האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מאז ה- 7/10 הפכה המילה בגידה אורחת קבועה בפוסטים, ברשתות החברתיות ובשיח הפוליטי בישראל. אחרי חשיפת קנוניית שדה תימן היא כבר הפכה לסלוגן השגור בפי רבים. אבל, מה ממעשיהם של כל אלה שאנחנו מייחסים להם בגידה, עומד בהגדרת החוק הישראלי?
האם אליטת ההון' שלנו מנסה להסיט את מבטנו מהעיקר בפרשת שדה תימן, ולהתמקד בפצ"רית? האם יהיה בישראל מי שיתעקש לחבר את כל הנקודות לתמונה אחת שלמה? האם תאוריית הקונספירציה תתברר כקונספירציה אמיתית? מה תהיינה השלכותיה?
כמה שנדמה לנו שאנחנו יודעים לשמוע את תת אלוף אורן סולומון, פשוט לא להאמין איך שהרמטכ"לים פירקו את הצבא בשיטתיות וביסודיות כזאת, שכשהגיע השבעה באוקטובר מה שנשאר ממנו היו רק כמה ברגים וחלקי חילוף. איפה הצבא דווקא כן הצליח לתפקד יפה? בקבירת התחקירים של סולומון…
האם משפט נתניהו יכול להתקיים כהליך ניטרלי, אובייקטיבי, “הנדסי”? שהרי הצדק איננו ואף פעם לא היה ענין אובייקטיבי. הוא מטבעו תלוי הקשר תרבותי, חברתי, ערכי, כפי שטוענת הגישה הפוסט־מודרנית והפרשנות ההלכתית-יהודית.
בין אם אתם תומכים בשמאל או בימין הפוליטי, אתם חשופים למאמצים רבים 'להדביק' אתכם בפאניקה מוסרית ובפסיכוזת המונים. אלה הם הכלים שבהם מעצבי דעת קהל מעצבים המון ומניעים אותו לפעולה. 'אל תצאו פריירים'! אתם יכולים לתמוך בצד זה או אחר של המפה הפוליטית גם בלי להיות חומר בידם של אחרים, ולבחור לעצמכם את המאבקים שלכם מחוץ לעדר, המונע ומונהג ע"י אחרים.
ה- WOKE המיר את שיח העובדות של חסידיו בנרטיבים. זה הופך אנשים לחלשים יותר מבחינה אינטלקטואלית, לא משום שזה מונע מהם ידע, אלא משום שזה פוטר אותם מהמאמץ הכרוך בחשיבה. עובדות דורשות ניתוח, הטלת ספק והכרה במורכבות; הן מאתגרות את תפיסות העולם שלנו ומאלצות אותנו להתמודד עם מציאות שאינה תמיד נוחה. בזכות הווק, אנחנו חיים היום בעולם נטול עובדות.
אחת התמורות המרתקות בתנועת המחאה בישראל, הוא המעבר מדפוס המחאה המקובל, אותו מובילים צעירים בשוליים, לדומיננטיות רדיקלית גוברת של בני הגיל השלישי. בשנה האחרונה נרשמה אף עלייה בדיווחים על קשישים שנעצרו בחשד לתכנון פיגועים, או אף ניסיון להתנקש בראש הממשלה. מה משמעות הדבר? האם זוהי תופעה חריגה ומבודדת, או סימפטום של שינוי חברתי עמוק?
ספרות המחקר על תנועות מחאה מלמדת כי מחאות ארוכות מאבדות בהכרח את הליבה הרחבה שלהן, ונשארות בידיה של קבוצת פעילים קיצוניים ונחושים. מצב זה מוביל פעמים רבות לדעיכה, לקיטוב ציבורי ואף לאבדן לגיטימציה. זו בדיוק תמונת המצב של המחאה בישראל. קברניטיה מבינים שהמשחק אבוד, אבל הם ישחקו עד הדקה ה- 90 בתקווה להצליח, ולו מהסיבות הלא נכונות.
פסק הדין שניתן ב- 7 בספטמבר 2025, בעניין המזון שמקבלים האסירים הביטחוניים – מינורי לחלוטין. אז מדוע המהומה? כי בית משפט נמצא במשבר לגיטימציה חמור, ומי שמכניס את ראשו ללא הרף לביצה הפוליטית, מאבד את היכולת שלו לפסוק גם במקרים הפשוטים והאלמנטריים ביותר.
קריקטוריסטים אינם עיתונאים "רגילים", אלא אמנים של ביקורת ויזואלית. ובכל זאת, לא אחת נאלצים קריקטוריסטים לעמוד מול תביעות לשון הרע, שמבקשות להצר את חופש הביטוי ולמתוח קו בין סטירה לגנאי. בישראל, עלה הנושא לסדר היום כשפורסם בתקשורת כי הוגשה תביעת השתקה כנגד אחד הקריקטוריסטים הבולטים בימין, אור רייכרט.
