האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בסופה של פרשת וישלח מצויה רשימה של מלכי אדום קודם מלוך מלך מבני ישראל. כוונת המספר המקראי לא ברורה די צורכה, וניתן להבין את הדברים או שהמדובר לפני התקופה שבה הומלך מלך בישראל, או יתכן כי כוונת הדברים היא שהמדובר בתקופה שלפני מלוך מלך מישראל בארץ אדום ומינה בתוכה את נציגיו.
בפרשת וישלח, מתאר המספר המקראי בקיצור נמרץ את מעשה ראובן ובלהה, שהתרחש לאחר מות רחל – ובו שכב ראובן עם שפחתה – בלהה, שהייתה פילגש אביו יעקב. האם אלה הם פני הדברים?
הפרשה הזו מלמדת אותנו כלל ששולט במקומותינו גם היום – הססנות מתפרשת כחולשה, המזמינה ניצול; ותקיפה מוצלחת מוערכת גם על ידי מי שהתנגד לה…
In rejecting Timna from marrying a Hebrew, the patriarchs created an everlasting enemy for their descendants – Amalek.
פרק ל"ו בפרשת וישלח משמש כאתנחתא ספרותית אחרונה ברצף סיפורי האבות; ולאחריה, המספר המקראי דן בתולדות יעקב ובניו בלבד. פרק ל"ו הוא גם המקור הספרותי העיקרי להיסטוריה הקדומה של האדומים, ולסיפור התהוותם כאומה.
יעקב הכין את עצמו לפגישה עם עשו בשלוש דרכי פעולה אלטרנטיביות שונות:
דרך ראשונה הייתה שיטת המתנות (הדורון); יעקב שלח לעשו לקראת הפגישה הרבה מתנות בתקווה שעשו יתרכך. הדרך השנייה הייתה התפילה שיעקב ביקש מהקב"ה שיעזור לו.
הדרך השלישית התכוננות למלחמה.
המקרא מתאר מספר פגישות לאורך ההיסטוריה בין יעקב לאחיו עשיו. הראשונה הייתה עוד בבטן אימם המשותפת רבקה. המפגש השני מתואר בפרשתנו, בו פוגש יעקב בעשיו, ולמרות בקשתו של זה האחרון שיעקב יבוא לבקר בארצו יעקב דוחה זאת על הסף בדיפלומטיות. המפגש הבא ביניהם מתרחש ערב כניסת בני ישראל לארץ כנען, והפעם המדובר במפגש של שני עמים…
דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְבִתִּי-עַל כְּאֵב: צהלות יְלָדִים מְשַׂחֲקִים הָיוּ פַּס קוֹל שֶׁל חַיֶּיהָ, הַרְחֵק מִדִּבּוּרי מְבֻגָּרִים. אֵלֶּה הָיוּ כְּמוֹ זִמְזוּם זְבוּבִים טורדניים בַּחֹם הַגָּדוֹל וְהַמַּתִּישׁ. שָׂם בְּאֹהֶל הָיוּ מְשַׂחֲקוֹת הַנָּשִׁים, מְסָרְקוֹת שׁיערן שָׁרוֹת נִגּוּנִים עַתִּיקִים… איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת וישלח…
מדוע קבר יעקב את רחל על אם הדרך ולא באחוזת הקבר של המשפחה במערת המכפלה? בארץ ישראל, לערבים וליהודים גם המוות לא משחרר מהשורה, כי המתים מחזיקים נכסים חיוניים. קברים הם כלי אסטרטגי לסימון טריטוריה!
התיאור המקראי של פגישת יעקב ועשו – לאחר פירוד של שנים רבות ושל איבה גלויה – מכיל בתוכו אלמנטים רבים הידועים לנו ממפגשים דומים שהתרחשו בממלכות המזרח הקדום. זאת ועוד, גם תבניות הלשון הכתובות במפגש האמור דומות ולעיתים אף שוות לאיגרות מאכד מצרים ושומר. ברם, בטקסט המקראי מנוקדת המילה וישקהו בנקודות מעליה, לכאורה ללא כל סיבה לכך…
