האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מרכז הכובד של המאמץ הביטחוני הישראלי צריך להיות בתפיסה הגנתית ולא בראש המצעד של העימות. איראן לא חייבת להיות הבעיה של ישראל מבחינת העולם, היא יכולה פשוט להיות בעיה שלנו שאנחנו יכולים לסכל את שאיפתה לפגוע בנו. כוונתי בזה שאנחנו לא חייבים להיות אלו שעומדים בראש החזית של מערכת האיזונים האזורית, זאת תתנהל בין הסוניות לאיראן…
בתמורה לשרותי ההגנה שיספקו הרוסים והצבא הסורי, הכורדים יסכימו להעביר את כלל מזרח סוריה לידי השלטון המרכזי בסוריה; והאמריקאים יתבקשו לעזוב יפה את האזור. הדבר יביא להעברת מקורות האנרגיה לידי ממשל אסד. לממשל אסד יהיה הרבה יותר קל לגייס כסף לטובת פרויקטים משותפים עם רוסיה ואיראן. ההתבססות האיראנית תורחב…
המידע שהעמיד רח"ט חטיבת המחקר באמ"ן – לפיו, "אנחנו מתחילים ללחוך את רף המלחמה" – איננו מצוי בתחומי ההשפעה של הפרט והכלל; מה שמשרה בציבור תחושת חוסר ואין אונים, המעלה את סף החרדות אל על…
בהעדר מערכת בקרה יעילה, שילמה ישראל, לפני 46 שנים, מחירי עתק של דמים ודם. לפיכך, ראוי שמשרתי הקבע בעברם, והיום בדימוס, במקום להתעסק בביבי ובטיבי. יממשו את חובתם הדמוקרטית, להוביל את הבקרה והביקורת הציבורית בסוגיות הביטחון – מאחר ואין אחרת במקומה!
לקח הכי חשוב בקבלת החלטות אסטרטגיות הוא להימנע מתחקיר איך לא לעשות טעות ספציפית שנעשתה (את זה להשאיר לקומה הטקטית, ללוחמים), אלא לנסות להבין איך היא קרתה, ואיך ניתן לצמצם טעויות מסוגה ע"י מנגנונים ותהליכים, ולא ע"י האמונה שצריך למצוא אנשים שלא טועים!
אז אחרי שכל "המומחים" הישראלים הישראלים והאמריקאים טענו, שנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בחיים לא יגיע להסכם סחר עם סין; והזהירו מפני המדיניות של הנשיא, הגיעו האמריקאים והסינים להסכם סחר חלקי… ההסכם הזה מאפשר לשני הצדדים להימנע מסבב נוסף של העלאת מכסים; ויאפשר את המשך המו"מ על הסכם סחר מלא!
ביום שישי ה 11 לאוקטובר לפנות בוקר פגעו שני טילים במיכלית האיראנית, SABITI, שהפליגה במים בינלאומיים בים האדום. התקיפה התרחשה כאשר המיכלית הייתה כ 200 ק"מ מערבית למכה. המיכלית דולפת. היא הייתה בדרכה לסוריה אבל חברת הספנות הודיעה שהיא בדרכה חזרה למפרץ הפרסי…
במאמרו: 'היזהרו ממצטיינים וממדדים כמותיים!' יוצא האלוף במיל' גרשון הכהן נגד מה שהוא מכנה: "עבודת האלילים של בוגרי בתי ספר לניהול: מה שלא ניתן למדידה כמותית לא נחשב בעיניהם". האם הוא צודק?
בתרבות השאיפה להצטיינות – שאני יוצא כנגדה בשיטתיות כבר כמה שנים – ההצטיינות נראית כמו ניצחון במשחק – היא נמדדת בהישגים כמותיים. כאן מצויה עבודת האלילים של בוגרי בתי ספר לניהול: מה שלא ניתן למדידה כמותית לא נחשב בעיניהם. ככה הם הורסים בשיטתיות את תופעת האדם, המקיפה הרבה יותר מאשר תחומים ניתנים למדידה…
צריך להחליף את הגישה מול איראן ולהתחיל לדון, במה חשוב שיהיה בהסכם עתידי ועל מה אנחנו מוכנים לוותר. למען הסר ספק, כל וויתור כזה יכאב, אין חלופה ללא מחיר כואב. אבל אם לא נעשה את זה, נהיה מחוץ למעגל ההשפעה. לאור המציאות הפוליטית בארה"ב זה אפילו לא יוכל להיות קלף השפעה של ישראל בארה"ב.
