האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
המחאה הישראלית מאז 2023 פועלת לכאורה כשלוחה של הווק העולמי: שפת הזכויות, טקטיקות ההפעלה, הברית עם הנרטיב המוסלמי-עולמי. אבל היא ווק מזויף, שמטרתו אינה לשחרר את ה'מדוכאים', אלא לשמר את זכויות היתר של האליטה הלבנה-חילונית-אשכנזית שה-WOKE האמיתי נלחם בהן. זהו ניצחון פרדוקסלי של ניהוג המונים: לרשת את כלי ההפעלה של אויבך, כדי להילחם בו בנשקו שלו.
אליטת ההון שלנו מאמצת את דוקטרינת ההפעלה הווקיסטית שהיא במהותה בולשביקית-אנרכיסטית. אבל, האם תנועות הווק במערב מכירות בה כאחות? ממש לא. הם בזים לה, ורואים בה את האויב הלבן והקולוניאלי בהתגלמותו. כך נוצר פרדוקס אירוני: באותם כלים "ווקיסטים" שבהם האליטה משתמשת כדי לדכא את המזרחים ולהתחבב על המערב, משתמש המערב כדי להוקיע אותה…
מלחמת התודעה של הווק אינה מבקשת "תיקון עולם" במובן הקלאסי של שיפור תנאים חומריים. מטרתה היא דה-קונסטרוקציה (פירוק) של הערכים הליברליים הישנים – חופש הביטוי, אינדיבידואליזם ועיוורון צבעים – והחלפתם במערכת היררכית המבוססת על זהות קבוצתית. מי שמבין את המלחמה הזו מבין שהקרב אינו רק על הקלפי בבחירות, אלא על המרחב שבין האוזניים, של כל אחד מאיתנו.
אם בעבר נתפסה מחאה כתגובה אותנטית של ציבור זועם – פועלים רעבים, סטודנטים מתוסכלים או מיעוטים נרדפים – הרי שבעשורים האחרונים, מאחורי חלק גדול מן המחאות הפוליטיות עומד מנגנון מתוחכם של מימון וגיבוי בינלאומי, לוגיסטיקה ותיאום…
המרד הגדול של האליטה בעמה יסתיים לדעתי בבחירות הקרובות, ללא טראמפ. אבל טוב שהעצומה הזו באה לעולם, כי היא מהווה צעד נוסף בהתבגרותו של הימין, וביכולתו להתנער משנים רבות כל כך של שלומיאליות שלטונית.
ארבע סיבות לנטייה שלנו להחרים ולנדות: מנגנון ההישרדות האבולוציוני, הדהוד וחיזוק חיובי למחרימים, הגדרת ה"אנחנו" דרך סימון ה"הם", חסכון קוגניטיביב דרך של מניעת דיאלוג ומניעת דיסוננס קוגניטיבי, והאדרת הערך העצמי של המחרים.
בעבר התרגשתי כשהאסטרטגים המעולים של המחאה שגו שוב ושוב (והם באמת הטובים בישראל). היום העיוורון ברור לי כי 'אין ארוחות חינם': מי שמערב פוליטיקה במקצוענות אסטרטגית, מכניס שיקולים זרים לתהליכי קבלת החלטות שלו. התוצאה? המחאה שוב יורה לעצמה ברגל.
כשמנסים לפתור עוולות היסטוריות עמוקות עם פילטר ללא עומק, מקבלים תרבות שבה המטרה היא לא באמת לשנות את המציאות, אלא פשוט להיראות טוב בזמן שצועקים על המסך… אספנו עבורכם אוסף ממים אינטרנטיים המשקפים את עידן הטיפשות הווקיסטי והשלכותיו. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
המאבק הפמיניסטי במערב היה אחד ההישגים המרשימים של המאה ה-20. דורות של נשים עמלו, הפגינו והקריבו כדי לזכות בזכות הצבעה, בחופש עיסוק ובבעלות מלאה על גופן וחייהן. אך כיום, הגלגל מתהפך, וההישגים שנחשבו למובנים מאליהם הולכים ונמוגים. האם הפמיניזם האיראני יצליח להפיח בו רוח חיים מחודשת?
פירושה המילולי של המילה דע'ווה (دعوة) הוא "קריאה" או "הזמנה". באיסלאם, הכוונה היא הזמנה לקבלת האיסלאם או הזמנה לחיים על פי צווי האל. בשונה ממיסיונריות נוצרית, הדע'ווה אינה ממוסדת כארגון מרכזי אחד, אלא כמצווה אישית וקולקטיבית לכלל המאמינים.
