[בתמונה: מדוע דווקא עגל ולא קרבן אחר? התמונה המקורית: Photo by Couleur from Pexels]

[לאוסף המאמרים על פרשת שמיני, לחצו כאן]

עודכן ב- 5 באפריל 2024

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

זהו מאמר שלישי מתוך ארבעה על הנשר, באתר ייצור ידע:

• עופר בורין: תהילים, פרק קג – כנפי נשרים;
• אבי הראל: כנשר יעיר קנו;
• Yossi Feintuch: God loves the eagle.

*  *  *

‏הפעם בפרשה:

• המשותף ללטאה, לנשר, לגמל ולארנבת;
• עוצמתו של אהרן הכהן;

ועוד.

ראשי פרקים

1. בתחילת הפרשה מתוארות הפעולות שנצטוו אהרן ובניו לעשות ביום השמיני להקמת המשכן שהוא היום הראשון בו הם החלו לעבוד בעצמם במשכן. קודם לכן משה הוא שביצע את עבודות המשכן.

2. נאמר על אהרן הכהן "וַיִּקְרַב אַהֲרֹן, אֶל הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּשְׁחַט אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת, אֲשֶׁר לוֹ". אהרן מצווה להקריב עגל ומדוע דווקא עגל ולא קורבן אחר? על כך מסבירים שבכך יש לאהרן מעין כפרה על מעשה עגל הזהב שאהרן היה מעורב בו.

[בתמונה: מדוע דווקא עגל ולא קרבן אחר? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Capri23auto לאתר Pixabay]

3. עבודתם של אהרן ובניו ביום השמיני כללה מספר רב של פעולות שבסופן יצאו משה ואהרן ובירכו את העם שתישרה שכינתו של הקב"ה במעשה ידיהם, ואכן אירע נס שיצאה אש מן השמים ושרפה את הקורבנות שעמדו על גבי המזבח. "וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי ה’, וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ, אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם"

4. באותו יום עצמו, שנים מבניו של אהרן: נדב ואביהוא, לקחו מחתות (כלי להעברת קטורת , דומה למרית) ושמו בהן אש וקטורת כדי להקריב, אולם התורה מגדירה את האש שהם הביאו כ"אש זרה" כיון שדרך העבודה במשכן אינה על פי החלטת אישית של כל אדם, אלא על פי ציווי של הקב"ה, ואכן שניהם נענשו מיידית ויצאה אש מלפני ה' והם מתו. "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה’, אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה’, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ה’".

5. הסברים נוספים על מותם נמצא במפרשים וביניהם: שהגיעו שתויים מיין לעבודת המשכן, "שהורו הלכה בפני רבם" במילים אחרות הם שינו ממה שאמר משה ופעלו אחרת ובפרהסיה. בכל מקרה, למרות מה שקרה, אהרן אביהם מקבל זאת בשתיקה ובהבנה כפי שכתוב "וידום אהרן". בעקבות מותם של נדב ואביהוא, התורה מציינת בפנינו הנהגות הקשורות לדיני אבלות של כוהנים.

[בתמונה: "עונש נדב ואביהוא", ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1896. התמונה היא נחלת הכלל]

6. כל נושא הכשרות והמאכלים האסורים מופיע בהמשך הפרשה בחלוקה של בהמות וחיות, עופות ומיני שרצים וכן עופות. בכל קטגוריה אנו מוצאים סימנים אשר מכשירים או פוסלים את המאכל, לדוגמא: בעלי חיים כשרים באכילה הם אותם בעלי חיים המפריסים פרסה, שוסעי שסע ומעלי גרה כמו פרה, מה שאין כך בחזיר שמפריס פרסה ושוסע שסע אבל אינו מעלה גרה, או השפן שמעלה גרה ולא מפריס פרסה. "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.  כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ. אַךְ אֶת זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה:  אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא, לָכֶם.  וְאֶת הַשָּׁפָן, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה, לֹא יַפְרִיס; טָמֵא הוּא, לָכֶם. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, וּפַרְסָה, לֹא הִפְרִיסָה; טְמֵאָה הִוא, לָכֶם. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא יִגָּר; טָמֵא הוּא, לָכֶם

7. לגבי דגים, הסימנים המכשירים את הדג הינם שיש להם סנפיר וקשקשת, כמו קרפיון. דגים אחרים כמו כריש או דולפין שלהם יש סנפיר אבל אין, קשקשת אסורים באכילה. "אֶת זֶה, תֹּאכְלוּ, מִכֹּל, אֲשֶׁר בַּמָּיִם:  כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ". לגבי עופות, התורה נותנת סימנים לגבי העופות הכשרים, ולגבי העופות הלא כשרים התורה מציינת בשמותם  כגון: הנשר, עורב, בת יענה ועוד'. "אֶת הַנֶּשֶׁר, וְאֶת הַפֶּרֶס, וְאֵת, הָעָזְנִיָּה.  וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה, לְמִינָהּ. אֵת כָּל עֹרֵב, לְמִינוֹ. וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה, וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף; וְאֶת הַנֵּץ, לְמִינֵהוּ" גם לגבי היצורים השורצים על הארץ יש התייחסות שמית "הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ, וְהַלְּטָאָה; וְהַחֹמֶט"

[בתמונה: דגים כמו כריש או דולפין שלהם יש סנפיר אבל אין, קשקשת אסורים באכילה. מקור התמונה: Photo by vanessa mignon from Pexels]

"אמרי אמיר"

1. "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"(ט', א') - נשאלת השאלה מדוע זימן משה באותו יום גם את זקני ישראל, שלא היה להם כל תפקיד בעבודת הקודש במשכן החדש (אלא רק לאהרן ולבניו)? משמו של רבי עקיבא נאמר "נמשלו ישראל לעוף השמים, מה העוף אינו פורח בלא כנפיים כך ישראל אינם יכולים להתקדם מבלי זקניהם".

למדנו כאן שני היבטים של מוסר והתנהלות נכונה:

• האחד – הכבוד שיש לתת לזקני ישראל כמורי הדרך.
• השני – נושא האצלת הסמכויות שמנהיג נדרש לבצע כלפי עוזריו. משה בקריאתו לזקנים כמו אמר, לפני שאתם (העם) פונים אלי, יש לפנות לזקני העם.

2. "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"(ט', א') - חכמים במסכת מגילה אמרו "כל מקום שנאמר 'ויהי' – אינו אלא לשון צער" ונשאלת השאלה מהו הצער שפקד את אהרן ביום השמיני למילואים (ימי הקדשת אהרן ובניו לתפקידי הכהונה)?

• התשובה על דרך הפשט היא שהצער נבע מכך שביום זה באה צרה גדולה על אהרן , שבאותו היום מתו בניו נדב ואביהו.
• התשובה על דרך החסידות היא שהצרה שנפלה על אהרן הייתה שבהיותו אדם צנוע וענו התקשה להסתגל למשרה הנעלה. על כך אמר רבי אורי מסטרליסק ("השרף"): "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, מלהיות גדול וצדיק מפורסם בישראל"...

[מקור התמונה: צילום: מרים Espacio מן Pexels. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על פרשת שמיני, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת שמיני.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שמיני באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 29/3/19.