מורכבות בביטחון לאומי

דברי גולן משקפים מצב, שבו פיקוד צה"ל מאס במצב המדיני הנוכחי, שמכרסם בלגיטימיות שלו מכל כיוון: בשמאל הישראלי, בימין (המתנחלים) ובחו"ל, והוא נוקט עמדה ישירה בעד הסכם עם הפלסטינים! המשמעות היא, שעומדות בפני נתניהו שתי אפשרויות: האחת היא שינוי המדיניות והליכה להסכם; השנייה היא העברת האחריות הכוללת על האוכלוסייה בשטחי יהודה ושומרון למשמר הגבול ולמשטרה הכחולה. פעולות אלה הינן יקרות ולא פשוטות, אבל, אם נתניהו חפץ בהקפאת מצב לאורך עוד מספר שנים זוהי אופציה מועדפת. יתרה מכך: אם המטרה העתידית הינה החלת מודל המדינה האחת בין הים לירדן, זהו צעד שיתחייב ממילא.

מודל המדינה הכורדית הוא מקרה בוחן נפלא להבנת הקונספט הניהולי והמנהיגותי של סוג של שינוי מערכתי הקרוי, שינוי מתחת לרדאר. זהו שינוי מוצנע וסמוי מן העין, בדרך אטית של התהוות. הוא מתבצע מבלי ליטול אחריות ישירה עליו, ומבלי לעורר את תשומת הלב של המתנגדים, בתוך המערכת, או מחוץ לה. כאשר השינוי מתגלה מעל פני השטח, התוצאה כבר בלתי הפיכה!

כל הקורא לביטול הטקסים (קריאות בהן נתקלתי בשנים קודמות), בתואנות כאילו הן מנקות את מצפון הפוליטיקאים המשתתפים בהם, מסיוע לניצולי השואה החיים היום בינינו, טועה ומטעה. ביטול טקסי הזיכרון לשואה ולגבורה עלול להביא לידי זילות השואה והגבורה וגימודה, לביזויו של יום השואה והגבורה, כמו גם לפגיעה קשה בזיכרון השואה, המבוסס במידה רבה ביותר על טקסי הזיכרון.

הבשורה הרעה היא שחרם על ישראל הוא בלתי נמנע. הוא מתבצע גם עתה ורחוק עדיין ממיצוי. הוא גם לא יסתיים אם היא תיסוג לגבולות 1967; הבשורה הטובה היא, שהוא רחוק מאוד מהתרחיש האפוקליפטי. פגיעתו ממוקדת בענפים מסויימים ויש בו גם הזדמנויות. זהו חרם תרבותי, מוסדי ובמידה מסויימת אקדמי, וחרם של צרכנים שמתרחש גם היום בקרב קהילות צרכנים מסוימות בבריטניה ובארצות הנורדיות, ובעצימות נמוכה יותר את ספרד, שוויץ וניו זילנד. הסיכוי להטלת חרם של קבוצות מדינות כמו האיחוד האירופי, שפגיעתו קשה באמת, קלוש מאוד. חרמות כאלו, בדרך כלל, אינם משיגים את מטרתם, והדבר הנכון לעשות הוא להתכונן נכון, ולתת לגל ההדף למצות את עצמו.

מה גורם לשיתוק היצירתיות הישראלית בנוגע למאמץ לסיים את הסכסוך? אם הגאוגרפיה מעצבת את היחסים בין עמים, היא בהכרח גם מעצבת את יחסי ישראל עם הפלסטינים. השטח שבין הים לירדן הוא יחידה גאוגרפית אחת, וככזו, יכול להיות בו רק שלטון דומיננטי אחד. המציאות הזו יוצרת מצב שבו כל פתרון אפשרי כפוף למאבק מתמיד בין העמים להגדלת העוצמה מחד גיסא, ולמנוע עוצמה מהצד השני מאידך גיסא. בשל סיבות גאוגרפיות-דמוגרפיות, הסכסוך הזה פשוט איננו בר פתרון בתנאים הנוכחיים: אין בו אופציות מלהיבות; פתרונות יהיו זמניים בלבד וייווצרו רק כצורך מאילוצים; והוא יוכרע עם הזמן, על פי ההתהוות בשטח וחלוקת העוצמה בין העמים…

קריאתו של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, להסכם חדש עם טהרן שתכליתו עצירת תוכנית הטילים הבליסטית האיראנית, הינה לא פחות מהודאה שהסכם הגרעין שנחתם בין איראן ומדינות ה P5+1 בחסות האו"ם כשל בחלקו ולא הצליח להביא לשינוי המצופה בהתנהלותה הבינלאומית של איראן. במקום להציע הישגים נוספים לאיראן במסגרת המו"ם הצפוי, על הבית הלבן להטמיע סבב חדש ומחוזק של סנקציות כלכליות שמטרתם להביא לכך שאיראן תמלא אחר הדרישות הבינלאומיות.

יש את צה"ל של מעלה שמתייחס לכיבוש כשדה ניסויים רציונלי מוכוון רווח ומוניטין, ואת צה"ל של מטה, העוסק בשיטור המציאות בשטחים ואחראי למנוע מהג'ונגל המזרח-תיכוני לפרוץ לווילה הלבנה, ולהפריע לצה"ל של מעלה לחשב דוקטרינות מרשימות ונקיות. הדבר קשור לשינויים המתרחשים בצבא הישראלי אשר דרדרו את מעמדם של חיילי השדה, ממגיני המולדת בעבר, למעמד של קאסטת המאבטחים (וראו כמה מהם עובדים במקצועות אלו לאחר הצבא).

מאמר זה מבוסס על תכניתו של ברור אסקרוב, "הרדיו פתוח" – בעבור 40 שנה לפטירתו של רב אלוף דוד אלעזר (דדו), רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים. במאמר מתייחס האלוף במילואים גרשון הכהן לשלוש סוגיות עיקריות הקשורות לדדו: אופן הכנת הצבא למלחמה; דרך הפיקוד של אלעזר (רוח הפלמ"ח), והאופן שבו באה לידי ביטוי במלחמה; ומסקנות וועדת אגרנט

שפינוזה היה יהודי שהוחרם מבני עמו, ועמד מחוץ לכל מסגרת דתית או פילוסופית של זמנו. ככלל, באותם ימים, לא היה ניתן לדבר כלל על מציאות חברתית חילונית, גם בחברה הנוצרית. מה שניתן לומר על שפינוזה שפעל ללא לאות להפוך את היהדות לחילונית, ולראותה כתופעת טבע הכפופה לחוקי ההיסטוריה החילונית.