גרשון הכהן: הפרטת המלחמה והשפעתה על זהות המדינה המודרנית

תקציר: ממסדים מדינתיים למדו עם השנים לנצל את היתרון הטמון בהפעלה סמויה של ארגונים מקומיים חוץ ממסדיים, במיצוי היתרון של לחימה באמצעות שליח (proxy), ללא נטילת אחריות. זו הייתה שיטת הלחימה העיקרית, שננקטה גם על ידי פוטין וגם על ידי אובמה בפעולתם בסוריה.

עודכן ב- 18 ביולי 2026

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר.

זהו מאמר שני מתוך שניים על מיליציות ככוח צבאי. למאמר האחר:

• גרשון הכהן: מיליציות. מה חדש בתופעה ומה היא מלמדת?

*  *  *

החל מן המאה ה- 15 ובעיקר לאחר הסכם וסטפאליה (1648), התקבעה הדרישה כי המדינה תהיה בעלת הזכות והמונופול הבלעדיים להפעלה לגיטימית של אלימות פיזית. להנחה זו היה תפקיד מכונן בתהליכי עיצובה של המדינה המודרנית באירופה.

אולם בעשורים האחרונים, באזורי סכסוך רבים, תופעת המלחמה הולכת ומופרטת. כך לדוגמה בלחימה באוקראינה, בנטל הלחימה המרכזי כנגד צבא אוקראינה, נושאים בעיקר אזרחים אוקראינים בדלנים, ולא כוחות צבא רוסיים סדורים.

הנפריד מונקלר [Munkler; ראו תמונה למטה] חוקר והוגה גרמני בתחום המלחמה, היה מהראשונים, כבר לפני למעלה מעשור, בזיהוי מגמה חדשה זו ובהמשגתה (מומלץ עיון בספרו "המלחמה החדשה"- בגרמנית):

עד לשלהי המאה העשרים היו סיבות רבות ליכולתה של המדינה לממש את המונופול על השימוש בכוח. אחת החשובות בהן הייתה השליטה המליאה של המדינה באמצעי יצור הנשק ופיקוח ריכוזי על רכישתו. בעשורים האחרונים, בשינוי הנסיבות הגיאו -פוליטיות, התחולל בתחום זה שינוי מובהק.

לאחר קריסת ברית ורשה וקריסת שלטון קאדפי בלוב, הנשק לסוגיו הפך לזמין ותפוצתו נפתחה לשוק גלובלי לכל מרבה במחיר. קבוצות חתרניות מקומית וגלובליות, הניחו  ידם על ארסנל נשק משמעותי בכמות ובאיכות, ונעשו למרכיבי כוח עצמאיים, בעלי משקל סגולי אסטרטגי. בשונה מהעידן התעשייתי המודרני, בו רק למדינה התאפשרה היכולת הלוגיסטית לייצור נשק כבד ולתחזוק אמצעי לחימה משמעותיים, הנשק הרוסי, בהגיון  הדוקטרינרי  לפיתוחו, יועד להיות נשק רב כמותי, זול  ופשוט לתפעול ולתחזוק.  בתפוצתו הרחבה, נשק זה יצר לגופים חתרניים ולא מדינתיים, תנאים חדשים להתחמשות ולפעולה.

במסגרת תנאים אלו, חל שינוי מהותי בתופעת המלחמה, עד לחזרת המלחמות ה'גדולות (אוקראינה ומלחמות איראן): במחקר שנערך בהמבורג על ידי קבוצה לחקר סיבות מלחמה, נבחנו המלחמות שנערכו בעולם בשנת 1999:

• 41 אחוז מהמלחמות בשנה זו סווגו כמלחמות פנים מדינתיות שכוונו כנגד משטרים.
• 32 אחוז סווגו כמלחמות שיעדן השגת אוטונומיה או היפרדות ממדינה.

מלחמת האזרחים בסוריה בסוריה הדגימה והעצימה מגמה זו. מבט על העשורים האחרונים בתופעת המלחמה מבטא שינוי דרמטי, עד למלחמת אוקראינה ולמלחמות איראן: מגמת המלחמה בין מדינות – במובן הקלסי של המושג "מדינה" – הולכה והתמעטה, בעוד שמגמת מלחמות האזרחים והמלחמה בהתארגנויות רדיקליות חוץ מדינתיות, הולכה וגברה.

שינוי זה תאם את השינוי המובהק בהרכב קרבנות המלחמה: בעוד שבמלחמות הקלסיות בין המדינות,כ-90 אחוז מהנפגעים היו לוחמים, בתופעת 'המלחמה החדשה' הזו, היחס התהפך, כ-80 אחוז מהנפגעים הם אזרחים.

במציאות שהתהוותה, מקור ההנעה למצבי הלחימה היה תלוי פחות ופחות במערכת הזיקות הבין מדינתית, והתגבש במידה רבה, במוקדי סכסוך אתניים, תרבותיים ודתיים, המתסיסים בין חלקי אוכלוסייה. כנופיות, ברוני מלחמה (Warlords) מקומיים, או חברות שכירי חרב, שהפכו במאבקים אלה לגורמי כוח מובילים בהנעת המלחמה.

ממסדים מדינתיים למדו עם השנים לשוב ולנצל את היתרון הטמון בהפעלה סמויה של ארגונים מקומיים חוץ ממסדיים במיצוי היתרון של לחימה באמצעות שליח (proxy), ללא נטילת אחריות [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן].

זו הייתה שיטת הלחימה העיקרית, שננקטה גם על ידי פוטין וגם על ידי אובמה בפעולתם בסוריה. שניהם בחרו להוביל את הלחימה בקרקע  באמצעות כוחות מקומיים סדורים ובלתי סדורים,  המוכוונים ומודרכים על ידי קומץ  מובחרים אנשי כוחות מיוחדים, רוסים או אמריקאים. ברוני מלחמה מקומיים – בהנהגתם את הלחימה, מתוך אינטרסים מגוונים ועצמאיים – ביטאו את השמטות המלחמה מידיה הבלעדיות של המדינה. דוגמאות לכך מצויות לרוב במזרח התיכון, בדרום מזרח אסיה, באפריקה, באמריקה הלטינית, בבלקן ובקווקז.

במציאות חדשה זו, לנוכח הכמיהה להסדרת היציבות באזורי סכסוך באמצעות השבת הגיון המדינה במובנו המודרני, ראוי לבחון עד כמה נותרה כמיהה זו רלוונטית ובת מימוש.

[לאוסף המאמרים על הממד הסמוי בהתנהלות השלטונית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הממד הסמוי בהתנהלות השלטונית.
• הרחבת המושג 'התהוות'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה.

העשרה

• פנחס יחזקאלי: (2020), הממד הסמוי בפעילות השלטונית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/12/20.
• על 'קבוצת ואגנר' והשימוש במיליציה להשגת מטרות מדיניות על ידי רוסיה וסוריה: קובי ברדה (2018), על תעלומת כתישת היחידה הרוסית הסודית בסוריה, 19/2/18, bardea.com.
• פנחס יחזקאלי (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה – למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.