האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
דוגמה אישית היא מושג הלקוח מתורת המנהיגות, המתאר התנהגות נכונה וראויה, אשר מהווה מודל לחיקוי, שיש לה השפעה חזקה על הכפיפים, הרבה מעבר להפעלת סמכות ישירה. דוגמה אישית מאפיינת חברות צעירות, דינאמיות ובריאות. היא אינה קיימת בחברות זקנות, הסובלות מסטגנציה ומהתפוררות.
נראה כי "פרס האיתולות לביטחון לאומי" יצטרך להמתין למועמד אחר: מאמריו של תא"ל ערן אורטל, וכתבי מכון דדו מלמדים כי הם אינם מנסים "לשתק ולשבש את החשיבה הצבאית בצה"ל". הם מנסים לעורר אותה.
את התוהים על חוסר פעילותה של מערכת הלייזר: 'אור אית'ן', באירועים המתרחשים בימים אלה, אני מפנה למאמר שפרסמתי בספטמבר 2025 (ראו למטה). הכל היה צפוי וידוע מראש. כתבתי שם, שכאשר קונים מכונית עם מנוע 200 במקום 2000, העיקר שהיא מתוצרת עצמית, לא צריכים להיות מופתעים מהתוצאות.
נראה כי בינתיים, שר הביטחון גנץ מקדם בשטח צעדים 'מתחת לרדאר' – במגמת חזון שתי המדינות. בתהליך זוחל דונם פה ודונם שם, בעידוד הממשל האמריקאי, הולכת ונבנית המדינה הפלסטינית במרחבים החורגים מעבר למה שכבר נתון בידיה בשטחי AB.
בהתנהגות מוסרית בארגון כה גדול כמו צבא – הנורמות הן המובילות. לכן, קביעת בית המשפט האזרחי מערערת את אושיות הצבא, שכן הנורמות הן היסוד לפעולה ואילו החוק עיקרו מה אסור לעשות, אבל לא כיצד ללחום.
בשיח הפוליטי הפוסט-מודרני של תחילת המאה ה-21 המונח "פרוגרסיבי" משמש ככינוי גג לאידאולוגיות שמאל רדיקלי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הפרוגרסיביות החדשה מבית ה- WOKE והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
שתי רעות חולות אקוטיות תוקפות היום את מדינת ישראל: ההימנעות מחיסון מפני המגפה והפשיעה האזרחית. שתיהן קשורות להידרדרות המתמשכת במשילות השלטונית. הסיבה לאובדן המשילות נעוצה, בעיקר, בהשתלטות תפיסת עולם ליברלית פרוגרסיבית, המעמידה את זכויות הפרט האולטימטיביות כחזות הכול, על פני הסולידריות והאחריות הקולקטיבית.
תופעה עצובה: ככל שהסטגנציה מכלה את החיות מצה"ל, כך הופכים מפקדיו רברבנים יותר, במעין ניסיון פאתטי משהו, להציל ברהב את הכישלון הגדול של ההערכות לעידן אבדן היתרון האסטרטגי הישראלי.
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 27 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות…
מי שמגנה את 'השוטרים במסכות' אינו מבין, לא את השוטר בשטח, לא את המציאות ולא את הרוח הרעה המרחפת בשמי משטרת ישראל (ומדינת היהודים…).
