אמונה

שלושה בנים היו למייסד חסידות חב"ד, בעל התניא, הרב שניאור זלמן מלאדי. הרב משה שניאורי, הצעיר מבין השלושה, נולד בשנת 1784 והיה האהוב על האדמור והמיועד לרשת את מקומו. הוא הצליח בכל אשר עשה, ותכונותיו ומעלותיו כבשו לבבות, אולם, אמם של שלושת הבנים, אשתו של האדמו"ר הזקן הזהירה אותו, שלא ימנה את משה ליורשו. "בננו הצעיר אינו יציב בנפשו" אמרה. בסופו של דבר נבחר הבן הבכור, הרב דובער, שייקרא מאוחר יותר, 'אדמו"ר האמצעי'. לימים הסתבך הרב משה שניאורי עם השלטונות, נאסר, הצליח לברוח ומאז חי במסתור, בזהות בדויה, כעני גמור…

הנהגה שמתנהגת בעריצות, ומאפשרת לעבוד עבודה זרה, נותנת, לכאורה, לאדם הפרטי כמו לעם כולו פתרון ראוי לכאורה של יציבות מול הכאוס השולט בעולם. אולם לדרך זו יש מחיר מוסרי כבד שיש לעוקרו מהשורש. בכך מאותת הנביא ירמיהו כי עדיף חוסר וודאות על פני עולם יציב, אם יציבות זו פירושה עריצות, שפיכות דמים וחוסר מוסריות.

זיגמוּנד פרויד – אבי תורת הפסיכואנליזה – נחשב במקביל גם לאחד מבעלי הכפירה הגדולים של המאה העשרים שיצא מהעם היהודי, בדומה לשפינוזה, שהקדימו בשלוש מאות שנים. בערוב ימיו הודה בתלות הקיימת בין תורתו ותורת שפינוזה: "אין סיבה שאזכיר את שמו במפורש, שכן הגיתי את רעיונותי מתוך האקלים שיצר הוא", טען…

נאומי הפרידה של משה, קודם מותו, בספר דברים, הינם ציון דרך חשוב בקריירה הארוכה שלו. ברם, איש לא העלה על דעתו כי דווקא מתוך נאומים אלה, תצא השאלה, האם משה כתב את כל המקרא, או שהיו לו שותפים בדבר. המענה לשאלה זו מוביל למסקנה מרחיקת לכת…

מנהג גואל הדם אינו מוסרי ואינו ראוי. אולם היות והיה מושרש עמוק בתודעת האומה קשה היה לאוסרו בין לילה. התורה אמנם התירה את גאולת הדם אולם המציאה לו תחליף הוגן בדמותה של עיר המקלט, לשם גולה הרוצח בשגגה עד מותו של הכהן הגדול.

למרות שהעיסוק ב-אי הוודאות נחשב בתרבות המערבית לחדשני, בתפיסה הבודהיסטית עיקרון שכזה קיים כבר מהמאה החמישית לפני הספירה. מיתוס הבריאה הבודהיסטי, והעיקרון שאין בנמצא גורם נצחי באדם (נשמה), מביאות בהכרח תמונת עולם ארעית, חסרת יציבות ודינאמית. כל התופעות בעולם הם חסרות מהות כיוון או מטרה, ולכן על האדם יקשה לתכנן את צעדיו במציאות שכזאת. הבודהיזם מטיל את כל כובד משקלו על התנהגותו המוסרית של האדם, שהוא אבן הבוחן היחידה היכולה לקדם את כלל האנושות להארה מחשבתית.

מאמר זה נכתב בהמשך לויכוח אודות משמעות מעשיו לכאורה, של תת אלוף אופק בוכריס. למרות הניסיונות הרבים לייחס לדוד עובדות מקלות ברומן שלו עם בת שבע, מדברי פשט הפסוקים; ומדברי חלק לא מבוטל מהפרשנים עולה, כי היה כאן חטא וכשל מוסרי ממדרגה ראשונה. לזכותו של דוד יאמר כי ברגע שהבין את חומרת מעשהו, הוא הודה על כך וחזר בתשובה, אולם חרף זאת קיבל עונש חמור למען יראו ויראו, כי גם מלך ישראל שנופל בחטאו נענש, ומעמדו לא מקנה לו חסינות כלשהי בגין מעשיו.

על מנהיג להבטיח לציבור רק דברים ברי ביצוע, פרט למצבים בודדים – בעיקר בעתות חירום – בהם ניתן לומר לציבור את האמת; אבל, לא את כל האמת. אל לו להבטיח הבטחות שווא שלא יוכל לקיימן!

לפי פשוטו של מקרא, אתונו של בלעם דברה בשפת בני אדם. הייתכן? המאמר מעמת את דעותיהם של הרמב"ם ושפינוזה בסוגיה זו…

בפרשת חוקת בספר במדבר, מגיע חוסר המים לעם לממדים של כאוס כמעט מוחלט. מעמדו של משה כמנהיג העם נפגע ללא תקנה, וזו העילה להחלפתו לקראת המשברים הבאים, בכניסה לארץ כנען.