במאמר אתעכב על עשר מצוות וחובות, שהביאו אותי לחשיבה נוספת ולהרהורים. בעשר אלה אני רואה חובות עצמאיות, שאינן חלק מקבוצות מצוות או חובות...

בפרשת כי תצא, מופיע החוק שאוסר את הלנתו של תלוי על עץ. על פי פשט הפסוקים, מי שהוצא להורג על ידי בית דין, יש לתלות את גופתו על עץ, ולהורידה עת ערב. הורדה זו פורשה בדרכים רבות.

התורה אינה רואה בעין יפה נטילת נשות אויב כשלל מלחמה; אולם יחד עם זאת, מבינה את יצריו של האדם. על כן במהלך חודש, האשה השבויה הייתה צריכה להחליף את בגדיה, לגלח את שיער ראשה, לגזוז את ציפורניה ולבכות את משפחתה שהפסידה בקרב. רק לאחר חודש ימים, במידה ואיש ישראל עדיין רצה אותה, רק אז יכול היה לקיים יחסי אישות עימה...

אחד הדינים המורכבים בפרשת כי תצא, הוא הדין של המערער על בתולי אשתו. המורכבות של הדין נעוצה בעבודה שיתכן שהאשמת הבעל באה כדי להיפטר מאשתו מבלי שיצטרך לשלם לה את דמי הגירושין הקבועים בחוק. הן במקרא והן במזרח הקדום, בעל היה ראשי לגרש את אשתו כראות עיניו, אך הדבר היה כרוך בתשלום דמי גירושין...

פרשת כי תצא לא עושה הנחות באשר למצווה לקבור את המת ללא דחיה מבזה, גם אם בגופתו התלויה של אחרון העבריינים עסקינן...

בפרשת כי תצא מוזכר דינו של בן סורר ומורה. החוק האמור בא לצמצם את סמכויות האב בביתו, היות והמקרא הפקיע מידו את עונשו של בן שכזה, והעבירו לסמכות בית הדין. בנוסף, המקרא השווה במקרה זה את האם לאב, כלומר, ללא הסכמת או תלונת האם דין בן סורר ומורה לא יכול להתקיים...

עָמֹק בְּתוֹךְ תּוֹכֵךְ; אָמַר לִי מָשִׁיחַ בסדנת סוֹף שָׁבוּעַ טְמוּנִים קוֹלוֹת וְזִכְרוֹנוֹת שֶׁל אֱמֶת אַמִּיצָה; שֶׁל מַרְאוֹת קְדוּמִים שֶׁכְּבָר שָׁכַחְתְּ; אֲבָל הֵם שָׂם עיקשים; כְּמוֹ זִמְזוּם שֶׁל מַנְגִּינָה הַמְּחַכָּה לַעֲלוֹת... איילת קציר: שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית בּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – פרשת כי תצא...

על פי החוק המקראי, לאחר הוצאתו להורג של נדון למוות, יש לתלות את גופתו ולהסירה לעת ערב. זאת כדי לא לבזות את האל שהאדם נברא בצלמו, או לא לבזות את נשמת האדם שהיא צלם אלוהים באדם. לעומת זאת, באומות המזרח הקדום נהגו שלא להתיר לקבור את אלה שהשלטון המרכזי הוציאם להורג. לפי תבליט לכיש, אין המדובר במקרא בתלייה בחבל, אלא הצגת הגופה על ידי שיפודה לברזל חד, או דבר הדומה לכך...

משה חזה בבהירות מפחידה, שבישראל בימינו אלה, חלק מהקיצוניים ב"מאמינים" לכאורה בתורתו, יראו בחלקים אחרים של העם, עמלקים. משה הבין שהאויב האמתי שלנו אינו עמלק חיצוני, אלא אנשים מתכונו שישליכו עמלק חיצוני על אנשים אחרים מתוכנו. לכן ציווה לשכוח את זכר עמלק...