עופר בורין: תהילים, פרק סו – פסטיבל פרטי

קיוויתי, שכדברי הנביאים, התוצאה תהייה שעם ישראל יהיה "לאור גויים" במובן של חברת מופת שצדק/ה משפט וחסד/חמלה (צמ"ח) הם במהותה, ולא ל"מרכז הטעם והריח", אבל כנראה שיש גישות אחרות. יותר קל להקים בית מקדש ולזבוח "עולות מיחים" מאשר להתרומם לרמה מוסרית גבוהה…

אבי הראל: הגמל, חיה טהורה או טמאה?

פרק י"א בפרשת שמיני, עוסק בסימנים של בעלי החיים המותרים או האסורים באכילה, בשאלת ההיטמאות על ידי נבלתם. מקור מקראי נוסף העוסק בשאלות אלה מצוי בספר דברים פרק י"ד. לפי האמור, בהמה המותרת באכילה היא זו שמעלה גרה, מפריסת פרסה ושוסעת שסע. אחד מבעלי החיים האסורים באכילה הוא הגמל…

עופר בורין: תהילים, פרק סה – תהילת הדומייה

המזמור הזה מצביע על הדרך הנעלה להביע תהילה לאלוהים – דומיה: ב לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּלְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃
אין מילים בשפת האדם היכולות להביע את תהילת האל, ולכן ממליץ המזמור על הדרך המיוחדת של השקט…

קובי ביטר: שביעי של פסח

בשביעי של פסח קוראים את שיר השירים – מגילה שחכמינו זיכרונם לברכה (חז"ל) התלבטו האם לכלול אותה בתנ"ך (גם במגילת אסתר וגם במגילת שיר השירים שם הקב"ה לא מופיע) שיר השירים מיוחס לשלמה המלך כפי שנאמר בתחילת המגילה " שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה."…

עופר בורין: תהילים, פרק סג – צמא

אדם נרדף. מגיע למדבר. חם. השמש יוקדת. האויבים עלולים להגיע בכל רגע.
נאד המים  –  ריק. אוכל  –  אין. ריח של מוות באוויר, שואה מתכננים האויבים לנרדף…

יאיר רגב: אל תהיה 'חמץ'…

החמץ והמצה עשויים מאותם חומרים – קמח ומים. ההבדל הוא, שהחמץ תופח ואילו המצה נשארת בגודלה הטבעי. יש בכך משמעות סמלית: חמץ מסמל גאווה, התנשאות; מצה מסמלת ענווה וצניעות…

עופר בורין: תהילים, פרק סב – אנשים אינם אלא הבל

 בני האדם אינם אלא הבל. שים את כולם במאזניים מול הבל (אוויר), והאוויר יהייה כבד מהם: י אַ֤ךְ׀ הֶ֥בֶל בְּנֵֽי־אָדָם֮ כָּזָ֪ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד…

יוסף זהר: השחרור ממצרים בנאום הפרידה של משה על פי כתב יד מוזס שפירא

על סמך פיענוח העתקי כתב היד והצלבתם למקורות מקראיים רבים, מוכיח דרשוביץ שהטענה – שכתב יד מוזס זויף – שגויה ומעלה טענה מדהימה, כתב יד מוזס הינו האב הקדום של נוסח ספר דברים שהגיע לימינו אנו!