מורכבות בביטחון לאומי

אחת הטענות המרכזיות נגד משה דיין, לאחר מלחמת יום הכיפורים, הייתה, שהבטיח לעם ישראל, שעשר שנים לא תהיה מלחמה. אין לכך שום תימוכין. אפשר להסיר את הטענה הזאת מעל הפרק!

זו אם כן, שאלת חיינו: מה השתנה ומי השתנה? במלחמת ששת הימים החל הפיצול בשאלת עתידו של המפעל הציוני. בשל כך, להבנת דרכה של מדינת ישראל, כה נחוצה התבוננות מחודשת במערכת התודעתית שחוללה אז את עומק התפנית ההולכת ומעצבת מאז את שאלת עתידנו בארץ ישראל…

כאשר שוב יספרו לכם על איזה לייזר חשמלי שמפתחים כאן או רוכשים, דעו זה פתרון כושל, שלא יגן נגד הסכנה הגדולה שמאיימת על העורף והאתרים האסטרטגים: מתקפה נרחבת של רקטות וטילים לרבות טילים כבדים ומדויקים…

חובבנות, צרות עין ו/או סתם טיפשות לשמה, מנעה את מעשה שילובם של מפקדות הגדודים, כחלק אורגני במערכת הפיקוד והשליטה. הדבר מומחש בתרגילים שלדיים, ללא השתתפות מפקדות הגדודים, ו/או במרא"מ (מרכז לאמון מפקדות). שם מסרסת המנהלת את מהות האימון…

קציני משטרה בדרגת ניצב הם בדרך כלל כאלה, שהשיטה היטיבה עימם; והם הצליחו לטפס למעלה בזכות קוד הנאמנות. לכן בדרך כלל, הם יישארו לעד נאמנים אליו; ונדיר יהיה למצוא כאלה שיהיו מוכנים לחשוף סודות מבפנים, בנושאים המביכים את המשטרה. הראיון עם ניצב בגמלאות יעקב בורובסקי, שונה!

מבצע מאסף היה מבצע בנאלי יחסית, נטול אירועים מיוחדים אבל הוא נותן פרופורציות לשאלה, מדוע לא הופצצו מחנות ההשמדה: מחנות ההשמדה מוקמו בצידה המזרחי של אירופה. בשביל לתקוף יעדים במרחק כזה מהבסיסים באנגליה היו צריכות בעלות הברית לרכז מאמץ לוגיסטי אדיר. ריכוז מאמץ שכזה היה להערכתי פשוט בלתי אפשרי ללא פגיעה של ממש במאמץ המלחמתי העיקרי של בעלות הברית…

'אכיפה בררנית' (Selective enforcement) משמעה שפקידי ממשל – כגון שוטרים, תובעים ופרקליטים, או רגולטורים – פועלים באופן שונה מול אנשים שונים ובמצבים פוליטיים שונים. הם מפעילים שיקול דעת סלקטיבי באכיפה, בהחלטה אם – או איך -להעניש אדם שהפר את החוק; באופן שהוא מפלה, אינו נאכף באופן שווה, כלפי אנשים בעלי נסיבות דומות; וגורם להתעללות משפטית בקרבנות התופעה; ולאיום על שלטון החוק…

גבול ביטחון אינו מושתת על שלום, אלא נועד להתגבר על הפרת-שלום פתאומית. האתגר העליון של גבול ביטחון הוא הבטחת קיום ארוך-טווח במזרח התיכון הגועש, ולא קידום שלום – שהוא יעד מבורך – באזור שעדין לא חווה שלום בינערבי…

מלחמת ההתשה (حرب الاستنزاف, חַרְבּ אֶל־אִסְתִנְזַאף) הייתה מלחמה בין ישראל לבין מצרים, שהחלה ב-11 ביוני 1967, ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970. המלחמה החלה כיוזמה מצרית להתשת ישראל תוך הפרת הסכם הפסקת האש שסיים את מלחמת ששת הימים. את השם "מלחמת ההתשה" ("חרב אל-אסתנזאף") העניק לה נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, והיא הסתיימה בהתשה של שני הצדדים, ובניצול הפסקת האש לקידום סוללות טילי קרקע-אוויר לקרבת התעלה, תוך הפרת ס' 3 להסכם.

כדי להבין עד כמה מטופשת ההשוואה – שעושים גד טאוב ודומיהם – בין ה'דיפ סטייט' האמריקאי ל'דיפ שטעטל' הישראלי, הנה סיפור קטן ודמיוני (בחלקו), ה'מתרגם' את המציאות הישראלית לזו האמריקנית…