האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הטרגדיה שעברה נעמי עם מות ילדיה ובעלה בהגירתם למואב, מלמדת כי אין ליהודי עתיד של חיים בגולה, אך גם בארץ אין לו אפשרות לחיים ילידיים של חיבור לאדמה ככה סתם כי כאן נולד. הוא זקוק לתורה. בלעדיה הוא נתלש מאדמתו; והוא זקוק למצטרפים חדשים, כמו רות, שיחדשו מידי דור את הציווי ״לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך״…
כשחתר איש האו"ם, ראלף באנץ' להוסיף להסכם הפסקת האש ב- 1948 הצהרת כנות: שהצדדים ישתדלו, בכנות, למלא את ההסכם; היה משה דיין משועשע: מה לכנות וליחסים בינלאומיים ולדיפלומטיה? שאל… התקופה שלפני 'עידן הנאיביות'…
המושג 'פשיזם' (Fascism) חוזר ועולה שוב ושוב בשיח הפוליטי העכשווי, הן בישראל והן במדינות המערב. כולנו זוכרים, למשל, את סרטון הבחירות של איילת שקד במסגרת 'הימין החדש' על פשיזם… אז ניסיתי לשאול את עצמי, מה זה פשיזם…
ברכות למבקר המדינה הנכנס. הרבה כל כך נכתב עליך ועל האופן שבו נבחרת; ומאומה על האתגר האמתי הניצב בפניך. אז הנה זה בא: מוסד מבקר המדינה חולה גם הוא באותה מחלה המאפיינת ארגונים ביורוקרטיים: הוא פותח פער רלוונטיות גדל והולך מהמטרה שאותה הוא אמור לשרת…
ב- 1 במרץ 2023 התקבל בקריאה טרומית חוק עונש מוות למחבלים. 21 מדינות בארצות הברית, ביטלו עד כה את עונש המוות. אפילו ארצות הברית מתקדמת בכיוון של ביטול המעשה הנואל של הוצאת אדם להורג בתור עונש. אנחנו לא צריכים להתקדם בכיוון ההפוך!
כך אני זוכר את דיין. אני חושב, שבימים אלה, חסרים לנו גם אומץ ליבו, גם תעוזתו, גם זהירותו וגם היכולת להגיע, באמת, לפתרונות מבריקים, בלתי מקובלים ובלתי שגרתיים. הדבר הזה נוטע בי תחושה, שבהיעדרו של אדם כמו דיין, אדם מיוחד במינו, האחריות שמוטלת על כתפינו, על כל אחד מאיתנו, היא גדולה יותר. כך אני זוכר את משה דיין!
לפני כמה ימים הוענקו דרגות סג"מ לנוח קרלן, לרחל דויד וליהושע פרנקויסט. לא שמעתי עליהם עד שקראתי כתבה על סיום מחזור נוסף של קצינים באקדמיה של צבא היבשה של ארה"ב, ווסט פוינט. כעשרת אלפים יהודים משרתים עתה בזרועות הצבאיות השונות של ארה"ב; ועוד כחמשת אלפים משרתים במשמר הלאומי שיש לכל מדינה בפני עצמה בארה"ב…
בשביל מה כתבתי את כל הג'ז הזה? זה עתה ממש תמול שלשום, נכנסו שלושה רבי אלופים לפוליטיקה. שאינם פוסקים לדבר בכל תחום, זולת הימנעות מוזרה לדבר צבא. מן הראוי שהללו יפנימו כי נוכח מעמדם, יוצרת שתיקתם תחושת כזב. דומה כתאום סיאמי לתחושה ששלטה בכיפה, ערב צום כיפור אוקטובר 1973!
בן-גוריון חשש, שלמרות שהעם היהודי הצטיין בנביאים, הצטיין במפקדים והצטיין במלכים, הוא היה חסר, באופן כרוני, מדינאים. הוא חשב, שהחורבן שפקד אותנו פעמיים, נבע מחוסר יכולת מדינית של העם היהודי. הוא חשב, שלעם היהודי יש כושר נבואי, אך אין לו כושר מדיני. אין חוש של פרופורציה, אין יכולת הבחנה מוקדמת, מתי עלול להתרחש אסון או מתי נולד סיכוי…
מערכת אכיפת החוק עמוק בתוך הבור; ומשיחות שאני מקיים, פה ושם עם בכירים בתוכה – בעבר ובהווה – אינני סבור שהם מטמיעים לאיזה בור עמוק דרדרו אותה… אמחיש עבורכם את הקביעה הקשה הזו בסיפור הדמיוני הבא…
