האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בין ההיסטוריונים בישראל קיימות שתי אסכולות לשאלת המדיניות הבריטית כלפי הקמת מדינת ישראל: האסכולה האחת טוענת שבריטניה לא נטתה באופן מובהק לטובת אחד הצדדים במלחמה היהודית ערבית. האסכולה השנייה טוענת שהבריטים פעלו בשיטתיות באמצעות הפעלת מדינות ערב כשליח (proxy), לחיסול התנאים להקמת המדינה היהודית…
בהתייחסו למשבר הקורונה, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בראיון לדנה וייס, הניף ידיו למעלה ואמר: "קודם כל בעזרת ה', כולם צריכים להתפלל לבורא עולם"… דנה וייס קטעה אותו : "בעזרת מכון ויצמן… בית המקדש המודרני של הציונות נמצא במכון ויצמן". כאן בקליפת אגוז מונח היסוד להבנת משבר הקורונה כטלטלה לתקוות האדם המודרני. כגודל ההבטחה, עומק המשבר…
מבלי להתייחס להיסטוריה האמריקאית של העת החדשה – עם ישראל באופן ייחודי, מספר סיפור יוצא דופן ביחס לכל העמים. בניגוד לעמים האחרים – שחיבורם למולדת הוא סיפור היסטורי של ילידים בני המולדת – העם היהודי, החל מאברהם, מגיע לארץ ממקום אחר. זה ייחוד סיפורו של עם ישראל, שנוחל את הארץ בתהליך אשר על פניו מאותגר מוסרית במושגים אוניברסליים. כאן מתחיל מבנה של שיטה מוסרית אחרת…
מראשית הקמת מפלגת "יש עתיד", בהנהגת יאיר לפיד ובהדגשה מוגברת לאחר החיבור לרשימת "כחול לבן" בראשות בני גנץ, מיתגו עצמם לציבור כמרכז שפוי עם אחריות ביטחונית. לאחר הבחירות האחרונות, עם מאמצי "כחול לבן" להקמת ממשלה צרה בתמיכת הרשימה המשותפת, והמלצת הרשימה המשותפת למועמדות גנץ לראשות הממשלה, ראוי לברר האם "כחול לבן" היא באמת מפלגת מרכז?
השיפוט המוסרי האפלטוני אידאלי, חי תמיד בחרדת ההתדרדרות למדרון החלקלק. לכן, הוא נשמר ממה שנראה בעיניו כ"עיגול פינות". השיפוט המוסרי האחר, מציב את התלות בהקשר ואת סדר העדיפויות המעשי, כהכרח מוסרי. לעיתים, דווקא ברגע הכניסה למדרון החלקלק מתחילים באמת החיים המוסריים. זו המסגרת הערכית המתאימה לשיפוט מוסרי תנ"כי של תוצאת הבחירות… גרשון הכהן משיב לאסא כשר…
לאור תוצאות הבחירות, במקום בו ניצבת מדינת ישראל למול אתגרי השעה – בהם מיצוי הזדמנות תכנית המאה של הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ להחלת ריבונות במרחבים החיוניים ביו"ש – הקמת ממשלה, התלויה בתמיכת מפלגה שחבריה מתנגדים לזהותה ולשאיפותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, תהיה בכייה לדורות.
לאחר מאה שנים, המחלוקת שהתקיימה אז בין שתי הגישות – של בן גוריון וכצנלסון מול ז'בוטינסקי – ממשיכה לעמוד במרכזה של ההוויה הישראלית. אלא שהנהגת השמאל הציוני, בהתייחסותה לארץ ישראל, הלכה והתרחקה מדרכם וחזונם של כצנלסון וחלוצי תל חי. כאן מונחת נקודת הפתיחה לבירור דרכה הציונית של מדינת ישראל, למול אתגרי השעה.
יש יותר מסרגל אחד לשיפוט המוסרי-ערכי, והוא תלוי תמיד בהשקפת עולם כוללת – דתית, חברתית ופוליטית. בהיבט זה, עצומות ה"מובחרים" לשעבר מבטאות לא יותר מאבק מעמדי פוליטי של אליטה דועכת, המבקשת לגייס למאבק ציבורי את תהילת עברם, ומתכסה בכסות ערכית…
הנשיא טראמפ בתכניתו מבקש אולי לפתור סופית את הסכסוך, ואת זה כנראה לא ישיג. בינתיים הכניס למערכת האזורית אנרגיה חדשה ופוטנציאל להתהוות. במקום הזה, בן גוריון יכול ללמד אותנו גישה למיצוי נכון של פוטנציאל ההתהוות במערכת שנפתחת למאבק נוסף.
במציאות האיומים המתהווה, בחיזבאללה מצפון ובחמאס מדרום ובהצטברות חסרת תקדים של איומי האש הרקטית על העורף הישראלי, גוברת הסבירות לתרחיש המחייב את צה"ל לפעולה במקביל בשתי הזירות…
