גרשון הכהן: הלקח המהותי מטבח ה- 7/10 הוא שיבה אל ערכי החלוציות

תקציר: מדינת ישראל נדרשת לשוב אל נקודת האיזון, בין השאיפה לנורמליות, לבין תודעת התמסרות חלוצית, בה פעלה בראשית ימיה.

[בתמונה - הרחבת מפעל ההתיישבות, כביטוי ציוני לפעולה אקטיבית: ישוב "חומה ומגדל" בתל עמל הוקם ב 10 בדצמבר 1936. היוזמה שמומשה בעלייה ההתיישבותית לאביתר, מתחברת בהיבט זה, לדפוס הפעולה החלוצי שהגיונו לא סר מאז... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה – הרחבת מפעל ההתיישבות, כביטוי ציוני לפעולה אקטיבית: ישוב "חומה ומגדל" בתל עמל הוקם ב 10 בדצמבר 1936. היוזמה שמומשה בעלייה ההתיישבותית לאביתר, מתחברת בהיבט זה, לדפוס הפעולה החלוצי שהגיונו לא סר מאז… התמונה היא נחלת הכלל]
הלוגו של ישראל היום
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 10 באוקטובר 2026. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

* * *

צה"ל  עוסק ברצינות בהפקת לקחים מכישלון שבעה אוקטובר. אבל הלקח המהותי חורג מכל מה שמופקד בידי כוחות הביטחון. הוא טמון ביסודות הבשורה הציונית, בשאלה איך גם במדינת ישראל כמו בגולה, בעיצומו של בוקר חג, שוב נפגשו יהודים בפוגרום רצחני? 

עוד לפני השבעה באוקטובר, חוקר הספרות העברית, דן מירון, הטיל ספק בכל מה שהשיג המפעל הציוני: שנאת היהודים הוחלפה לדבריו בשנאת מדינת ישראל ובאשר לאיום הקיום היהודי, בסך הכול הצליחו היהודים – במהלך מאה שנות מאבק – להחליף איום קיומי מסוג אחד, כמו פוגרום, באיומים קיומיים חדשים ובהם גרעין איראני.

"פה בארץ חמדת אבות" מול "הלנצח נחיה על חרבנו?"

קיומה של מדינת ישראל תחת איום מלחמה מתמיד, כרוך במצוקה שהטרידה את ההנהגה הציונית מראשית המאה ה-20. עסקה בכך אניטה שפירא בספרה "חרב היונה". היא חקרה ותארה את המצוקה בהנהגת היישוב, לנוכח ההכרה שהמפעל הציוני לא יוכל להתממש בלי מאבק כוחני להגנתו. כבר לאחר מאורעות תרפ"ט, הדהדה השאלה המוכרת גם היום "הלנצח נחיה על חרבנו?". בראשית מאורעות 1936, התריע משה בילינסון – רופא ממנהיגי מפא"י – "על הר געש אין בונים בניין בר קיימא, הנועד להיות מקלט לעם שלם".

ההנהגה כולה ובראשה בן גוריון נאלצה להכיר בפער, בין ההבטחה למקלט בטוח, לבין כורח ההגנה מול פרעות הערבים. במתח הזה, בחר בן גוריון להתנהל בשיטת "גם וגם". גם לאחוז בהבטחה הגדולה "פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות", בהתמקדות בבניין ויצירה, וגם לבנות כוח מגן מגובה בהתיישבות חלוצית שנושאת בשגרת יומה בנטל המאבק.

בעשורים הראשונים התנהלה ההנהגה הישראלית במאמץ מודע ליצירת נקודת האיזון במתח בין שאיפת הנורמליות של החברה הישראלית לבין כורח המאבק הקיומי, האתוס החלוצי שימש אז כמרכיב מגשר במתח הזה. נשיאת נטל המאבק בספר על ידי מתיישבים מוכווני התמסרות חלוצית, אפשרה לרוב האזרחים את ההתמקדות בחיי שגרה נורמליים. אולם מאז, החברה הישראלית הלכה ונטשה את האתוס החלוצי. למשפחות צעירות שמבקשות בימים אלה להצטרף ליישובי הספר בצפון ובדרום מציעים בעיקר בשורה של  איכות החיים, אבל האיומים הביטחוניים שימשיכו להתקיים, מעמיסים על המתיישבים נטל, שהעמידה בו דורשת תודעה חלוצית, כמו בימים ראשונים.

החיילים ימוקמו לפני האזרחים?

בלקחי המלחמה לתפיסת ההגנה, קבע צה"ל עיקרון חשוב: החיילים ימוקמו לפני האזרחים. אלא שבקווי עימות רבים, כמו בגבול ירדן ומצרים, יישובים רבים ממוקמים בסמוך לגבול, וכוחות צה"ל אינם יכולים להתפרס מעבר לגבול. גם בגבולות רצועת עזה ולבנון, צה"ל יידרש לצמצום בסדר הכוחות, ויישובי הגבול יהיו חייבים להיערך מחדש להגנה כפי שנערכו בעבר. גם בגבולות ה'שלום' במצרים ובירדן, הגנת הגבולות מאותגרת בהברחות אמל"ח ומחייבת שילוב עם אזרחים בפריסת יישובים וחוות מרעה, לתגבור נוכחות במרחב. לצה"ל לבדו, בסדר הכוחות המוגבל שלו, אין יכולת למלא את המרחב בנוכחות מספיקה.

מאמצי החקירה להבנת כישלון השבעה באוקטובר, נדרשים במבט זה לעיון ביקורתי בהנחות יסוד שכוננו בעשורים האחרונים את השקפת העולם הישראלית, על מצבי מלחמה ושלום. מתוך אימוץ תפיסה רעיונית מערבית ליברלית – שביקשה להאמין, שהעולם הופך לבטוח יותר, ותם עידן המלחמות הגדולות – גם אנחנו הדחקנו את איום המלחמה הגדולה. במגמה זו דוכא גם הרעיון החלוצי.

זה הרקע לקריאה מחודשת  של נאום ההספד של הרמטכ"ל משה דיין על רועי רוטברג בנח"ל עוז, שם באפריל 1956, הבהיר באומץ: "דור התנחלות אנו ובלי כובע פלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. אל נרתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפים ערבים היושבים סביבנו…זו גזירת דורנו, זו ברירת חיינו, להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים. או כי תישמט החרב מאגרופנו ויכרתו חיינו."

בממד הזה נדרשת מדינת ישראל לשיבה אל נקודת האיזון בין שאיפה לנורמליות לבין תודעת התמסרות חלוצית, בה פעלה בראשית ימיה.

[בתמונה: "בחוגי השומר היה פעם רעיון נכון: ליצור 'מושבים קוזקיים' על גבולות הארץ... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]
[בתמונה: "בחוגי השומר היה פעם רעיון נכון: ליצור 'מושבים קוזקיים' על גבולות הארץ… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

[לאוסף המאמרים על חלוציות ומשמעויותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה