אלי מיאסניק: פרשת כי תבוא, זוויות ראייה שונות לאירועי 40 השנה

בתחילת פרשת כי תבוא מתוארים 40 השנה הקריטיות של הולדת העם ב"מקרא ביכורים" (כז 1-11). הפרשה מסתיימת בשחזור של משה של 40 השנה הללו (כט 1-8), נאום הסיכום. מדוע שני תיאורים שונים ל- 40 השנה והאם יש להם משמעות שונה?

איילת קציר: אני שופר

"… לְעִתִּים אֲנִי תְּרוּעָה; לְעִתִּים אֲנִי שְׁבָרִים;
אַךְ בְּשִׁגְרַת הַיָּמִים, אֲנִי מְנַסָּה להיות הַמִּרְוָח הַשָּׁקֵט בֵּין הַתְקִיעוֹת. שָׂם מִתְרַחֲשִׁים הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים"… איילת קציר.

עופר בורין: תהילים, פרק צב – על שחפים, גובה, שבת וצדיק

נראה שהגובה של הצדיק מתאים למזמור לשבת. ללא קשר אם דתי או חילוני האדם, יש לאדם רצון להתרומם בשבת מעל חיי היומיום לאיזה גובה רוחני ולצבור כוח לעוד שבוע של חול…

Yossi Feintuch: Divine pragmatism; when God opts for the lesser of two evils

What is the connection between this week’s Torah portion's permission to Israelites, soldiers in a war zone to abduct an enemy female woman and God’s permission to Noah (following the end of the flood) to kill animals for food?

קובי ביטר: התורה מבינה את ייצרו של האדם

התורה אינה רואה בעין יפה נטילת נשות אויב כשלל מלחמה; אולם יחד עם זאת, מבינה את יצריו של האדם. על כן במהלך חודש, האשה השבויה הייתה צריכה להחליף את בגדיה, לגלח את שיער ראשה, לגזוז את ציפורניה ולבכות את משפחתה שהפסידה בקרב. רק לאחר חודש ימים, במידה ואיש ישראל עדיין רצה אותה, רק אז יכול היה לקיים יחסי אישות עימה…

אבי הראל: המערער על בתולי אשתו

אחד הדינים המורכבים בפרשת כי תצא, הוא הדין של המערער על בתולי אשתו. המורכבות של הדין נעוצה בעבודה שיתכן שהאשמת הבעל באה כדי להיפטר מאשתו מבלי שיצטרך לשלם לה את דמי הגירושין הקבועים בחוק. הן במקרא והן במזרח הקדום, בעל היה ראשי לגרש את אשתו כראות עיניו, אך הדבר היה כרוך בתשלום דמי גירושין…

עופר בורין: תהילים, פרק צא. וְאַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי

הישועה היא בעצם ההיפרדות. היכולת של הילדים להיות עצמאיים, תוך שהם שומרים על הקשר עם ההורים, כקשר שאינו קשר תלותי. ואולי לכך מכוון המזמור. ה' נותן 'כיפת ברזל' אלוהית; ומקווה ליום שבו המאמין, או עם ישראל כקולקטיב, יגיע לישועה ויגלה עצמאות עם קשר שאינו תלותי עם ה'.

קובי ביטר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך"

וכיצד היו ממנים את השופטים? "אמרו חכמים, שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל, ובודקין: כל מי שמצאוהו חכם, וירא חטא, עניו, ושפוי, ופרקו נאה, ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול". המלצה שכדאי לאמצה…

עופר בורין: על הצדק

התנ"ך רואה בבסיס המשפט את היכולת להבדיל בין טוב לרע, ורואה גם בחכמה הזו, של להבדיל בין טוב לרע, מידה אלוהית. הוא מצווה על כולנו לרדוף את הצדק, ולא להשאיר אותו רק בידי השופטים. כולנו מחויבים לעניין הזה כחלק מהותי בחיינו וכתנאי לזכותנו על ארץ ישראל. וכאשר "משפט צדק" אינו נוכח בחברה, במובן של שוויון והגינות, אנחנו הופכים ל"מרצחים".