[בתמונה: ביכורים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי diapicard לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

עודכן ב- 30 באוגוסט 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת כי תבוא, ראשי פרקים:

1. הפרשה מתחילה במצוות הבאת הביכורים, "וְהָיָה, כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא". ביכורים: הפירות הראשונים (בכור) לבית המקדש שבירושלים. מצווה זו תחל רק לאחר גמר כיבוש הארץ. במצווה זו מחויב עובד האדמה לאסוף את "בכורות" גידוליו לשימם בטנא (סל) ולעלות עימם לירושלים.

2. המשנה במסכת ביכורים פרק ג' מתארת את מצוות הבאת הביכורים וכך נאמר בלשון המשנה:

• יג  [טז] כיצד מעלין את הביכורים: כל העיירות שבמעמד, מתכנסות לעירו של מעמד, כדי שלא יעלו יחידים, שנאמר "ברוב עם, הדרת מלך" (משלי יד,כח).  ובאים ולנים ברחובה של עיר, ולא ייכנסו לבתים--מפני אוהל הטומאה; ובשחר הממונה אומר, "קומו ונעלה ציון, אל ה' אלוהינו" (ירמיהו לא,ה).
• יד והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב; ועטרה של זית בראשו, להודיע שהביכורים משבעת המינין.  והחליל מכה לפניהם, עד שהם מגיעין קרוב לירושלים.  והם הולכין בכל הדרך, וקוראין "שמחתי, באומרים לי--בית ה', נלך" (תהילים קכב,א); ולא היו מהלכין כל היום, אלא שתי ידות בלבד.

[ציורי תנ"ך; הנושא: ביכורים; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

• טו הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלים.  ועיטרו את ביכוריהם, ופירכסו אותן; ואם היה להם לח ויבש, מראין את הלח מלמעלה.  והפחות והסגנים והגזברים, יוצאין לקראתן מירושלים--לפי הבאים הם יוצאין:  אם באו אנשים הרבה, יוצאין לקראתן רבים; ואם מעט, מעט.  וכשייכנסו כולן בשערי ירושלים, יתחילו לקרות "עומדות, היו רגלינו--בשערייך, ירושלים" (תהילים קכב,ב).
• טז [יז] כל בעלי אומנויות שבירושלים, עומדין לפניהן ושואלין בשלומן, אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום; והם מהלכין בתוך ירושלים, והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין להר הבית.
• יז הגיעו להר הבית, נטל כל אחד ואחד סלו על כתפו ואומרין "הללו יה:  הללו אל, בקודשו..." (תהילים קנ,א) עד "כול הנשמה, תהלל יה:  הללו יה" (תהילים קנ,ו); והם מהלכין בהר הבית, וקוראין עד שמגיעין לעזרה.  הגיעו לעזרה, דיברו הלויים בשיר "ארוממך ה', כי דיליתני..." (תהילים ל,ב).

כפי שאנו רואים העלאת הביכורים היתה מהלך מרשים מאד וכל אחד יכול לדמיין את הכתוב לעייל. 3. גם בהתיישבות העובדת (על אף שברובה אינה דתית) מצווה זו היא חלק מהמסורת הקיבוצית. להלן קטע שנלקח מאתר חגים של התנועה הקיבוצית: בשנות העשרים החלו חלוצי העמק להחיות את טקסי הביכורים של היהדות העתיקה. החזרה לארץ המקרא, קדושת החקלאות ואידיאל עבודת - הכפיים נתנו.דחף רוחני חזק לחדש את חג השבועות כחג הביכורים, פשוטו כמשמעו. יש להדגיש שבשנים הראשונות התנהלה התהלוכה של ישובי עמק יזרעאל .באיסרו-חג שבועות, ולא בחג עצמו.

[בתמונה: ילדים נושאים טנא בתהלוכת ביכורים, לראשם זרי פרחים. בין 1940 ו-1950. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

להלן תאורו של יצחק מיכאלי, חלוץ שעלה מפולין לעין-חרוד:

החל משעות אחר הצהרים המוקדמות, מורגשת תנועה רבתי בחצר. "חברים ..."מקשטים עגלות בירק ובענפים, בפירות ובפרחים ובכלי עבודה, כל ענף יתאמץ, להפתיע ולעבור את רעהו בפאר עגלתו. ואף לילדים עגלות לפי בתיהם: פעוטונים, גנים ובתי הספר. השנה יוחג החג לראשונה במשותף עם כל ישובי הגוש, אשר יבואו אלינו לעין-חרוד בתהלוכת עגלות. כאן יתרכזו כולם. ובשעה 1:00 בצהרים תתייצב עין-חרוד בראש התהלוכה, כאשר נושאי הביכורים מובילים ואחריהם אנשי המשק והפלחה. עין-חרוד תצא לתחנת הרכבת ותיפגש ליד התחנה עם התהלוכות של גבע ועין-טבעון. משם חוזרים כולם ביחד למחצבת עין-חרוד. בתהלוכה משותפת במחצבה יפגשו עם תל-יוסף ובית-אלפא וכולם יחד ירדו בתהלוכה אחת גדולה לגורן של עין-חרוד.

בראש ילכו נושאי הביכורים, אחריהם קבוצת הפלחה עם הכבודה: טרקטור ומחרשתו, דיסקוס, מאלמת, מגוב, עגלה עם תבואה, מכונת דישה עם טרקטור ועגלה טעונת לחם וקמח. אחריה עגלת נטיעות עם עציה, גן ירקות עם ביכורי ירקות, עגלה ללול ולמכוורת. ואחרון אחרון חביב - עגלה של ילדים. ואחריהן נוהר כל העם, מי ברגל ומי ברכב. ראש התהלוכה עובר בשער. הכבוד ונכנס לגורן ומכריז על טקס הבאת הביכורים. שי הביכורים הם: שני שקי גרעיני חיטה, כדי חלב, חלות דבש, שישה כבשים. אז יכריז הכרוז על פדיון הביכורים - קודש לקרן הקיימת. הנה כי כן למען העם והמולדת המתחדשים בארצם העתיקה"

4. את הפירות יש להביא לכהן ולברך ברכה אשר עיקרה אמירת תודה לקב"ה. האדם המביא את הפירות מספר את קורות עם ישראל החל מיעקב אבינו שירד עם משפחתו למצרים דרך עבדות בני ישראל במצרים, יציאת מצרים על ידי הקב"ה בניסים ונפלאות, ועד להבאתם לארץ זבת חלב ודבש, ארץ ישראל, הארץ המובטחת. המטרה של אמירת ההיסטוריה היא חלק מהאימרה של יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח ושר בממשלות ישראל "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל , ועתידו לוט בערפל" (אמירה אקטואלית ביותר).

[ציורי תנ"ך; הנושא: הגשת הביכורים לכהן; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

5. בני ישראל מצווים בכל שנה שלישית (במחזור של שבע שנים, שנה שביעית שמיטה) לתת "מעשר עני" שהם 10% מהגידולים עבור העניים היתומים והאלמנות. "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר:  וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ."

6. הקב"ה מזכיר לבני ישראל על בחירתו בהם כעם סגולה ועל החלטתם של בני ישראל לבחור בקב"ה ולא באלילים ומתוך כך חובת קיום המצוות כאילו ניתנו כל יום מחדש. בפרשה אנו גם מוצאים סיבה מדוע הישראלים והיהודים מרגישים עצמם כחכמים, כגאונים ויודעים הכי טוב בכל תחום ולא מצפים שילמדו אותם כיצד להתנהג וכן מדוע אנו שומעים חדשות לבקרים על רכישות של חברות טכנולוגיה ישראליות על ידי חברות ענק מחו"ל "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת" ראה ערך חתני פרס נובל, % היהודים, כמות המהנדסים ואנשי ההי-טק יחסית לאוכלוסייה ועוד.

7. כחלק מחידוש הברית עם הקב"ה, בני ישראל צריכים בעת חצייתם את הירדן וכניסתם לארץ ישראל להקים מזבח הבנוי מגל אבנים ועליו יש לכתוב את כל דברי התורה בצורה ברורה לכולם. "וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל.... וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים, אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב".

8. לאחר הכניסה לארץ חלק מעם ישראל צריך לעמוד על הר גריזים (הר הברכה) וחלק על הר עיבל (הר הקללה).  הרים אלו נמצאים בשומרון וביניהם נמצאת העיר שכם, כשהישוב "הר ברכה" נמצא כמובן על הר גריזים. בעת שהשבטים היו על ההרים היו בני שבט לוי מקריאים להם איסורים וברכות. בגמרא מוסבר שהלויים עמדו ופניהם להר גריזים והבטיחו תואר "ברוך" לאנשים אשר לא יעברו על האיסורים ולאחר מכן פנו לעבר הר עיבל וקיללו את האנשים אשר יעברו על האיסורים.

9. ואכן לאחר כניסת עם ישראל יהושע מכנס את בני ישראל בהרי עיבל וגריזים כפי המתואר בספר יהושע פרק ח' פסוקים ל' – ל"ה "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל.  כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה’ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים.  וַיִּכְתָּב שָׁם, עַל הָאֲבָנִים אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה’, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה’, לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. וְאַחֲרֵי כֵן, קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה, וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה.  לֹא הָיָה דָבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ, נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר, הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם."

[בתמונה: ציורי תנ"ך / בני ישראל קרבים להר גריזים והר עיבל / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

10. האיסורים המוזכרים (מי שעובר עליהם זוכה לתואר "ארור") הינם: עובד עבודה זרה, מזלזל באביו ובאמו, "משגה עיוור" שבנוסף לפשוטו הכוונה גם למי שמכשיל אדם בעצה רעה, מטה משפט גר יתום ואלמנה, גילוי עריות במשפחה, "מכה רעהו בסתר" גם כמשמעו ובנוסף מי שמדבר לשון הרע, לוקח שוחד ומפליל את הזכאי, ומי שאינו מקיים את התורה

11. התורה מבטיחה לכל מי ששומע בקול ה' ומקיים מצוותיו, לברכות רבות וביניהן: משפחה ברוכת ילדים, כלכלה ופרנסה טובה, עושר, הצלחה בכל המעשים, ניצחון על האויבים, גשם בזמנו ועוד. "וְהָיָה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ. יִתֵּן ה’ אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ:  בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ. יְצַו ה’ אִתְּךָ, אֶת הַבְּרָכָה, בַּאֲסָמֶיךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ; וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. יְקִימְךָ ה’ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ:  כִּי תִשְׁמֹר, אֶת מִצְו‍ֹת ה’ אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו. וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ.  וְהוֹתִרְךָ ה’ לְטוֹבָה, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל, הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ, לָתֶת לָךְ.  יִפְתַּח ה’ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ, אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ; וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה.  וּנְתָנְךָ ה’ לְרֹאשׁ, וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה:  כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְו‍ֹת ה’ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת."

12. לחלופין מופיעים בפרשה אוסף של עונשים כבדים במידה ובני ישראל לא ילכו בדרך ה' הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית ואשר לצערינו היו רבים. חלק ניכר מעונשים אלו אנו מוצאים בעיקר בתיאור חורבן בית ראשון ושני וכן בכל הפרעות והפוגרומים שארעו לעם ישראל בכל הדורות

13. בהמשך הפרשה משה מזכיר לבני ישראל את הליכתם במדבר 40 שנה ואת הנס שאירע להם שלא נאלצו לפנות לחייטים ולסנדלרים שיתקנו את בגדיהם ונעליהם עקב ההליכה הארוכה "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה, בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ" ואכן מי שבחר להיות סנדלר או חייט היה מובטל ללא פרנסה.

14. בסוף הפרשה חוזר משה ומספר את סיפור הניצחון במלחמה על סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן ונתינת ארצם לשבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה לנחלה (צפון ירדן, רמת הגולן וחלק מסוריה).

[בתמונה: עוג מלך הבשן... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

"אמרי אמיר"

1. "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (כ"ו, י"א) - אדם שמקבל מתנה מאת המלך, איננו שמח כל כך על עצם ערכו של החפץ, כפי שהוא שמח על העובדה שהמלך נתן לו מתנה. חשיבותו של הנותן היא עיקר השמחה. לפיכך אמר הכתוב "ושמחת בכל הטוב" לא רק משום שהוא טוב, אלא בעיקר "אשר נתן לך ה' אלקיך" משום שה' יתברך הוא הנותן...  (תפארת שלמה)

2. "הָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ " (כ"ח, ט"ו) - מצינו בגמרא, שקוראים קללות שבתורה לפני ראש השנה בכדי שתכלה שנה וקללותיה (מגילה לא) אמר על כך הרבי מרדומסק ז"ל, בעל תפארת שלמה, כי הכוונה היא, שאם חס ושלום נגזרו רעות על ישראל יהיו יוצאים בקריאת הקללות גרידא - כמו "ונשלמה פרים שפתינו" - ואילו למעשה תהיינה רק ברכות.

[לקובץ המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]