האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
קציני משטרה בדרגת ניצב הם בדרך כלל כאלה, שהשיטה היטיבה עימם; והם הצליחו לטפס למעלה בזכות קוד הנאמנות. לכן בדרך כלל, הם יישארו לעד נאמנים אליו; ונדיר יהיה למצוא כאלה שיהיו מוכנים לחשוף סודות מבפנים, בנושאים המביכים את המשטרה. הראיון עם ניצב בגמלאות יעקב בורובסקי, שונה!
מבצע מאסף היה מבצע בנאלי יחסית, נטול אירועים מיוחדים אבל הוא נותן פרופורציות לשאלה, מדוע לא הופצצו מחנות ההשמדה: מחנות ההשמדה מוקמו בצידה המזרחי של אירופה. בשביל לתקוף יעדים במרחק כזה מהבסיסים באנגליה היו צריכות בעלות הברית לרכז מאמץ לוגיסטי אדיר. ריכוז מאמץ שכזה היה להערכתי פשוט בלתי אפשרי ללא פגיעה של ממש במאמץ המלחמתי העיקרי של בעלות הברית…
'אכיפה בררנית' (Selective enforcement) משמעה שפקידי ממשל – כגון שוטרים, תובעים ופרקליטים, או רגולטורים – פועלים באופן שונה מול אנשים שונים ובמצבים פוליטיים שונים. הם מפעילים שיקול דעת סלקטיבי באכיפה, בהחלטה אם – או איך -להעניש אדם שהפר את החוק; באופן שהוא מפלה, אינו נאכף באופן שווה, כלפי אנשים בעלי נסיבות דומות; וגורם להתעללות משפטית בקרבנות התופעה; ולאיום על שלטון החוק…
גבול ביטחון אינו מושתת על שלום, אלא נועד להתגבר על הפרת-שלום פתאומית. האתגר העליון של גבול ביטחון הוא הבטחת קיום ארוך-טווח במזרח התיכון הגועש, ולא קידום שלום – שהוא יעד מבורך – באזור שעדין לא חווה שלום בינערבי…
מלחמת ההתשה (حرب الاستنزاف, חַרְבּ אֶל־אִסְתִנְזַאף) הייתה מלחמה בין ישראל לבין מצרים, שהחלה ב-11 ביוני 1967, ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970. המלחמה החלה כיוזמה מצרית להתשת ישראל תוך הפרת הסכם הפסקת האש שסיים את מלחמת ששת הימים. את השם "מלחמת ההתשה" ("חרב אל-אסתנזאף") העניק לה נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, והיא הסתיימה בהתשה של שני הצדדים, ובניצול הפסקת האש לקידום סוללות טילי קרקע-אוויר לקרבת התעלה, תוך הפרת ס' 3 להסכם.
כדי להבין עד כמה מטופשת ההשוואה – שעושים גד טאוב ודומיהם – בין ה'דיפ סטייט' האמריקאי ל'דיפ שטעטל' הישראלי, הנה סיפור קטן ודמיוני (בחלקו), ה'מתרגם' את המציאות הישראלית לזו האמריקנית…
האם סנקציות הן אמצעי מוצלח להשגת מדיניות? מתוך 224 מקרים של הטלת סנקציות – שהוטלו ב-100 השנים האחרונות – הושגה הצלחה מלאה בהשגת המדיניות ותרומה קריטית לסנקציות ב-14 מקרים בלבד! בכל מקרה, סנקציות הן בדרך כלל תהליך ממושך וגם כאשר הן נושאות פרי, זה לעיתים עניין של שנים…
מערכת הביטחון מתגאה בהישגי מערכת הפלא, כיפת ברזל – 80% הצלחה ביירוטים. אינני נכנס לוויכוח על אחוזי ההצלחה של כיפת ברזל, למרות שיש לי מה לומר בסוגיה זו, כי הם לא רלוונטים. למרות אחוזי יירוט "גבוהים" אלה, הדרום היה משותק במשך כל ימי הירי, ואף היו פגיעות בנפש וברכוש. אז על מה הגאווה?
בשדה הקרב העתידי שצפוי לישראל, חלו שני שינויים דרמטיים. הם מחייבים הסתכלות ארוכת טווח של ישראל על סדרי העדיפויות שלה; לא בקלישאות, אלא בהסתכלות אמתית על הבעיות. ראיה ארוכת טווח היא הבעיה הכי קשה של ישראל. כבר 30 שנה לא נערך דיון רציני על האסטרטגיה הרצויה לישראל!
הזמן וההתפתחות המהירה של טכנולוגית הטילים והפגזים המדויקים בהם מצטייד כעת האויב פועלים נגדנו. אמצעי הלחימה החדשים הנ"ל מעצימים בסדר גודל ויותר את כוחו של האויב ויכולותיו להכות בנו. מעצימים עד לרמה שתעודד אותו לפתוח במלחמה לכשישלים בקרוב את תהליך ההתעצמות…
