האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
ממסדים מדינתיים למדו עם השנים לנצל את היתרון הטמון בהפעלה סמויה של ארגונים מקומיים חוץ ממסדיים, במיצוי היתרון של לחימה באמצעות שליח (proxy), ללא נטילת אחריות. זו כיום שיטת הלחימה העיקרית, הננקטת גם על ידי פוטין וגם על ידי אובמה בפעולתם בסוריה.
כוח משימה בין משרדי הוא הפתרון החלקי שנמצא לבעיית היעדר המשילות, בשל 'הסתיידות' המנגנונים הביורוקרטיים השלטוניים בישראל. הוא כולל, בין היתר: קביעת יעד לאומי ארוך טווח בהחלטת ממשלה; מיסוד שולחן עגול, על בסיס יום יומי, של נציגי המשרדים והגופים השונים, של שיתוף במידע ותכנון מערכתי; ואכיפה משותפת בשטח, על בסיס היתרון היחסי של כל גוף. עד כה מוסדו שלושה כוחות משימה בתחומים של מאבק בפשיעה המאורגנת; מאבק בהשתלטות לא חוקית על קרקעות מדינה; ומאבק בהסתה המובילה לטרור. מודל זה איננו פתרון כולל לתופעות של 'שלטון הביורוקרטיה' והקיפאון שמשתק את משרדי הממשלה, אולם הוא מאפשר החזרה של משילות אפקטיבית לתופעות אקוטיות, ודרך כך לשמר מידה מסויימת של אמון ציבורי במערכת השלטונית
המשטרה היהודית בתקופת השואה בגטאות כונתה גם בשם שירות הסדר היהודי (Jüdischer Ordnungsdienst). משטרות אלה הוקמו בפקודת הגרמנים זמן קצר לאחר הקמת הגטו והקמת מועצות הזקנים – היודנרטים. בחיי הקהילה היהודיים באותם זמנים לא היה תקדים לקיומה של משטרה יהודית, כך ששיטות פעולתה וסמכותה נגזרו מתוך המשימות של הצווים הגרמניים בעת הקמתה. במשטרה היהודית בגטאות. בתום המלחמה נערכו בקרב הניצולים דיונים נוקבים בקשר להתנהגותם של השוטרים הללו. בישראל הועמדו כמה מהם לדין על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אולם רובם זוכו בדין, היות והשופטים התחשבו בנסיבות המיוחדות והבלתי רגילות שבהן פעלו.
הסבר השואה על ידי התאולוגים החרדים נתון במחלוקת עזה… מהדעה הקיצונית ביותר שמעטים שותפים לה, שהיא באה בעקבות הציונות; דרך ההסבר שהשואה היא עונש ותיקון על חטאים של דורות רבים, ובראשם ההשכלה הכללית; עד לגישה, שהשואה הינה חריגה בהיסטוריה ואין היא באה בגין עונש או תיקון כלשהו…
הפסיביות הטוטלית כסימן אופי של היהדות בכלל ובתקופת השואה בפרט, הינה סוג של מיתוס. לכל היותר יש חוקרים הטוענים כי הפסיביות הייתה דווקא תוצר של האמנציפציה במדינות מערב אירופה, שהביאה את היהודי לזהות מוחלטת עם מדינתו באותם זמנים. נכון כי תולדות ישראל אינם שרשרת של פעולות צבאיות כנגד ניסיונות הרצח, כך שיש למיתוס הפסיביות גרעין של אמת, אולם להפיכת האופי היהודי לכנוע לחלוטין לא הגיע.
מאמרו הרהוט והטוב של ד"ר אבי ברוכמן – בסוגיית הפיצויים שמשלמת המשטרה לאזרחים על עוולות שביצעה – הוא הזדמנות מצוינת לפתוח דיון בסוגיה זו, שבה דעתי שונה: אחוז מסוים של תקלות הוא מנת חלקו של כל תהליך ייצור, קל וחומר בתהליכים אנושיים, הפועלים במצבי לחץ וחוסר וודאות. בתחום זה של תשלום פיצויים לאזרחים על עוולות, משטרת ישראל אינה שונה מכל משטרה מערבית אחרת! נוח לנו לחשוב, שתקלות הן תמיד תוצרה של מחדל. לעולם תהיינה תקלות בלתי צפויות ותוצאות בלתי צפויות, וככל שהעומס המתח ואי הוודאות יגברו, כך תגברנה התקלות בהתאמה.
במאמרו, "המשמעות של נאום סגן הרמטכ"ל: לצה"ל נמאס!" מיום 6.05.16, בוחן פנחס יחזקאלי את נאומו של סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, וגוזר ממנו כמה מסקנות מרחיקות לכת. בניגוד לפרשנות שנתן יחזקאלי לנאום, לא מצאתי בדברים שפורסמו שום התייחסות לפלסטין, פלסטינאים או יהודה ושומרון. משיכת הנאום לכיוון הסוגייה הפלסטינית, גורמת שוב (אולי לא בכוונה) להסרה של הדיון הרציני הפנימי שמנסה לעורר האלוף גולן, מן השולחן הישראלי. אפשר ודאי, ואולי אף רצוי, לדון בשאלת העברת האחריות מצה"ל למשטרה/משמר הגבול, אבל מה הקשר לנאום גולן? אלא אם הדברים הוזכרו בחלק סמוי כלשהו מן הנאום, אין שום קשר בין הא לדא וחבל שנקשרו.
המאמר בוחן את ביקורתו של האלוף נועם תיבון על ראש הצוות שלו לשעבר בסיירת מטכ"ל, ראש הממשלה בנימין נתניהו: "הוא זה שלימד אותנו את ערכי היחידה – כתב תיבון – לצערי, הערכים האלה לא קיבלו עד היום ביטוי בקריירה הפוליטית והמדינית שלו." ביקורתו של תיבון מתמקדת בשלושה נושאים אקוטיים בניהול בכיר: שיתוף הפעולה, המצוינות ונטילת הסיכונים. המאמר בוחן את הסוגיות הללו אחת לאחת, תוך הצבעה על הפער בין הדרג הטקטי לדרג הבכיר ביחס אליהן.
מתוך שגשוג כלכלי שזכינו למצוא, לאחר יותר ממאה שנות מאמץ ביגיע כפינו החקלאי, שכחנו כי חקלאות ביסודה היא הרבה מעבר לעוד ענף יצור למטרות רווח כלכלי. כאשר גרביים מסין זולות יותר, ניתן להצדיק כלכלית סגירת מפעל טקסטיל בארץ, במאמץ להעמיד במקומו מפעל עתיר ידע בתחום שניתן להשיג בו עליונות פורצת דרך. לא כך הדבר בהוויה החקלאית. בקנאה ובהערכה רבה אני מתבונן בשכניי הדרוזים בצפון הגולן, הנאבקים על עיבוד כל חלקת אדמה בהשקעות תשתית הנראות בגלוי כעתירות משאבים. גם במרחבי הרשות הפלסטינית ביהודה ובשומרון, ניכרות השקעות תשתית נרחבות לחקלאות, במימון האיחוד האירופי, שאף הן אינן מוכוונות רק על ידי חישובי כדאיות כלכלית. ואצלנו?
עיקר השקפתו ההיסטורית של הרמב"ם אומרת כי תולדות האנושות, מאדם הראשון עד אחרית הימים, כולל ימות המשיח, מגלמת התקדמות הדרגתית בדרך לאמונה מונותיאיסטית טהורה. לעומתו, החזיק שפינוזה בדעה, כי המושג 'היסטוריה קדושה' מופרך מיסודו, ועקרון המשיחיות הדתית אינו אלא הזיה דתית מתמשכת. מה שקיים הוא הטבע על חוקיו הנצחיים…
