אמונה

‏הפעם בפרשה: המשותף ללטאה, לנשר, לגמל ולארנבת; עוצמתו של אהרן הכהן; ועוד…

קיוויתי, שכדברי הנביאים, התוצאה תהייה שעם ישראל יהיה "לאור גויים" במובן של חברת מופת שצדק/ה משפט וחסד/חמלה (צמ"ח) הם במהותה, ולא ל"מרכז הטעם והריח", אבל כנראה שיש גישות אחרות. יותר קל להקים בית מקדש ולזבוח "עולות מיחים" מאשר להתרומם לרמה מוסרית גבוהה…

פרק י"א בפרשת שמיני, עוסק בסימנים של בעלי החיים המותרים או האסורים באכילה, בשאלת ההיטמאות על ידי נבלתם. מקור מקראי נוסף העוסק בשאלות אלה מצוי בספר דברים פרק י"ד. לפי האמור, בהמה המותרת באכילה היא זו שמעלה גרה, מפריסת פרסה ושוסעת שסע. אחד מבעלי החיים האסורים באכילה הוא הגמל…

המזמור הזה מצביע על הדרך הנעלה להביע תהילה לאלוהים – דומיה: ב לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּלְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃
אין מילים בשפת האדם היכולות להביע את תהילת האל, ולכן ממליץ המזמור על הדרך המיוחדת של השקט…

בשביעי של פסח קוראים את שיר השירים – מגילה שחכמינו זיכרונם לברכה (חז"ל) התלבטו האם לכלול אותה בתנ"ך (גם במגילת אסתר וגם במגילת שיר השירים שם הקב"ה לא מופיע) שיר השירים מיוחס לשלמה המלך כפי שנאמר בתחילת המגילה " שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה."…

למנצח… פנטזיה ליצחק רבין…

אדם נרדף. מגיע למדבר. חם. השמש יוקדת. האויבים עלולים להגיע בכל רגע.
נאד המים  –  ריק. אוכל  –  אין. ריח של מוות באוויר, שואה מתכננים האויבים לנרדף…

החמץ והמצה עשויים מאותם חומרים – קמח ומים. ההבדל הוא, שהחמץ תופח ואילו המצה נשארת בגודלה הטבעי. יש בכך משמעות סמלית: חמץ מסמל גאווה, התנשאות; מצה מסמלת ענווה וצניעות…