רון בן ישי: ההתשה בזירה התקשורתית

[מקור התמונה: פייסבוק]

[לאוסף פרקי החוברת: אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל – בחירה או כורח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 15 ביוני 2021

אלוף משנה במיל' רון בן ישי (ראו תמונה משמאל) שימש בעבר כמפקד גלי צה"ל. הוא עיתונאי ופובליציסט, כתב ופרשן צבאי, ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות, מעוטר בצל"ש הרמטכ"ל וחתן פרס ישראל לתקשורת לשנת 2018.

[תמונתו של רון בן ישי הועלתה לויקיפדיה על ידי Noa Cafri, ואושרה על ידה לפרסום]

המאמר הזה הוא חלק מחוברת תורתית שיצאה במכללה לביטחון לאומי, ב- 2002, והיא מובאת היום, לרגל ההתעוררות בצה"ל בסוגיית הניצחון, מאז נכנס הרמטכ"ל, אביב כוכבי, לתפקידו; ולאור תוצאות מבצע 'שומר החומות'...

העובדה, שהדברים נכתבו בעיצומו של המאבק המזוין עם הפלסטינים בתחילת המילניום, נותן לדברים פרספקטיבה מיוחדת...

*  *  *

התרומה הייחודית, אותה אני מביא היום, היא היכולת לראות לאויב את ה"לבן בעיניים".

במלחמה רגילה, מגיעים להכרעה ולניצחון על ידי הישגים פיזיים בשדה הקרב. הישגים צבאיים מביאים להישג תודעתי. כלומר, לשבירת רצון הלחימה של האויב, ומשם, להישגים מדיניים, שהם מטרת הלחימה.

במלחמת התשה אין הישג צבאי. יש רק הישג תודעתי. אם מנצלים אותו נכון, ואם, אמנם, יש הישג תודעתי, עשוי לנבוע מכך גם הישג מדיני.

זו הסיבה, שמקומה של התקשורת במלחמת התשה - ואני מדגיש: מקומה ולא תפקידה - הוא חשוב פי כמה ממקומה במלחמה רגילה, במלחמה סדורה.

[התמונה: במלחמת התשה אין הישג צבאי. יש הישג תודעתי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]

[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'הכרעה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התשה', לחצו כאן]

זאת מהסיבות שאמנה להלן:

הראשונה, מקורה בעובדה, שמלחמת התשה מורכבת מסדרה של עימותים קטנים ונקודתיים, שאחריהם יש אפשרות לשוב לסדר היום האזרחי, וחוזר חלילה. התקשורת היא, במידה רבה, השופט, שמעניק נקודות זכות ונקודות שלילה לאחד הצדדים. מיד נדבר על איזו תקשורת, אבל, התקשורת במלחמת התשה, כמו זו שהייתה, למשל, בתעלת סואץ, בשנים  1970-1967, וכמו זו שאנחנו נתונים בה כעת או האינתיפאדה הקודמת - אינתיפאדת האבנים, התקשורת המקומית והעולמית הן מעין שופט, שמעניק נקודות זכות או נקודות שלילה, שבהצטברן הן יוצרות את הניצחון או את ההכרעה באותה מלחמה. כלומר, לתקשורת יש תפקיד מאד חשוב.

מלחמת וייטנאם לא הייתה בדיוק מלחמת התשה; אבל במידה רבה, ניצחון הוייטנאמים והוייטקונג נבע מכך, שהתקשורת האמריקנית הביאה את מירב הנקודות בכל סיבוב. הנקודות שהצטברו לזכות הוייטנאמים והוייטקונג הביאו לכלל הכרעה את מלחמת וייטנאם. בעניין הזה אפשר להתווכח ארוכות, אם מלחמת וייטנאם הייתה מלחמת התשה. אני טוען, שבמובן מסוים, הייתה זו מלחמת התשה, באופן שהתקשורת יכולה הייתה להשפיע. זאת, למרות שהיא הייתה סדורה ונמשכה על פני זמן רב.

[בתמונה: מלחמת וייטנאם. במידה רבה, ניצחון הוייטנאמים והוייטקונג נבע מכך, שהתקשורת האמריקנית הביאה את מירב הנקודות בכל סיבוב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WikiImages לאתר Pixabay]

יש לזכור, אנחנו מדברים על תקשורת במלחמת התשה, שהיא מעין שופט, שכל סיבוב מעניק נקודות זכות או נקודות שלילה. כשמדובר בתקשורת, הכוונה היא לעיתונות כתובה, למדיה אלקטרונית, לרדיו, לטלוויזיה ולאינטרנט. כשסיקרתי, למשל, את מלחמת הבוסנים והסרבים בסרייבו, אני זוכר, שבמלון הולידיי אין, שבו התרכזה העיתונות הזרה, היו חמש מאות עיתונאים. כשהייתי בקבול, היו כאלף עיתונאים, לא כולל את צוותי הטלוויזיה ואת צוותי העזר. למשל, תחנת N.B.C, לבדה, הגיעה עם צוות של חמישים איש.

מנקודת הראות של מלחמת ההתשה, התקשורת נחלקת לשלוש קבוצות (אם היו הדברים נכתבים היום, היה רון בן ישי מוסיף גם את מימד תקשורת הרשת, פ"י):

  1. התקשורת הביתית;
  2. התקשורת הבינלאומית;
  3. והתקשורת של הצד שכנגד, או התקשורת של האויב.

יש להבחין במקומה של כל אחת בתהליך צבירת הנקודות - תהליך המלחמה על התודעה:

לתקשורת הביתית במדינה דמוקרטית, יש חשיבות ראשונה במעלה, משום שיש לה השפעה על שלושה מרכיבים:
  1. כושר עמידה;
  2. מוטיבציה של הלוחמים;
  3. החלטות המנהיגים והפורומים, בהם מתקבלות ההחלטות.

התקשורת הביתית

באשר לכושר העמידה של האוכלוסייה הביתית, האוכלוסייה שלנו, לתקשורת הביתית יש, לטעמי, חשיבות ראשונה במעלה, מפני שהיא משפיעה על כושר העמידה של הציבור בישראל. כשאני מדבר על כושר עמידה, אני מגדיר אותו כך: נכונות הציבור לשאת בסבל ובנזקים, הכרוכים במצב של לחימה מתמשכת (אני מגדיר כושר עמידה, כדי שלא נסתבך עם מונחים עמומים. אין דבר שנוא עלי יותר מהמונחים העמומים, שמלווים אותנו:

  • במקום להגיד "התשה" אומרים "הוגעה".
  • במקום להגיד "להסב לאויב נזק", אומרים "מחיר ההפסד".

ועוד מיני מונחים, שלא מאפשרים חשיבה בהירה וברורה. אשתדל להשתמש במונחים מאד פשוטים. התקשורת, ללא צל של ספק, משפיעה על הנכונות של הציבור לשאת בסבל ובנזקים. סבל זה כרוך גם באבדן דמים.

אתן לכם דוגמה: להערכתי, התקשורת קבעה, במידה רבה, את כושר העמידה של מדינת ישראל במלחמת ההתשה, שכפינו על עצמנו בלבנון. ברחנו מלבנון, במידה רבה, מפני שהתקשורת השפיעה על מקבלי ההחלטות.

ולבסוף, ואולי חשוב לא פחות הוא מעמדה של התקשורת (בעיקר בישראל), והשפעתה העצומה על החלטות המנהיגים. לא רק על החלטות המנהיגים, אלא גם באילו פורומים מתקבלות ההחלטות.

התקשורת של האויב

התקשורת של האויב - גם אם איננה תקשורת דמוקרטית - משפיעה על המוטיבציה של הלוחמים, ומשפיעה על יחס האוכלוסייה ועל נכונותה לשאת בסבל. גם לתקשורת במדינה לא דמוקרטית יש השפעה על כושר העמידה ועל המוטיבציה של הלוחמים. לכן, התקשורת של הצד שכנגד היא תקשורת לא פחות חשובה מבחינתנו. אם אין יכולת להשתתף בה - כמו שהפלסטינים משתתפים בתקשורת שלנו - צריך לאגף אותה. היא קובעת את התוצאות המדיניות והתודעתיות ארוכות הטווח.

האופן, שבו מתארת התקשורת את סיום הלחימה ואת תוצאותיה, קובע, במידה רבה, כיצד נתפס הסכסוך. במילים אחרות, האם כדאי להמשיך או לא. הפיאסקו התקשורתי, שקיבל חיזוק ממה שראינו בשטח בלבנון, הביא, במידה רבה, את העימות המזוין עם הפלסטינים בתחילת המילניום, ואפשר לראות דברים רבים נוספים. כלומר, התקשורת יכולה לייצר או למנוע מוטיבציה לחידוש העימות, אחרי שכבר הושג הישג מדיני. חשוב מאד, אם התקשורת מציגה זאת כניצחון, ואם הנרטיב שהתקשורת מציגה לא נתקל בנרטיב נגדי, כך שאף אחד לא סותר אותו או לא מצליח לסתור אותו בצורה אמינה. במקרה כזה, יש סיכוי טוב מאד, שלצד, שנתפס מנצח בעימות מסוים, יהיה כושר הרתעה גדול יותר.

המסקנות, המתבקשות מאליהן. לכל צד יש עניין להשפיע על הסיקור התקשורתי הביתי, הבינלאומי ושל הצד השני, באופן שישיג אפקט תודעתי מהיר ומאריך ימים ככל האפשר. אנחנו יודעים, שגם אפקט ההרתעה נשחק. כשאני אומר, 'אפקט מאריך ימים', כוונתי לאופן בו מצטייר סיום המאבק בתקשורת. שיהיה לו אפקט הרתעתי לאורך זמן, באופן שישלים את האפקט, המושג על ידי המערכה הצבאית והמדינית.

אני טוען, שהתקשורת לא יכולה להשפיע, במידה מכרעת, על תוצאות מלחמת התשה, כשם שהיא לא יכולה להשפיע על תוצאות מלחמה סדורה או מלחמה כוללת. יחד עם זאת, לתקשורת במלחמת התשה יש השפעה גדולה יותר על תוצאותיה ועל התנהלות המלחמה, מאשר על כל סוג מלחמה אחר. בין השאר, מפני שמלחמת התשה מתנהלת על ידי סדרת אירועים קטנים, בהם, כאמור, זוכים הצדדים בנקודות.

התקשורת לא יכולה להכריע את המלחמה. בוייטנאם היא לא הכריעה את המלחמה. מה שהכריע בוייטנאם היה האספקט הצבאי. לכן, כדאי שנדע, שהתקשורת היא לא אמצעי אולטימטיבי או גורם אולטימטיבי, שיכול לשנות מערכה. היא גורם משפיע מאד, ויש להתייחס אליה בהתאם. כדי להצליח במערכה התקשורתית יש לנהל אותה בדיוק כמו שמנהלים מערכה צבאית. לא כמו שמנהלים מערכה מדינית אצלנו.

[להרחבת המושג 'הרתעה', לחצו כאן]

התקשורת הבינלאומית

כדי להצליח במערכה תקשורתית נחוצים כמה תנאים, שיטות ודרכי פעולה:

  • תנאי ראשון, יש ליצור מצב, שבו ציבור הבית משוכנע בצדקת הנרטיב שלו.
  • תנאי שני הוא יצירת נכונות בתקשורת הבינלאומית להאזין ולפרסם את טיעוניך, ולא רק מהאיזון, שמתחייב מהאתיקה העיתונאית.

לשם דוגמה, במלחמת אפגניסטן הלכו אמצעי התקשורת לשמוע מה שיש לנציג הטאליבן להגיד. האמריקנים ידעו מראש שהוא משקר, ובכל זאת, הלכו למסיבת העיתונאים. מדוע? גם מפני שהיה חסר להם חומר שידור, וגם בשם האיזון העיתונאי, כדי להראות, שהם לא חד צדדים. למרות שהיו לו, מדי פעם, מסרים רציניים, שאנשי המודיעין  טרחו והבינו, אמצעי התקשורת  התייחסו אליו בביטול.

כאמור, חשוב לשכנע את אמצעי התקשורת הבינלאומיים, שלפחות יש לך צד בעניין, ושראוי שיקשיבו לנרטיב שלך. חשוב מאד שיתנו לך שימוע הוגן.

יש גם צורך ביכולת להטיל ספק בנרטיב של הצד השני. אפשר לקרוא לזה דה-לגיטימציה של טיעוני הצד השני. היכולת לגרום לאמצעי התקשורת המקומיים והבינלאומיים להטיל ספק במה שאומרים דוברי הצד השני בתיאוריהם את המצב או האירוע. היכולת לכרסם בענייניות של התקשורת של הצד השני, היא מרכיב חשוב מאד.

בנוסף, הכרה של הגורמים המחליטים וקובעי המדיניות, הן במגזר המדיני והן במגזר הצבאי, בחשיבות ניהול מערכה תקשורתית אינטנסיבית והטמעתה עד לאחרון החיילים בשטח. בזה צה"ל נכשל, ורבים מהמפקדים נכשלו אישית. יחס החיילים והמפקדים לתקשורת הוא רע. הם מפגינים דחייה כלפי התקשורת, וזה משפיע לא טוב.

במהלך מלחמת לבנון, אישר לי הרמטכ"ל, דאז, אמנון שחק, להצטרף למבצע קשה. באתי שבוע לפני המבצע כדי להתאמן איתם על מודל. חוץ ממפקד היחידה, שקיבל הוראה מפורשת, הם לא דיברו איתי.

כללי עבודה - עם התקשורת ועבור התקשורת - הם אלה:

  • ראשית, להשקיע הרבה מאד בעבודת תשתית תקשורתית בשכנוע בצדקת טיעוניך. מתקיימת תחרות פנימית בין כלי התקשורת, המצוידים באמצעים טכנולוגיים וטכנולוגיות, שמעולם לא היו לפני כן. זוהי הזדמנות פז למסבירים לעשות מניפולציות בתקשורת. מי שייענה לצורכי התקשורת, ולא ינסה להסביר לתקשורת מה היא צריכה, יזכה במערכה התקשורתית. ישנה  תחרות קשה, תחרות על הישרדות. רוב בתי התקשורת הם מסחריים. לכן, מי שיספק חומר ויזואלי וחומר אינפורמטיבי, במהירות רבה יותר, יזכה,  לפחות בקרב התקשורתי. אם הוא זכה פעם אחת, הוא יזכה בקרבות נוספים.

[בתמונה למעלה: SMS ששלח צה"ל לעזתים: "הנהגת חמאס החליטה לגרור אתכם שוב למלחמה. מנעו מפעילי הטרור להשתמש ברכושכם למטרותיהם והתרחקו באופן מיידי מכל מקום שבו הם פועלים"]

  • זאת ועוד, לעוסקים בניהול המערכה התקשורתית צריכה להיות השפעה רבה, ולעתים, זכות וטו, על הנעשה בשטח.
  • נחוץ מודיעין תקשורתי, כלומר: האזנה, קשבות, ומנגנון תגובה מהירה.
  • יש ליצור אמצעים ושיטות להשפיע על ציבור הבית של האויב, בראש ובראשונה על ידי רכישת אמינות.

תוצאות המערכה התקשורתית ייקבעו בנקודות, כמו תוצאות המערכה הצבאית. לכן, יש חשיבות לטיפול נכון, רצוי יזום, בכל אירוע ואירוע, קטן כגדול. לדובר צה"ל יש מנגנון ענק, אבל בלי עזרת החיילים והמפקדים בשטח, שכאמור, מפנים לאמצעי התקשורת המקומיים והבינלאומיים כתף קרה, שום דבר לא יזוז.

[לאוסף פרקי החוברת: אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל – בחירה או כורח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “רון בן ישי: ההתשה בזירה התקשורתית

  1. Pingback: התודעה - והניסיונות להשפיע עליה - באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל - בחירה או כורח - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.