האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
נראה כי בידי מבקר המדינה חומרים המוגדרים כ'רעידת אדמה' – שעשויים לשנות את דפוסי המחשבה וההצבעה של הציבור הישראלי – אבל הוא נחסם ע"י בג"ץ. על ראש הממשלה להוביל סטנדרט של שקיפות מלאה, לעמוד מול הציבור ולחשוף את המסמכים. שהרי, צדק דחוי הוא צדק נעדר; וועדות חקירה בעבר (כמו ועדת אגרנט) נתפסו פעמים רבות מידי ככלי להשהיית מסקנות. המציאות הנוכחית דורשת קצב אחר.
תפירת תיק' היא ייצור מערכת ראיות בדויה נגד אדם מסיבות שונות. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'תפירת תיקים' והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
חקירה יכולה להיות או יסודית או מרושלת; אבל, כשהיא גם יסודית בכל מה שחסר חשיבות, וגם מרושלת בכל מה שמוכיח אשמה או חפות – אז זו לא חקירה, זו תפירה. בכל מקום בו היה ניתן להוכיח באופן וודאי וחד משמעי חפות או אשמה של ראש הממשלה, הפרקליטות והמשטרה ברחו כמו מאש. הם ידעו שאם חלילה יבדקו את מצלמות האבטחה של מעון ראש הממשלה, לא ניתן יהיה יותר לטעון שקיבל מתנות.
את התעצמות הרצח ברחוב הערבי. יש להכיר כמצב חירום לאומי. מה שהופך את המאבק בתופעה להכרח ריבוני של מדינת ישראל, נובע, בראש ובראשונה, מחובת המדינה לערך ההגנה על חיי האדם והיא שלובה בסוגיה זו, בחובת המדינה להשלטת סדר ומשילות.
פירושה המילולי של המילה דע'ווה (دعوة) הוא "קריאה" או "הזמנה". באיסלאם, הכוונה היא הזמנה לקבלת האיסלאם או הזמנה לחיים על פי צווי האל. בשונה ממיסיונריות נוצרית, הדע'ווה אינה ממוסדת כארגון מרכזי אחד, אלא כמצווה אישית וקולקטיבית לכלל המאמינים.
בשיח הציבורי במערב וגם בישראל, כשאזרחים בדרום או בצפון נדרשים לשלם סכומי עתק לכנופיות כדי שלא ישרפו להם את העסק, המשטרה והתקשורת מכנים זאת "פשיעה חקלאית" או "פרוטקשן". זוהי כמובן הלבנה של מלחמת הדת שאנו נמצאים בעיצומה: אם זה "פשע", אפשר לפתור זאת באמצעות אכיפה. אם זה "ג'יזיה", מדובר במאבק על ריבונות, דת וזהות – נושאים שהמערב המודרני מעדיף להתעלם מהם בשם הפוליטיקלי-קורקט.
אז מה חדש בחקירת היועמ"שית והפצ"רית? כלום ושום דבר! פשוט עובדים עלינו… כי אם המפכ"ל היה מתכוון ברצינות לגלות את האמת, הייתה מתרחשת מהומת אלוהים: ביקורת קשה עליו מהשמאל הפוליטי, וגילויים אישיים קשים לגביו (מחזיקים אותו 'קצר'. זוכרים?), וכל מיני 'פלופים' תקשורתיים, שהיו מסיטים את תשומת הלב הציבורית מהפרשה הזו…
זהו חלקו התשיעי של האוסף על פשיעת המוסלמים הקשה נגד נשים, אותה למדנו על בשרנו בטבח מאז ה- 7 באוקטובר 2023. הפשיעה הזו כוללת מגוון של תופעות, משעבוד טוטלי, דרך התעללות מינית, פיזית ונפשית, וכלה ברצח בייסורים. כיוון שהטענה ש'האויב הוא כמונו' חזרה להישמע במקומותינו, קיבצתי אוסף זוועות כזה לחוות דעתכם, ממרחבי איראן ועיראק ועד עזה, וגם אצלנו. בזוועה קשה לצפות. אבל, חובה לתעד ולהפיק לקחים!
18 שנה לאחר שפרש מכס נשיא בית המשפט העליון, ב- 6 באוקטובר 2000, יצא השופט משה לנדוי – אחד מבכירי המשפטנים בישראל, שהיה אב בית הדין במשפט אייכמן – בפעם הראשונה 'מהארון הפוליטי', בראיון לארי שביט בעיתון וצפה לעתיד במבט מפוכח. ביקורת חסרת תקדים מתח לנדוי על יורשו, אהרן ברק, ועל המהפכה החוקתית שלו, וצדק לצערנו בכל!
הביקורת הסוחפת של הכתבה על שמעון נווה בערוץ 14, נובעת במידה רבה מחרדת יתר מכל מה שנראה שונה ומאיים. אולי גם מתודעת קורבנות שמניעה במידה רבה את הימין הישראלי. אם הימין שואף להנהגה לאומית, ראוי לו להתחסן מתסביכי חרדותיו. במבט הזה, השקפת עולמו הפוליטית ונטייתו הרדיקלית השמאלית של נווה לא צריכה להשפיע על ההזדקקות לחכמתו. נלמד מרבי מאיר שהשכיל ללמוד מאלישע בן אבויה, "תוכו אכל קליפתו זרק".
