האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
'מפעל הזבל של הארגון' הוא כינוי למכלול פעולות הסרק המבוזבזות של ארגון, שאינן מייצרות ערך: כשלים ונפל בפס הייצור; בזבוז בחומר, באנרגיה, בזמן, במקום, ובמאמצים פקידותיים וניהוליים. כחמש מאות שוטרי סיור – בשנותיהם הראשונות במשטרה – עוזבים מידי שנה את משטרת ישראל. אלה שוטרים שהושקעו בהם ממון, ומאמצים רבים בהכשרות, והכל ירד לטמיון. רובם אינם עוזבים בשל חוסר התאמה למשטרה, אלא בשל חוסר התאמה לתרבות הארגונית…
יתכן כי יפתח היה אדם של קצוות, והפגין בהחלטותיו שיקול דעת בעייתי. אולם, איש לא יוכל לקחת ממנו את התהילה של הניצחון במערכה מול מלך בני עמון, ואת ההתנהלות והתהליכים שהוביל, שקדמו למערכה זו…
עד היום למדנו, שמה שמבדיל משטרה בחברה דמוקרטית ממשטרות במדינות אחרות, הוא שני אלמנטים הבסיסיים שחייבים להתקיים: מתן לגיטימציה למשטרה; ואמון ציבורי בה. האבדן העקבי והמואץ של שני האלמנטים הללו במשטרות המערב, מחייב – בהיעדר לגיטימציה אזרחית – להישען, יותר ויותר, על לגיטימציה שלטונית, כמו במדינות הדיקטטוריות. משמע, הרבה פחות קשב לציבור; פחות שיתוף פעולה עמו, ומטבע הדברים, אלימות משטרתית גוברת מצד שוטרים, שהחרדה האישית שלהם לקיומם תלך ותתעצם!
בפרשת חוקת בספר במדבר, מגיע חוסר המים לעם לממדים של כאוס כמעט מוחלט. מעמדו של משה כמנהיג העם נפגע ללא תקנה, וזו העילה להחלפתו לקראת המשברים הבאים, בכניסה לארץ כנען.
פרשת חוקת בספר במדבר, מספקת לנו דרמה נוספת בסאגה הבלתי נגמרת של תלונות בני ישראל כנגד ההנהגה המובילה אותו לארץ כנען. האל הזועם שולח לחוטאים נחשים, הנושאים מוות בהכשתם. העם מבקש את הגנתו של משה והרי זה פלא: במצוות האל, עושה משה פסל של נחש ומעמיד אותו בגובה רב, כך שכל אחד ננשך יוכל להרים אליו את מבטו ולהירפא. כיצד נושעו חוטאי ישראל דווקא על ידי פסל?
במהלך מחצית שנות השמונים של המאה הקודמת, חזרו מדינות אפריקה וחידשו עמנו את היחסים, שנותקו לאחר מלחמת יום הכיפורים ב- 1973. אין עוד מדינה ועם בעולם הזוכים באפריקה לאהדה, הערצה וידידות כמו ישראל ואזרחיה. יחד עם זאת, יחס זה הולך ונשחק כי ככל שמצבה הכלכלי של ישראל השתפר, כך קטן הסיוע שהיא מגישה… המדינות המתועשות מעודדות ייצוא חומרי גלם – כמו קקאו וקפה – ובכך, מונעות התפתחות תעשיה באפריקה, למשל של שוקולד או מוצרי תה. היה טוב אם ישראל הייתה מסייעת בבנית שרשרת תעסוקה, יצור מוצרים מוגמרים מחומרי הגלם, ויצוא שלהם לתפארת, כמו שישראלים יכולים, תוך תמיכה בהדרכה, בייעוץ ובהכשרה מעשית.
פרשת קורח בספר במדבר, עוסקת רובה ככולה במרד כנגד הנהגת משה ואהרון. סביב קורח התלקטו גורמים, שאינם מרוצים מההנהגה, או רואים עצמם מקופחים מצידה. טענתם הייתה, שמשה ואהרון לקחו לעצמם גם את הכהונה וגם את המלכות…
בשני החטאים הגדולים של העם – חטא העגל וחטא המרגלים – משה מגלה מנהיגות נבונה וגמישה, וטוען כלפי האל טענה של יחסי ציבור – מה יגידו אומות העולם על האל, אם עמו יושמד…
לחטא העגל הייתה כפרה. לא לחטא המרגלים, שהינו החטא היהודי המובהק ביותר. אין כמוהו כדי להמחיש מהותה של חובת האמונה: ברגע של משבר, אחרי כישלון גדול, איבדו גם צדיקי הדור את אמונתם…
בסוף פרשת בהעלותך, בספר במדבר, מותחים אחיו של משה, מרים ואהרון, ביקורת עליו בשני תחומים: האחת, כי לקח לו אישה כושית (האם הכוונה לאשתו ציפורה או לאחרת?…); והשנייה, כי גם הם נביאים מטעם האל, ומשה לא צריך לקחת את הבכורה על כך. בשל הביקורת הזו נענשים שניהם מידי האל: אהרן מורחק מאוהל מועד, ואילו מרים נתקפת צרעת ומורחקת מכל מחנה ישראל לשבוע ימים…
