פרוגרס

חטא העגל מלמד אותנו שברגע שאדם – או עם – מפסיקים להאמין בייעודם הייחודי ומחפשים תחליפים, בדמות "עגלי זהב" של התקופה, סופם להיטמע ולהיעלם בתוך המערכות שהם עצמם סייעו להקים.

המאבק על נוכחות הכלבים ברחובות המערב אינו באמת על בעלי חיים; הוא על השאלה מי קובע את כללי הטקס במרחב הציבורי. כשהמערב מתחיל להתנצל על נוכחותו של "חברו הטוב ביותר", הוא למעשה מאותת על טשטוש הזהות שלו עצמו אל מול דרישות דתיות חיצוניות.

נעמה לזימי היא בת לדור החדש של ה'משוכנזים. נולדה בפריפריה, לא עברה 'כור היתוך', היגרה למרכז בעידן הפרוגרס, ולבשה את דמות המקומיים כדי להצליח, ובדומה ל'חוזרים בתשובה', היא 'צדיקה יותר מהאפיפיור', ובהחלט מאמינה במה שהוא עושה.

בעבר התרגשתי כשהאסטרטגים המעולים של המחאה שגו שוב ושוב (והם באמת הטובים בישראל). היום העיוורון ברור לי כי 'אין ארוחות חינם': מי שמערב פוליטיקה במקצוענות אסטרטגית, מכניס שיקולים זרים לתהליכי קבלת החלטות שלו. התוצאה? המחאה שוב יורה לעצמה ברגל.

כשמנסים לפתור עוולות היסטוריות עמוקות עם פילטר ללא עומק, מקבלים תרבות שבה המטרה היא לא באמת לשנות את המציאות, אלא פשוט להיראות טוב בזמן שצועקים על המסך… אספנו עבורכם אוסף ממים אינטרנטיים המשקפים את עידן הטיפשות הווקיסטי והשלכותיו. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.

עם כל הכבוד לחזון השוויון המערבי, במזרח התיכון 'דו-קיום' הוא לעתים קרובות פשוט המרווח הקצר שבין הפסקות האש, לבין ההבנה שהרוב קובע, והרוב בדרך כלל לא קרא את אמנת זכויות האזרח של ג'ון לוק… בדף זה אספנו עבורכם אוסף רביעי של ממים אינטרנטיים על על דמותה של 'מדינת כל אזרחיה' בארץ ישראל. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.

בסוף ינואר 2026, הושק בערוצי הליבה קמפיין חדש נגד ערוץ 14, בהשקעה של מיליונים. זהו מהלך קלאסי של ירי בתוך הנגמ"ש התודעתי: ניסיון להילחם ביריב באמצעות דה־לגיטימציה תקשורתית, שבפועל מייצרת לו הון פוליטי חדש. בשנת בחירות, זו עשויה להתגלות כמתנה יקרה במיוחד לערוץ 14.

אובססיה היא כוח נפשי רב־עוצמה, אך מסוכן. היא מציעה משמעות בעולם מורכב, אך גובה מחיר של עיוורון, קיטוב ולעיתים הרס. חברה בריאה ופרט בריא זקוקים ליכולת להחזיק רעיונות בעוצמה, מבלי להפוך לעבדיהם. היכולת לספק, להשהות שיפוט ולהכיל מורכבות אינה חולשה, אלא חומת ההגנה המרכזית מפני אובססיה הרסנית.

אובססיה נתפסת לעתים כתכונה דו־ערכית: מצד אחד, מקור לעקביות, התמדה והישגים יוצאי דופן; מצד אחר, כוח נפשי וחברתי העלול לגלוש לאובדן שיפוט, פגיעה באחרים ואף הרס עצמי. מאמר זה מבקש לנתח את האובססיה כתופעה פסיכו־חברתית, לבחון את מנגנוניה, ולהצביע על הסכנות הטמונות בה כאשר היא חורגת מגבולות התפקוד הבריא.