מורכבות בביטחון לאומי

שוחרי ההפרדות – ובמיוחד אהוד ברק – מנסים להבהיל אותנו, ומאיצים בנו להיפרד; כי אם לא נמהר להיפרד, המציאות שתתהווה תוביל, או לאבדן המדינה היהודית כי יהיה רוב ערבי; או למדינה לא דמוקרטית שתתכנס לאפרטהייד. זו הצגה דיכוטומית קלאסית שמציגה מציאות מורכבת באופן מקובע על שתי דרכים בלבד: ״או – או״…

"אכיפה אווירית" (Coercion) היא כפיית התנהגות רצויה ע"י הפעלת כוח: ניסיון של צד א' להביא להתנהגות מסוימת של צד ב', ע"י תקיפה אווירית. קיימות 4 אסטרטגיות (הדרכים האפשריות לשינוי התנהגותו של האויב) לכך: ענישה; איום בהסלמה; שלילת יכולת; ו'עריפה'…
ענישה

מוזר כיצד ציבור כשלנו – כזה שאין בחלד חכם כמותו – שיעבד את תבונתו, למערכת הפוליטית. בתמיכה עיוורת באנשי צבא, ללא הישגים של ממש, זולת שירותם בקבע. על שכאלה התייחס פרידריך השני הגדול, מלך פרוסיה (1712/1786), כאשר לעג לחלק מקציניו הבכירים, שראו בעצם השתתפותם במסעות המלחמה, אסמכתא למקצוענותם – באמירה: "אם אדרש לעטר במדליות את המשתתפים במסעות, יהיו פרדות המלחמה ראויות יותר מכל, לעמוד בראש התור לקבלתם"!

למרות ההשקעה האדירה, התוצאה החיובית של יירוט האיום המסוכן אינה מובטחת; וזאת, בלשון המעטה. לעומת זאת, יירוט של טיל באמצעות לייזר קרקעי יעלה כ- 2000 דולר; ובאמצעות לייזר מוטס כ- 5000 דולר בלבד; והסיכוי ליירוט יהיה קרוב ל 100 אחוז.

אינני זוכר אירוע קשה כזה בישראל, שבה דעת הקהל והתקשורת התהפכו – מהקצה אל הקצה – בפרק זמן כה קצר… אין פלא שפחות מ- 48 שעות אחרי כבר דעכה האלימות, עד שהמארגנים ניתלו ב"בקשת המשפחה" לחדול מההפגנות כדי לרדת מהעץ…

נראה לי שצה"ל כארגון הגדול והממוסד ביותר במדינה ובחברה הישראלית נמצא במצוקה. הפרשנות שלי לעיסוק צה"ל בממלכתיות וסיווגה כערך היא סימן לכניסה למגננה. לא כלפי אויבים מבחוץ אלא כלפי המציאות הפנימית בישראל!