עופר בורין: תהילים, פרק סג – צמא
אדם נרדף. מגיע למדבר. חם. השמש יוקדת. האויבים עלולים להגיע בכל רגע.
נאד המים – ריק. אוכל – אין. ריח של מוות באוויר, שואה מתכננים האויבים לנרדף…
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אדם נרדף. מגיע למדבר. חם. השמש יוקדת. האויבים עלולים להגיע בכל רגע.
נאד המים – ריק. אוכל – אין. ריח של מוות באוויר, שואה מתכננים האויבים לנרדף…
החמץ והמצה עשויים מאותם חומרים – קמח ומים. ההבדל הוא, שהחמץ תופח ואילו המצה נשארת בגודלה הטבעי. יש בכך משמעות סמלית: חמץ מסמל גאווה, התנשאות; מצה מסמלת ענווה וצניעות…
בני האדם אינם אלא הבל. שים את כולם במאזניים מול הבל (אוויר), והאוויר יהייה כבד מהם: י אַ֤ךְ׀ הֶ֥בֶל בְּנֵֽי־אָדָם֮ כָּזָ֪ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד…
על סמך פיענוח העתקי כתב היד והצלבתם למקורות מקראיים רבים, מוכיח דרשוביץ שהטענה – שכתב יד מוזס זויף – שגויה ומעלה טענה מדהימה, כתב יד מוזס הינו האב הקדום של נוסח ספר דברים שהגיע לימינו אנו!
במקום בו הכול ניתן לבירור על בסיס קריטריונים מוכרים ומקובלים; אין צורך, לא במנהיג לא בשופט, לא ברב ולא בריבון…
One who serves others must be fired up without letting go. And this may very well be the reason for the repeated need for the altar’s flame to keep going constantly…
הפעם בפרשה: קורבנות… הרבה אוכל…
הרבה מלח; ועבודת כוהנים טובה…
קורבן הפסח הופך במקרא מסוג של קורבן ביתי ומשפחתי לקורבן שיש להקריבו אך ורק במקדש, לקבוצה מוגדרת של אנשים. תיאור מפורט של פסח שכזה, אנו מוצאים בחגיגות הפסח שתוארו אצל יאשיהו וחזקיהו. שניהם השתמשו בחג הפסח בכדי לחזק את הפולחן הדתי, ואת העניין המדיני ציבורי בשמירה על צו ה'. גם מהתיאור של עשיית הפסח בספר עזרא אנו למדים כי קורבן זה הוקרב במקדש…
בפרשתנו מצוי פרק ייחודי, פרק ח', שבמקום דינים לעתיד לבוא הוא מביא סיפור מעשה שהיה (סיפור זה נמשך עד פרק י'). אנשי ביקורת המקרא ובראשם החוקר הגרמני ולהאוזן, בן המאה ה-19, הראו כי קיימים הבדלים ניכרים לכאורה בין הנאמר בפרשתנו אודות כהונת אהרון לבין האזכורים השונים הפזורים בספרי המקרא האחרים. מכך הם הסיקו כי כל ספר מקראי נכתב על פי מסורת אחרת וזמנים שונים…
מה האובססיה הזו של המלך לחיים ארוכים? האם יש כאן בקשה לחיי נצח? בתוך מזמור קטן, פשוט, יפהפה מבחינת השפה שלו, טמון מלך המאוהב מאוד ב… עצמו…