[בתמונה: האלוף במיל' יצחק בריק. הוא צודר... המקור: פייסבוק]
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
ב- 31 ביולי 2019 פרסם האלוף המילואים יצחק בריק באתר זה מאמר, תחת הכותרת: "מפקירים ומסתתרים מאחורי גבו של דובר צה”ל", שעסקה בציוד צה"לי יקר ערך, שנמצא מופקר במוצב נטוש בגבול הצפון, רק כמה מאות מטרים מכפרים לבנוניים (כתבתו של רובי המרשלג, בכאן 11).
בריק צודק. המוכנות של צבא היבשה למלחמה כוללת היא ברמה נמוכה מאוד. הנושא אינו "סקסי", אינו "מצטלם טוב בטלוויזיה".
הכשל הוא בלוגיסטיקה, תחזוקה כללית וטכנולוגית, אימונים יעילים וסדורים ועוד. על עבודה אפורה לא מקבלים אותות הצטיינות, אין כאן עניין לציבור ולכן: הקבינט המדיני בטחוני, צמרת צה"ל , ועדת חוץ ובטחון, הפולטיקאים לא גוזרים כאן "דיווידנדים".
הפוך.
ישאלו אותם איכן הייתם? מה עשיתם? הפתרון שלהם הוא בריחה מהמציאות ובריחה מאחריות.
הבעיה: הצבא היום תלוי לחלוטין בטכנולוגיה. כך לא ניתן לנצח במהירות; ואנחנו - במצב של מלחמה כוללת - חייבים לנצח במהירות.
למה? כי האמצעי העיקרי, 80 אחוז מכוחם, האמצעי שהאויב האיראני המתעצם והכנופיות הסרות לפקודותיו, אמצעי שיופעל נגדנו הוא שיגור של רקטות וטילים, אלפים ביום, חלקם כבדים מאוד חלקם מדויקים מאוד. הנזק והאבדות כאן יהיו ברמה דמיונית. לצערי לא השכלנו - ומסיבות מטומטמות לחלוטין, - לפתח מענה של לייזר שהיה יכול למנוע את מרבית הפגיעות. אז כדי להפסיק את ברד הרקטות שנוחת על מרכזי האוכלוסייה שלנו וללחוץ על האויב להפסיק את השיגורים מטווח ארוך, נאלץ לכבוש את שטחי השיגור עד לעומק של עשרות ק"מ מהגבול. איך בדיוק נעשה זאת?
לסיכום, בריק צודק וחייבים להכניס למסע הבחירות את סוגיית המוכנות הביטחונית. הזמן דוחק, חלון ההזדמנויות הולך ונסגר, המלחמה מתקרבת או לחליפין הכניעה הזמנית לרצונו של האויב. חייבים להוציא את הציבור ומנהיגיו מהעיסוק בזוטות.
