תקציר: התשה (Attrition) היא "שחיקה הדרגתית ומתמשכת בכושר הלחימה של האויב על-ידי פגיעה מצטברת בגיסותיו, בנשקו וברוחו". הגדרה אחרת היא כתישת יכולת התמרון של המערכת היריבה...

[בתמונה: המסע אל הים של הגנרל שרמן במלחמת האזרחים האמריקנית - מערכת התשה המיועדת לבזוז ולהשחית את נכסיו הכלכליים של האויב, תוך התחמקות ממגע עם צבאו. התמונה נוצרה על ידי Alexander Hay Ritchie (שחי בין השנים 1895-1822). היא הועלתה לויקיפדיה על ידי F.O.C. Darley. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן] [להורדת החוברת: אסטרטגיית ההתשה בעימות המוגבל (עיונים בביטחון לאומי מס' 4) לחץ: אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל - בחירה או כורח]

המאמר עודכן ב- 27 בנובמבר 2019

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

התשה (Attrition) היא "שחיקה הדרגתית ומתמשכת בכושר הלחימה של האויב על-ידי פגיעה מצטברת בגיסותיו, בנשקו וברוחו" (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 167). הגדרה אחרת היא כתישת יכולת התמרון של המערכת היריבה.

הפעולה ההופכית המשלימה את ההתשה היא התמרון.

יחסי הגומלין בין ההתשה לתמרון הינם מעקרונות היסוד של אומנות המערכה. יחסי הגומלין בין התמרון להתשה הינם מעקרונות היסוד של אומנות המערכה (נוה, 2003, עמ' 241-240). 

[להרחבת המושג: 'תמרון', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אמנות המערכה', לחצו כאן]

אסטרטגיה של התשה היא "דרך פעולה צבאית, בעלת מטרות מדיניות, שתפקידה לשחוק הדרגתית את כושר הלחימה של האויב, על-ידי פגיעה מצטברת בגיסותיו, בנשקו וברוחו (שחיקת מורל הגייסות עשויה להיות גדולה משחיקת כוחו הפיסי). זו דרך לחימה מוכרת הן במלחמה 'רגילה' והן בעימות מוגבל. מטרתה למנוע את האויב מלהכריע צבאית, ולשמר את ההישג המדיני שבעצם התרחשותה (למטרות פנימיות ואחרות). אסטרטגיה זו היא חלק מהמאבק בעימות המוגבל. הצד הנחות בעוצמתו יעשה כל מאמץ למשוך את העימות לאורך זמן, תוך רצון להקיז דם, (תוך יצירת) דה-לגיטימציה (לצד החזק) ושימוש מסיבי בלוחמה פסיכולוגית (באמצעות התקשורת), כדי לגרום להוגעה ולשחיקה מצטברות" (אמ"ץ-תוה"ד, 2001, ע' 61). 

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

ביטוי דומה הוא מערכת התשה (Attrition Operation) המתבססת על חדירה לשטח האויב כדי לבזוז ולהשחית את נכסיו הכלכליים תוך התחמקות ממגע עם צבאו (הכט, 1999, ע' 20).

כזה היה למשל מסעו של הגנרל שרמן במלחמת האזרחים האמריקנית: בעוזבו את אטלנטה, ואת בסיס האספקה שלו, צעד צבאו של שרמן ליעד לא ידוע, מחריב בדרכו 20% מהחוות בג'ורג'יה בצעדה אל הים. הוא הגיע אל חופי האוקיינוס האטלנטי בסוואנה, ג'ורג'יה בדצמבר 1864. אל צבאו של שרמן נילוו אלפי עבדים משוחררים; לא היו קרבות גדולים לאורך הצעדה, אלא התמסרות להרס התשתית של הדרום, שסייעה מאוד להתמוטטות הדרום ולכניעתו.

דוגמה משלנו למלחמת התשה הייתה המלחמה בין ישראל לבין מצרים, שהחלה ב-8 במרץ 1969 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970, מועד שבו הסכימו הצדדים על הפסקת אש שנכנסה לתוקף למחרת. המלחמה החלה כיוזמה מצרית להתשת ישראל תוך הפרת הסכם הפסקת האש שסיים את מלחמת ששת הימים: את השם "מלחמת ההתשה" ("חרב אל-אסתנזאף") העניק לה נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, והיא הסתיימה בהתשה של שני הצדדים; אבל בניצחון לטווח ארוך מצרי שאפשר את הישגיה במלחמת יום הכיפורים.

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן] [להורדת החוברת: אסטרטגיית ההתשה בעימות המוגבל (עיונים בביטחון לאומי מס' 4) לחץ: אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל - בחירה או כורח] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה למעלה: כריכת החוברת: אסטרטגיית ההתשה בעימות המוגבל (עיונים בביטחון לאומי מס' 4), שראתה אור בחצר המכללה לביטחון לאומי, בינואר 2002]

[להורדת החוברת: בין הכרעה לניצחון (עיונים בביטחון לאומי מס' 4) לחץ: אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל - בחירה או כורח]

מקורות