גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה

תקציר: שורש התודעה שמכוננת את היגיון המאבק של המאמינים, בני דת האסלאם, מגולם במושג "אל מוּקאוומה" (مقاومة), המתורגם בעברית בטעות ל'התנגדות'. הוא משלב בתוכו שישה מרכיבים: (1) הניסיון המתמיד ליצירת התהוות חדשה, בדרך להשגת המטרה האסטרטגית; (2) המוכנות למאבק אינסופי עד להשגת המטרה; (3) במאבק הזה, כל האמצעים כשרים; (4) חובת ההשתדלות המתמדת, למען קידום חזון דתי נצחי; (5) גמישות ואורך רוח, בהתמודדות עם קשיים; ו- (6) הנכונות לסבול הרבה במעלה הדרך.

[בתמונה: ה'מוקוואמה' המתורגמת בטעות ל'התנגדות'. המקור: התקשורת הערבית]
[בתמונה: ה'מוקוואמה' המתורגמת בטעות ל'התנגדות'. המקור: התקשורת הערבית]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]

ליברל

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משיח ומשיחיות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בבוקר ה- 7 באוקטובר 2023, יצא חמאס למתקפה על אזור עוטף עזה לבדו, ללא תיאום עם שותפיו למאבק. מה היה היעד האסטרטגי שלו מעבר לרצח יהודים? מה ביקש להשיג?

פה נעוץ ההבדל המהותי בין בן המזרח למערב ובין 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית:

  • בן המערב רואה את השלום כמצב בסיסי (everlasting peace), ואת המלחמה כסוג של הפרעה. על כן, הוא צריך סיבה להילחם, ואינו מבין מלחמה, אלא אם יתלווה אליה מצב סיום (end state) שמהותו שלום.
  • עבור בן המזרח, החיכוך והמלחמה הם מצב טבעי, ומחייב באופן מתמיד, ללא צורך בסיבה ספציפית (קיימת מלחמה תמידית, ע"פ הקוראן, בין 'דר אל חרב' ל'דר אל אסלאם'). על כן, אין גם צורך בהגדרת יעד אסטרטגי כל פעם מחדש. שלום והפסקת אש נועדים רק הפסקה לצורכי התארגנות למערכה הבאה, ואין צורך בהגדרת 'מצב סיום' כדי להילחם.

יחיא סינואר לא ידע אילו תהליכים תניע פעולתו. הוא קיווה שעצם הפעולה תניע התהוות, שתביא להצטרפות חיזבאללה ואיראן שמאחוריו, הבערת יהודה ושומרון, ולבסוף גם הצטרפות הפלסטינים אזרחי ישראל, במעין מהדורה מועצמת של פרעות תשפ"א. ואם ההתהוות לא תתרחש בערבו של יום? תמיד יש עוד יום, וחובה עליו להשתדל גם אם ההשתדלות הזו גורמת לו ולעמו סבל.

כל אלה מגולמים במושג: "אל מוקאמה" (مقاومة מֻקַאוַמַה, מוּקאוומה), שהוא שורש התודעה שמכוננת את הגיון המאבק של המאמינים בני דת האסלאם. ה'מוּקאוומה' מתורגמת בעברית בטעות ל'התנגדות' - 'resistance'. אבל, משהו משמעותי ועמוק חומק בתרגום. המושג בערבית, במטעניו האמוניים, רחב בהיקפו מגילוייה הפעילים של ה'התנגדות'.
[בתמונה: "אל מוקוואמה". המקור: התקשורת הפלסטינית]
[בתמונה: "אל מוקוואמה". המקור: התקשורת הפלסטינית]

ה'מוקאוומה' משלב בתוכו שישה מרכיבים:

  1. הניסיון המתמיד ליצירת התהוות חדשה, בדרך להשגת המטרה האסטרטגית;
  2. המוכנות למאבק אינסופי עד להשגת המטרה;
  3. במאבק הזה, כל האמצעים כשרים!
  4. חובת ההשתדלות המתמדת, למען קידום חזון דתי נצחי;
  5. גמישות ואורך רוח, בהתמודדות עם קשיים:
  6. והנכונות לסבול הרבה במעלה הדרך.

בהמשך המאמר, אנתח כל אחד מהמרכיבים הללו.

1. הניסיון המתמיד ליצירת התהוות חדשה, בדרך להשגת המטרה האסטרטגית

ה'מוקאוומה' מבטאת את חובת המאמין לפעול במציאות כמידת יכולתו כדי להשפיע, וליצור את ההבדל. הרמב"ם - שהגותו עוצבה בזיקה להגות אסלאמית - היטיב לתאר את האופן בו פעולתו של אדם יחיד יכולה להשפיע על כלל היקום: "בכל יום חייב אדם לראות את העולם מונח כולו על כף המאזניים, חציו חייב חציו זכאי, ומעשה אחד שלו מכריע את הכף." (הלכות תשובה, פרק ג').

בתורת המערכות המורכבות ובתורת הכאוס, אנו מכירים בהקשר זה את המושג דחיפה (‘Perturbation’)שינוי הנגרם ע"י גורם פנימי או חיצוני למערכת, הגורם לה לעבור ממצב אחד ('מושך') לאחר (רזי ויחזקאלי, 2007, ע' 222). במילים פשוטות: אתה נותן בעיטה למערכת ואומר ‘נראה מה יהיה'; ואז, פועל ומנצל הזדמנויות על פי ההתרחשויות בשטח, מייצר גלים דרך פעולה, ואחר כך גולש על הגלים שיצרת! הגישה הזו מאפיינת גם את תבנית החשיבה הסובייטית-רוסית (הכהן, 2019) [להרחבת המושג: דחיפה (‘Perturbation’), לחצו כאן].

אבל, בעוד שיש לנו שליטה על מעשה ה'דחיפה' עצמו, אין לנו שליטה על הכיוון שאליו תשתנה המערכת (ראו את הפער שנוצר, עד כה, בין ההתהוות אליה ציפה סינואר, לתוצאה בשטח). השינוי עשוי להתבטא בתזוזה של המערכת המורכבת למצב חדש, בחזרה מידית למצב הקודם או בתנודה ארוכה לכיוון זה או אחר (רזי ויחזקאלי, 2007, ע' 222).

הרעיון הזה - של יצירת ה'דחיפה' ללא הזדקקות ל- end game - קיים גם בתורת המלחמה הרוסית, באומנות המערכה (תחום ביניים של הידע הצבאי, המוצב בין האסטרטגיה לטקטיקה), ובא לידי ביטוי ברעיון ה'מהלומה המערכתית' (Udar): כאשר המציאות כאוטית ואין בנמצא ידע כדי לייצר מצב סיום, נכון להכניס אנרגיה למערכת ולהגיד נראה מה יהיה.

'מהלומה מערכתית' היא, בדר"כ, נשקו של החלש או של הפועל באי הוודאות: כאשר אתה בעמדת נחיתות, נסה לבצע פעולה, שתשנה את תמונת המצב הקיים; ואת מערכת האילוצים הנוכחית, לפיה מערכת מורכבת עובדת (משמע, לשנות את ה'מושך' בשפת תורת המערכות המורכבות). זאת באמצעות הסטת האסטרטגיה של היריב באמצעות מכה מוגבלת ומדודה. שיבוש המציאות אמור לפגוע בביטחונו של האויב, כי הוא משבש את ה'סדר' שלו; ובאופן כזה, יוצר תנאים, שאמורים להיות (לא בהכרח, חלק מהמרכיב הגבוה של אי הוודאות...) נוחים יותר למשבש.

הדגש באומנות המערכה הוא על הנחתת מכה, במקסימום רווח ובמינימום סיכון, ואז, אם נוצרת הזדמנות לנצל אותה בשאיפה ליצור מהפך עוצמה.

[בתמונה: בתורת המערכות המורכבות ובתורת הכאוס, אנו מכירים בהקשר זה את המושג 'דחיפה' (‘Perturbation’): שינוי הנגרם ע"י גורם פנימי או חיצוני למערכת, הגורם לה לעבור ממצב אחד ('מושך') לאחר. הצלם: סיגל יחזקאלי]

2. המוכנות למאבק אינסופי עד להשגת המטרה

ביום שישי, ה- 19 בינואר 2024, הסביר נעים קאסם, סגן מזכ"ל חיזבאללה את תכליתו של רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה), כמאבק אינסופי: "נערכים למתקפה שעלולה להתרחש עם התחלה וללא סוף" [להרחבה על רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה), לחצו כאן].

הוא התכוון להבנתי לאיום המתקפה הישראלית, והבטיח לאנשיו באזהרה לישראל, כי הם נכונים ונערכים להתמודד במלחמה ללא סוף. מאחדת את האויבים תודעת אמונה אסלאמית, בכוחה הם נשבעים להמשיך במלחמה לאין קץ. זה מהות האיום שהוצב בהכוונת איראן כנגד מדינת ישראל. הם יודעים כי חיילי צה"ל יכולים לנצח בקרבות, אבל מחויבים ובוטחים ביכולתם, למנוע ממדינת ישראל את היכולת להביא את המלחמה לידי הסיום הרצוי לה, במובהקות של ניצחון וכבוד.

[בתמונה: נעים קאסם, סגן מזכ"ל החיזבאללה, מלמד אותנו מוקוואמה מהי: "מתקפה אינסופית"... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Sebastian Baryli from Wien, Österreich - Naim Kassim Uploaded by FunkMonk. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0. הכרזה: ייצור ידע]
[בתמונה: נעים קאסם, סגן מזכ"ל החיזבאללה, מלמד אותנו מוקוואמה מהי: "מתקפה אינסופית"... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Sebastian Baryli from Wien, Österreich - Naim Kassim Uploaded by FunkMonk. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0. הכרזה: ייצור ידע]

3. במאבק הזה, כל האמצעים כשרים!

התמונה שלמטה מספרת הכל: מפגינה מרימה כרזה נוטפת דם עם הכיתוב: "אין לכם זכות לבחור את האמצעים שבהם נתנגד לכם!"

[בתמונה: מפגינה מרימה כרזה נוטפת דם עם הכיתוב: "אין לכם זכות לבחור את האמצעים שבהם נתנגד לכם!"התמונה שותפה הרבה ברשתות החברתיות ובעל הזכויות בה לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: מפגינה מרימה כרזה נוטפת דם עם הכיתוב: "אין לכם זכות לבחור את האמצעים שבהם נתנגד לכם!"התמונה שותפה הרבה ברשתות החברתיות ובעל הזכויות בה לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

4. חובת ההשתדלות המתמדת, למען קידום חזון דתי נצחי

זוהי חובה אמונית, שלא לזנוח לעולם את דרך המאבק, בשקיקה דתית-משיחית, לקוממיות ולחובת מאבק. מאבק יזום ובלתי פוסק עד שתושג המטרה. אם תרצו, הגרסה המוסלמית ל"לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה ..."; משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ט"ז). 

הוא מחייב, כאמור, השתדלות מתמדת מחד גיסא וגמישות בהתמודדות עם קשיים מאידך גיסא, תוך נכונות לסבול במהלך הדרך. וכל העת הוא טעון

[בתמונה: ' אל מוקוואמה' המתורגמת בטעות ל'התנגדות'. המקור: התקשורת הערבית]
[בתמונה: ' אל מוקוואמה' המתורגמת בטעות ל'התנגדות'. המקור: התקשורת הערבית]

5. גמישות בהתמודדות עם קשיים

זו תבונת המעשה האסלאמית, המחויבת לתנאיי המציאות ולכורח להתחשב בהם. במהלך הדרך עלול המאמין להיקלע למה שמכנה האסלאם "שלב החולשה" ("מרחלאת אל איסתדעף"). בשלב הזה מותרת גמישות מקסימאלית, אשר באה לידי ביטוי במילה 'תקייה':
  • מותר לחמוק ולברוח כשנחלשים. כך נמלט ערפאת מכוחות צה"ל ומאחרים מספר פעמים, והמשיך אחר כך בלחימה: הוא נמלא מיהודה ושומרון לירדן, אחרי מלחמת ששת הימים; נמלט מידי צה"ל בפעולת כראמה; נמלט מהירדנים ללבנון ב'ספטמבר השחור'; ועזב את בירות במלחמת שלום הגליל.
  • מותר לחתום על הודנא (הפסקת לחימה בשביל התארגנות), ואף על הסכם שלום זמני בנוסח הסכם חודיבייה, (חותמים וממתינים לשעת כושר, וכשהאויב נחלש, אפשר לסיים את המלאכה). כל הסכמי השלום והשלום לכאורה של ישראל עם מדינות ערב הגובלות עימנו, כולל הסכמי אוסלו, בוצעו בעקבות פסקי הלכה שהגדירו אותם כהסכמי חודיבייה [למאמר: 'הסכם חודיבייה – הסכמי שלום כתחבולה', לחצו כאן].
  • מותר לדבר בכפל לשון. מוכרת למשל, הנטייה לומר דבר אחד בעברית ובאנגלית ודבר שונה לחלוטין בערבית. הנה בסרטון למטה, ערפאת מגלה את האמת בערבית, אחרי חתימת הסכמי אוסלו.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'תקייה – העמדת הפנים, שבה משטים המוסלמים במערב', לחצו כאן]

[בסרטון: שלום באנגלית - ג'יהאד בערבית: ערפאת חשף את כוונותיו האמיתיות באוסלו - דגל פלסטין על חומות ירושלים]

דוגמה נוספת לכפל הלשון הטקטי הזה, מצוי, למשל, מסמך העקרונות שגובש בראשית מאי 2017, בין חמאס לפת"ח: 

  • מצד אחד הוכרז: "פלסטין היא התנגדות שתמשיך עד להשגת השחרור והשיבה... פלסטין בגבולותיה – נהר הירדן ממזרח ועד לים התיכון ממערב... היא יחידה טריטוריאלית שאינה בת חלוקה והיא אדמתו של העם הפלסטיני..." זהו החזון כציווי נצחי.
  • מצד שני מתוך הבנת המציאות והכורח לפיוס עם הרשות הפלסטינית נכתב: "חמאס מאמינה בפלורליזם, בדמוקרטיה, בשותפות לאומית, בקבלת האחר, וביצירת דיאלוג באופן שמחזק את האחדות בקרב שורותיה ואת העשייה המשותפת למען השגת המטרות הלאומיות והשאיפות של העם הפלסטיני".
כל אלה מהווים רק השהיה זמנית במאבק בלתי פוסק. התקווה האמונית בעינה עומדת, היא ממתינה בסבלנות לשעה המתאימה [למאמר: 'הסכם חודיבייה – הסכמי שלום כתחבולה', לחצו כאן].
[בסרטון: אלוף גרשון הכהן מסביר את אמנת חמאס והאסלאם: ככה הם עובדים עלינו]

6. הנכונות לסבול הרבה במעלה הדרך ("סאבר")

"אללה הוא עם בעלי ה'סאבר' - היכולת לסבול לאורך זמן": 'סאבר' בערבית הוא זהו מצב בו המאמין מתאזר בסבלנות, לאורך זמן, והנכונות לסבול במהלך הזמן הזה, עד שיתהפך הגלגל, ותגיע שעת הכושר, שבה יתן האלוהים בידי מאמיניו את היכולת לענות את מעניהם כידו הארוכה של אללה [למאמרו של ד"ר מרדכי קידר: 'למה במזרח התיכון אדישים לסבל ולעינויים?', לחצו כאן].

מצב התודעה הזה, מכוון במדויק אל מוקד קבלת ההחלטות של המאמין המוסלמי, אל המקום בו תנאיי המציאות יכתיבו לו, לפחות לפי שעה, לחדול ממאבקו. עם זאת מכוח סבלנות המאמינים להמתין ליום חדש של תקווה חדשה, בציפייתם לסדקים מתהווים שמחוללים בעבורם הזדמנות למאבק מחודש.

התגמול על הסבל הזה הוא בעולם הבא שהוא מוחשי מאוד בעיני המוסלמי.

[בתמונה: מכאן החשיבות המרכזית של תכונת כוח הסבל - מה שמכונה "סאבר"... המקור: התקשורת הפלסטינית
[בתמונה: החשיבות המרכזית של תכונת כוח הסבל - "סאבר"... המקור: התקשורת הפלסטינית]

אדם מערבי, כאמור, לא יבין זאת!

אדם מערבי - המתבונן במבט רציונלי על דבקות האדם המאמין, לחובתו להשפיע בפרקטיקה של מאבק - עלול להיכשל בהבנת התופעה בהתבוננות ליניארית על התפתחות המציאות.

כך כתב לדוגמה האלוף במיל' איציק בן ישראל על מפלת דאעש: "הטרור הוא בסופו של דבר אסטרטגיה בלתי יעילה ואפילו מטופשת. הוא יכול להטריד ולהכאיב, אך כאשר הוא חוצה נקודה מסוימת, הוא למעשה מפעיל מנגנון השמדה עצמית וחותר תחת המטרה של עצמו." (ידיעות אחרונות, 19.10.2017)

אלא שהוא מתעלם מן הממד האמוני הפרגמטי, התופס את המציאות כמתפתחת באורח בלתי ליניארי: המציאות נתונה לטלטלות בלתי צפויות ובהשתדלות האדם, בכוח פעולתו ובהקרבתו טמון פוטנציאל להסטת המציאות ממסלולה החזוי. דווקא בימינו, בהשראת תאוריית הכאוס ניתן להסביר תפיסה זו. אם משק כנפיי פרפר בשרשרת סיבות ותוצאות, יכול לחולל הוריקן בפלורידה, גם פעולת אדם במאבקו יכולה לחולל שרשרת התרחשויות שמשנה סדרי עולם. מחמוד בועזיזי לדוגמה, שרף עצמו בתוניס בפעולת מחאה, ובשרשרת סיבות מתלכדות, חולל את אירועי ה"אביב הערבי". מדובר באירוע בלתי לינארי, ולכן בלתי ניתן לחיזוי, שהרי רבים אחרים שרפו עצמם במחאה ודבר לא התרחש. ילנה בוסינובה, מהיישוב קדומים, שרפה עצמה למוות בנתיבות בימי ההתנתקות בקיץ 2005, מי זוכר את שמה?

האדם המאמין פועל בציפייה להתהוות: שמשהו בפעולתו יחולל את השינוי המצופה. הוא לגמרי מודע שהדבר רחוק מלהיות מובטח, והוא בכל זאת פועל כמידת יכולתו מתוך חובה לפעול, היתר יבוא ברצון האל בדרכי האל. הגיון זה כמניע את רעיון ההתנגדות, ניתן לתיאור כהתנהלות דיאלקטית פרגמטית בין שני מצפנים:

  • האחד, מצפן החזון: מוכוון אל חזון דתי ופוליטי נצחי.
  • השני, מצפן המציאות: מכוון להכוונת הפעולה במכלול תנאי הקיום המתהווים בממד הזמן הריאלי, כאן ועכשיו. 

בנקודת המוצא קיים תמיד החזון. אבל, לא על החזון מתקיים דיון בהיגיון ה'מוּקאוומה', אלא על השיטה, ועל העיתוי הנכון לפעולה לקידומו. זה הרקע, למשל, להבנת דברי מאהר סלאח, שמונה ב- 2017 למנהיג חמא"ס חו"ל: "ההתנגדות היא יסוד בזהות חמאס", הוא כמובן לא התכוון רק לנשק.

[בתמונה: ה'מוקוואמה' המתורגמת בטעות ל'התנגדות'. המקור: התקשורת הערבית]
[בתמונה: ה'מוקוואמה' המתורגמת בטעות ל'התנגדות'. המקור: התקשורת הערבית]

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משיח ומשיחיות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

[בכרזה: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה... המקור: התקשורת הערבית]
[בכרזה: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה... המקור: התקשורת הערבית]

מקורות והעשרה

14 thoughts on “גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: עלייתה ונפילתה של המילה 'עכשיו' עלייתה ונפילתה של המילה 'עכשיו'- ד"ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: עלייתה ונפילתה של המילה 'עכשיו' עלייתה ונפילתה של המילה 'עכשיו'- דייצור ידע

  3. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על מלחמת שמחת תורה – 'מבצע חרבות ברזל' אוסף 20 עשר כרזות על מלחמת שמחת תורה – 'מבצע חרבות ברזל' אוסף 20- ד"ר פנחס יחז

  4. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על מלחמת שמחת תורה – 'מבצע חרבות ברזל' אוסף 19 עשר כרזות על מלחמת שמחת תורה – 'מבצע חרבות ברזל' אוסף 19- ד"ר פנחס יחז

  5. Pingback: גרשון הכהן: חובה מוסרית להמשיך במלחמה חובה מוסרית להמשיך במלחמה- האלוף במיל' גרשון הכהןייצור ידע ייצור ידע

  6. Pingback: גרשון הכהן: חובה מוסרית להמשיך במלחמה - ייצור ידע

  7. Pingback: פנחס יחזקאלי: זה לא סכסוך נדל"ן על טריטוריה. זו מלחמת דת טמבל! זה לא סכסוך נדל"ן על טריטוריה. זו מלחמת דת טמבל!- ד"ר פנחס יחזקאליייצור יד

  8. Pingback: גרשון הכהן: בין חומייני לסינואר בין חומייני לסינואר- האלוף במיל' גרשון הכהןייצור ידע ייצור ידע

  9. Pingback: פנחס יחזקאלי: שוב מזניחים את החשוב (הטריטוריה) לטובת 'קונספציית הדחייה' (ההרס) שוב מזניחים את החשוב (הטריטוריה) לטובת 'קונספציית הדחייה' (ההר

  10. Pingback: פנחס יחזקאלי: כניעה והשלכותיה כניעה והשלכותיה- ד"ר פנחס יחזקאליייצור ידע ייצור ידע

  11. Pingback: פנחס יחזקאלי: חינוך ילדים לאלימות בקהילות מוסלמיות - ייצור ידע

  12. Pingback: פנחס יחזקאלי: 'תקייה' – העמדת הפנים, שבה משטים המוסלמים במערב 'תקייה' - העמדת הפנים, שבה משטים המוסלמים במערב- ד"ר פנחס יחזקאליייצור ידע י

  13. Pingback: גרשון הכהן: אגדות החורבן - מאופק החרדה לאופק התקווה - ייצור ידע

  14. Pingback: גרשון הכהן: אגדות החורבן - מאופק החרדה לאופק התקווה - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *