אמונה

הגיור – גם גיורה של רות המואביה – היה כאז כן עתה תהליך של לימוד, שנחתם בבית דין, ולא נעשה באופן עצמאי או אישי. אולם ברור כי כיום – כאשר מקשים באופן ניכר על תהליך הגיור בכלל ועל קבלת גרים לעם ישראל בפרט – הממסד הדתי הנוכחי הקשיח את דרכו באופן ניכר, ואין בו לא את החמלה ולא את קבלת האחר, כפי שאנו רואים בבירור בתהליך גיורה של רות.

היות ותוכנן של עשרת הדברות הינו מכונן באמונה היהודית, אפשר היה לצפות שעשרת הדיברות יכבשו את המקום המרכזי בריטואל של היהודי המאמין בכל הדורות. אולם בפועל, הן הפכו לסמל של מחלוקת עזה בתוך העם והנהגתו הרוחנית…

מדוע בני קהת הלווים, או אנשים מן השורה צריכים לשלם בחייהם כאשר הם מביטים על ארון הברית או על מראה השכינה? האין זו הקרבה הרצויה בין האדם לאלוהיו? ראיית ארון הברית יחד עם איסורים נוספים, הוא ביטוי למגמה של שמירת מרחק מהקודש, אלא אם כן יש היתר מיוחד לכך. זוהי החשיבות של פרופורציה דתית ושמירת החיים. אלו הם הערכים העליונים השזורים בכל המקרא כולו.

האם הרמב"ם – שניסח את י"ג עיקרי האמונה הישראלית – אכן האמין בעיקרים אלו ככתבם וכלשונם? פה באה ההבחנה בין 'אמונות אמתיות' ל'הכרחיות': בהיותו נוהה אחר אריסטו ושיטתו, ברור כי חלק מהעיקרים אינם מקובלים עליו. אולם, מדובר באמונות הכרחיות, שבלעדיהן החברה הדתית לא יכולה להתקיים…

עיקר השקפתו ההיסטורית של הרמב"ם אומרת כי תולדות האנושות, מאדם הראשון עד אחרית הימים, כולל ימות המשיח, מגלמת התקדמות הדרגתית בדרך לאמונה מונותיאיסטית טהורה. לעומתו, החזיק שפינוזה בדעה, כי המושג 'היסטוריה קדושה' מופרך מיסודו, ועקרון המשיחיות הדתית אינו אלא הזיה דתית מתמשכת. מה שקיים הוא הטבע על חוקיו הנצחיים…

חוקים הכוללים איסורים של קירבה מינית במשפחה – מלמדים כי יחסים שכאלה היו מצויים, ולכן הם נאסרו על פי חוקי הממלכות הקדומות וגם על פי חוקי המקרא. אחד האיסורים הכתובים בפסוקי המקרא – שמעורר מחלוקת עזה גם בימינו – קשור למשכב זכר. בשלהי שנת 2013, פורסמה התייחסותו של הרב בני לאו לנושא, שיש בה פריצת דרך נועזת, מחשבתית והלכתית.

סיפור מותם של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא לא הותיר כל רושם הלכתי על אורח החיים היהודי. רוב החוקרים גם סבורים, שרבים מהם מתו בתקופת מרד בר-כוכבא מידי השלטונות הרומיים. בימינו התעוררה שאלה עניינית: האם אבלות יְשנה זו – מלפני כ- 1,800 שנה – עדיפה על האבדן של העם היהודי בשואה; ואם קום מדינת ישראל – שהוכרזה בעצם ימי ספירת העומר – לא ראוי היה לה שתקהה?

המושג "נגעי הבתים" מתאר סוג של צרעת, שחלה בעצמים דוממים. לפי פרשנות אחת, יש ב"נגעי הבתים" טביעת אצבע אלוהית שהיא מעל הטבע. במקורות אחרים מבוארת התופעה כמשל. אם חלילה נידרדר למצבי התעלמות מהחלש, יופיעו נגעים בבית, שאם הוא לא יתוקנו, הם יאיימו על קיומה של החברה כולה.

לכאורה, שמותיו של הרגל הראשון – חג הפסח או חג המצות – אינם מציינים בידול כלשהו ולא היא. לפי המקור המקראי חג המצות וחג הפסח הם שני חגים שונים שנחגגים בסמוך: החג הראשון, הוא חג הפסח, שחל בתאריך ארבע עשר לחודש ניסן.
החג השני הוא חג המצות, שנחגג בתאריך חמישה עשר בניסן. יחד עם זאת, שניהם בעלי זיקה ברורה לגאולת בני ישראל מגלות מצרים.

הצרעת הינה חסם אולי אחרון בכדי למנוע מן האדם הפרטי הקהילה והעם לגלוש לכאוס חברתי מוחלט. ברגע שהצרעת מופיעה, יש מיד לפנות לרשות הראויה (הכהן בזמן המקרא), והוא אשר צריך להדריך את הפרט ואת הכלל כך שהכאוס לא יגיע או לא יחמיר. לכן, בדרך כלל המצורע מבודד מהחברה…