האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מכת רחפני הנשק והסמים היא אירוע חדש יחסית. לא המדינה הבדואית העצמאית, שקיימת היום בדרום הארץ, מהגבול המצרי ועד לרהט. היא הוקמה באדיבות צה"ל ובעידודו, והוא הנושא העיקרי באחריות על הכאוס המשילותי והריבוני באזור!
רבים סבורים שהמתרחש כיום בפריפריה ובערים המעורבות הוא בראש ובראשונה, סכנה לעם ישראל. אני מבקש להסביר לציבור הערבי שהוא הולך בדרך שגויה. אין לנו לאן ללכת. היינו כבר בגרמניה, היינו בעיראק, היינו בצפון אפריקה. ראינו את המחירים. אנחנו לא מתכוונים ללכת לשום מקום. אם אתם תביאו אותנו לנקודה, שבה נאלץ להוריד את הכפפות מהידיים, המחיר יהיה כבד, וכולם יסבלו ממנו; אבל, הראשונים שיסבלו יהיו הערבים.
תקציר: הדרך שבה הדרג המקצועי חוסם את דרכם של נבחרי העם למימוש מדיניותם!
תקציר: המהדורות המסכמות של השבוע שאחרי הבחירות, מלאו ברטינות כלפי מינויו הצפוי של איתמר בן גביר, ולעגו ליכולותיו. "יש אנשים מקצועיים וטובים שעושים את העבודה", אמרו שם… אז צריך לומר: האנשים המקצועיים והטובים שבויים בקונספציית ההכלה, ולא עושים את העבודה. אז עזבו את ההתחסדות. לתושבי הנגב נמאס. הכל יותר טוב מהמשך המצב הקיים!
תקציר: כאשר מנגנוני הייצוג הפוליטי אינם מסוגלים לייצג את העם כיחידה, כאשר תהליך זה אינו אומר עוד ריבונות עממית, כאשר השוויון הפוליטי נבגד, כאשר קיים פער משמעותי בין המערכת הפוליטית להבטחה הדמוקרטית, נוצר משבר ייצוגיות. לכן, הגיע זמן שינוי!
אם נגזר עלינו להילחם ולשלם מחיר בדם, עדיף לעשות זאת כאומה גאה, שקצה במצב הנוכחי, ולא להיגרר למלחמה על ידי אויבינו, הבזים לנו, בתנאים ובמועד הנוח להם!
כדי לפקוח את עיני המפכ"ל (לא יקרה, אבל בכל זאת…) ("המצב בדרום טוב מאי פעם, חד וחלק!"), יצרתי פה מאמר דינאמי ומתעדכן כל העת, שבו אעדכן – עד שיימאס לי ואתעייף – חלק מתמונת המצב האמיתית שאנחנו חווים פה בנגב. אתם מוזמנים להוסיף חומרים…
אחת התופעות הקשות של תקופתנו, היא בגידת המנהלים הבכירים בתפקידיהם ובאחריותם לטובת אינטרסים אישיים, כמו הישרדות ואמביציות פוליטיות…
בימים אלה, כשהמרד הפלסטיני בתוך ישראל חוצה גבולות, וכשגם בגבולות נערכים אויבינו למלחמה הגדולה, הגיעה העת לשנות את המציאות בישראל ולהחזיר ריבונות ומשילות לפני שיהיה מאוחר מידי. בארסנל הכלים האסטרטגיים, ישנו כלים ניהולי שמאפשרים בדיוק את זה: ליצור תפנית משנה מציאות 'בדקה ה- 90' ממש; ועדיין לא מאוחר לעשות בו שימוש. הוא קרוי רעיון מחולל.
בניגוד לקולות הפחד, הבכי והנהי – הבוקעים בחלק מאמצעי התקשורת – והחתירה ל'עוד יום של שקט' במערכת השלטונית, רוב הציבור איננו פוחד וחפץ בפעולה אקטיבית. הגיעה הזמן לצאת מהפסיביות, להתנער מהפחד ולעשות מעשה!
