהם - את ההתקפה ההרסנית ביותר מן האוויר, שניתכה עד אז על עיר כלשהי. לעת ערב, היה כל אזור הנמל של לונדון אחוז להבות, וכל קו הרכבת לדרום - החיוני כל כך להגנה מפני פלישה - חסום (שירר, 1976, כרך ב', עמ' 639-638).

[לונדון בלהבות. ה- 7 בספטמבר 1940. התמונה היא נחלת הכלל]

בנסיבות אלה, היו רבים בלונדון שהאמינו כי הפצצה קטלנית זו היא הקדמה לנחיתות גרמניות. על כן, הופעל בבריטניה, בטעות - על ידי ההגנה האזרחית - שם הצופן 'קרומוול' שכוונתו הייתה התרעה, שהפלישה ממשמשת ובאה; וברגע אחד, ירד על האי כאוס מוחלט (שירר, 1976, כרך ב', עמ' 639-638, 648):

  • מפעלי נשק, מפעלי גז שונים, תחנות כוח, מחסנים ומזחי הנמל הלונדוני הפכו לים של להבות. ההרס ילך ויעמיק במהלך 57 לילות ברציפות של מה שמכונה 'הקרב על בריטניה' (מה- 7 בספטמבר עד ה- 3 בנובמבר), שבהם תקפו את הביארה בכל יום כ- 200 מפציצים בממוצע.
  • במקום אחד, בסילברטאון, היו התושבים מוקפים באש, והיה צורך לפנותם דרך המים.
  • בגל של היומיים הראשונים, נהרגו 842 אנשים ו- 2,347 נפצעו.
  • בלבול בלי סוף בקרב גורמי ביטחון ואזרחים;
  • צלצול אינסופי בפעמוני הכנסיות;
  • מהנדסי "משמר המולדת" (גורמי ההגנה האזרחית) פוצצו מספר גשרים, כדי לעכב כוחות גרמנים שינחתו.
  • מוקשים הונחו בחיפזון; ואנשים קיפחו את חייהם בעליה עליהם...

[בתמונה: לונדון... מתוך הכאוס מגיע הסדר... התמונה היא נחלת הכלל]

כאורדר: מתוך הכאוס הגיח הסדר

אבל כיוון שפלישה לא התרחשה וחיל האוויר הבריטי המלכותי, ה- RAF הצליח לגרום לגרמנים אבדות עצומות, ניתנה לבריטים האפשרות להתאושש; וה'בלגן' הזה היה שלב הכרחי וחשוב בכניסה למציאות חדשה - של חיים בצילן של הפצצות אוויריות - שתלווה את לונדון ותושביה 4 שנים תמימות, עד תום מלחמת העולם השנייה. לאט לאט החלו הרשויות להתאושש ולגבש דרכי פעולה במציאות החדשה.

מה אפשר להסיק מזה לגבי המלחמה הבאה, פה אצלנו?

אם הבריטים התמודדו במהלך חודש וחצי עם נזקיהם של 200 מפציצים מידי יום, שהגיעו מכיוון ידוע; ולאחר מכן נכנסו לשגרה של חיים בצל הפצצות; אנו צפויים במלחמה הבאה למלחמה מתואמת, כמעט מכל עברינו, של כ- 4000-1500 טילים מידי יום. המלאי שבידי האויב כמעט בלתי מוגבל (ארסנל של 150,000 טילים ויותר).

הטילים המדויקים יוכוונו לתשתיות, למחנות צבא (בדגש למחנות חיל אוויר) ולסמלים לאומיים. הלא מדויקים יכוונו אל הערים הגדולות, שם צפיפות האוכלוסייה תבטיח פגיעות גם בלי מנגנוני דיוק.

הנזק הצפוי הוא אלפי הרוגים, חלקם קבורים מתחת להריסות המבנים.

משמעותו של הכאוס

צריך להבין שאיש בישראל איננו יכול להבין במאת מה משמעותה של מלחמת עורף בקנה מידה כזה, עד שיתנסה בה. לכן, כאוס מוחלט באוכלוסיה ובין גופי הביטחון והחירום הוא בלתי נמנע; והוא איננו מחדל אלא מצב טבעי. מה שלא הורג מחשל; ומתוך הכאוס נבנית ההתאוששות ומבצבץ הכאורדר.

[למאמר: 'אל הכאוס ובחזרה. התאוששות מהפתעות בארגונים ביורוקרטיים', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התאוששות', לחצו כאן]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “פנחס יחזקאלי: היום הראשון לקרב על בריטניה: כך תראה המלחמה הבאה אצלנו…

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: באסטרטגיה ארגונית כמו במלחמה: על טעויות משלמים! - ייצור ידע

  2. Pingback: הכל על ביורוקרטיה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. ארוע כזה יחייב שימוש בנשק אטומי מידי. ישראל אינה יכולה להתמודד עם חודשים של הפצצות, חיל האויר ימחק, תל אביב תמחק, עשרות אלפי הרוגים.

  4. אני חושב שצריך כעת להכין את המערכת האזרחית לקראת המערכה הגדולה, כולל את הציבור הרחב.
    זה צריך להתחיל מהמודעות בציבור לחומרת האיום – בלי פאניקה כמה שאפשר אבל עם צלצול פעמוני ההשכמה בקול גדול ועם ניתוב ההבנה לפעולה חיובית.
    אח"כ התארגנות מיידית לטיפול בשרידות והמשך קיום ותיפקוד מירביים, והתנהלות תחת תנאי איום קשה ומתמשך ותוצאות המערכה הקשה.
    ההתארגנות תהיה ברמת מתנדבים לפעילות המקומית והארצית, עם סיוע כבר כעת בבניית הכוח מהרשויות שאמונות על הנושא.
    מל"ח ושאר תוספות מזון שקיימות היום אינם מתאימים בקונספט ובהערכות למלחמה הבאה.
    כמוכן הפרספקטיבה לא צריכה להיות ממוקדת רק בתפעול גורמים חיוניים במשק (קריטי לכשעצמו) אלא בנדבכים נוספים של שרידות ופעילות לטובת המאמץ המלחמתי בעורף ובחזית ולטובת המאמץ החברתי – להישאר כחברה מלוכדת חזקה שלא נשברת תחת המצב הקשה, עם הירתמות הדדית גבוהה.

    נראה שכרגע מדחיקים את הנושא כדי לא לעורר פאניקה, אבל שכרנו בהפסדנו.
    ההתארגנות לפעילות תחת ידיעה מראש מה הולך להיות "בגדול", תקל במידה מסויימת על ההתארגנות בהמשך תחת אש. היא גם קריטית לנצחון.
    ראו גם פה:
    https://i-hls.com/he/archives/96989

  5. אכן, זו המציאות.
    יתכן ותימשך שבועות.
    אני חוזר כמו קאטו הזקן שדרש להחריב את קרתגו.
    רק טכנולוגיה אחרת, רק לייזר רב עוצמה יכול להתמודד עם מתקפה נרחבת של רקטות וטילים.

  6. Pingback: המלחמה הבאה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.