האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הספרות מלמדת אותנו כי עוררות רגשית גבוהה היא אחד התנאים ליצירת מסוגלות עצמית נמוכה; היא יוצרת תחושת מתח נפשי, גורמת לאדם לשינויים פיזיולוגיים של תחושת אי נוחות, מולידה תחושות של כישלון, תסכול, פגיעה בהערכה העצמית ופגיעה בתפיסת המסוגלות העצמית. אבל, יתכן גם מצב הפוך!
טילי השיוט ההיפרסונים הם הדבר הבא. זה הנושא הבולט ביותר היום בעולם של פיתוח אמצעי לחימה חדישים. אלה טילים מהירים מאוד, מדויקים למטרת נקודה, עוצמתיים והכי חשוב, אלו הם טילים שאינם ניתנים ליירוט ע"י טילים נגד טילים…
מוטיבציה היא תופעה חמקמקה ועמומה, לא ידועה עד תום, לא לעובדים עצמם ולא להנהלת הארגון. היא מודדת – אם בכלל – תמונת מצב לרגע מסוים, שבספק אם הוא משקף את התמונה בכללותה. לא בכדי נמצאו בספרות המקצועית, עד 1981, לא פחות מ- 140 הגדרות שונות למוטיבציה… ומי יודע מהו המספר כיום… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות התופעה והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
ערב יום הזיכרון: וּבְלֶכְתְּךָ ציוית לִי חַיִּים. חַיִּים שְׁלֵמִים צִוִּיתָ עָלַי לֹא שְׁבוּרִים, מְלֵאִים. נוֹתַרְתִּי כָּאן, לְבַד, להללם, לפארם; וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, וְכָל מָה שֶׁהַלֵּב רָצָה, זֶה אוֹתְךָ…
תקציר: אצל מנהיג אג'ילי אין "ייהרג ובל יעבור". יש גמישות אסטרטגית ועורמה. המטרה האסטרטגית היא תמיד לנגד עיניו: כשיש הזדמנות, מנצלים אותה כדי להתקרב אליה; וכשמופיע איום משמעותי נסוגים לאחור; ומחפשים גם בו את ההזדמנות… המאמר מסביר גמישות אסטרטגית / אג'יליות מהי, כשראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון – גדול האסטרטגים שידעה ישראל – משמש לנו כמקרה בוחן.
איסור עבודת המולך, הנזכר יותר מפעם אחת הינו איסור חמור שעונשו בצידו. בתחילה חשבו החוקרים כי עבודת המולך מקורה בפיניקיה, אולם העובדה שפולחן זה לא מוזכר בממלכת ישראל, שקיימה יחסים עם ממלכת צור הפריך את הטענה האמורה. בנוסף, עבודת המולך נזכרת רק בממלכת יהודה, בימיהם של המלכים אחז ומנשה. אשר על כן יתכן מאוד שפולחן זה הגיע דווקא מהממלכה האשורית…
אל תבקשו לדעת איך הוא מת. בקשו את רגע לידתו… איך נולד עם כאב הצירים והחל לחיות עם בכי תינוקות. איך גמע את החלב וסקר את סביבתו. איך קם עם בוקר ויצא לכבוש את עולמו. איך הלך לגן, רקד ושר שירים. איך שיחק במשחקי ילדות… שירית כשר על אחיה, רס"ן יהורז ז"ל…
בימים אלה אנו עדים לכך שהקרדיט הציבורי למשטרה נמוג והולך. את מקום הכבוד וההערכה לשוטרים שחווינו בתחילת ימי הקורונה ממלאים סרטונים ברשתות החברתיות, המתארים מרדף אבסורדי אחרי גולשים בים; איזוק ושימוש בכוח נגד אמא שטיילה יחד עם בנה בים; מרדף אחר רץ בודד בפארק ריק; וכדומה. התשואות – שלהן זכתה המשטרה בתחילת ימי הקורונה – מפנות את מקומן לביקורת, שמגיעה עתה מאוכלוסיית הרוב, על מדיניות האכיפה שלה…
בְּיָמִים אֵלּוּ כָּל-כָּךְ סָגוּר, לֹא רַק בַּחוּץ, לְעִתִּים גַּם בִּפְנִים; צָפוּף בְּמַגָּע שֶׁלִּי עִם עַצְמִי; מִתְכַּנֵּס לְשִׂיחַ פְּנִימִי וְדָחוּס בְּרִיק שֶׁל מַגָּע אֱנוֹשִׁי; וּבִתְפִלָּה, לוּ יָשׁוּב וִיהִי… רגעים?אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: סָגוּר…
מעמדו המשפטי והחברתי של המצורע, כפי שהוא מוצג בפרשות תזריע מצורע, הינו מעמד נחות וירוד, מכל הבחינות. הקשר המקראי של המצורע למוות מצד אחד, ולשדה או המדבר מצד שני מקבל חיזוק, על רקע הספרות של המזרח הקדום. בספרות זו המצורע נודד ממקום למקום מחוץ לחברה האנושית, יחד עם אנשים במעמדו הנחות, מצורעים פושעים ורוחות של מתים…
