yehezkeally@gmail.com

לאחרונה, הפרה המשטרה הבטחה שלטונית, לאפשר החזרה אנונימית של ציוד צבאי לתחנותיה. שבע מצלמות חדשות הותקנו בתחנות איסוף במשטרה, כשהן מכוונות לעמדות אליהם מופנים אזרחים המגיעים להחזיר אמצעי לחימה. הצילום והתיעוד נעשו בניגוד להבטחות לציבור לפיהן זהותם לא תתועד. פרשיה זו הינה הזדמנות לעמוד על משמעות המושג, הבטחה שלטונית, ומשמעותו. הבטחה שלטונית היא מכשיר שפותח בפסיקה כדי לתת הגנה משפטית לציפיות האזרח בשורה של מצבים מגוונים, שבהם נוצרת הסתמכות של הפרט עקב מעשים, מצגים או אמירות של גורמים בתוך הרשות המנהלית, שאינם בגדר חוזה פורמלי…

קיימות שתי אסטרטגיות משטרתיות בסיסיות להתמודדות עם הפשיעה: התמקדות ביעדי אדם, או לחלופין, ביעדי מקום. שימוש ביעדי אדם משמעו, שהמשטרה הינה רק תחנה בפס הייצור של מערכת אכיפת החוק, והיא רואה את עיקר תפקידה במעצר עבריינים ובהגשת כתבי אישום לבית המשפט (התחנה הבאה בפס הייצור). לעומת זאת, שימוש ביעדי מקום מלמד שהמשטרה מבינה שלעולם יכולתה לפתוח תיקים תהיה גדולה מיכולת בתי המשפט לשפוט ובתי הכלא להכיל. על כן, היא בונה את עצמה על אסטרטגיות אחרות, כמו "לרפא" אזורים נגועי פשיעה. העשורים האחרונים מלמדים על התבססות האסטרטגיה של יעדי מקום כגישה מובילה בשיטור!

במשפט הישראלי, עבירות זיוף של מידות ומשקלות מוגדרות כקלות, והעונש המרבי שנקבע בו עומד על שנתיים מאסר. זאת בניגוד גמור למקרא – ולחז"ל בעקבותיו – הרואים בחומרה רבה עבירה של זיוף משקל או מדידה בעין, הרבה מעבר לצפייה של מבחן האדם הסביר. זאת, בגלל שאיסור זה חותר תחת היסודות של החוסן המוסרי והכלכלי. במצב כלכלי בעייתי, חוסר אמון בשווקים עלול לדרדר את כלל החברה לכאוס מוחלט.

זהו חלקה הראשון של החוברת: "ניהול סיכונים הלכה למעשה" שחיבר הסמנכ"ל האגדי של טבע ואחד המומחים הגדולים שהיו לנו לנושא בטיחות ומורכבות בניהול (צוותי שיפור בתעשייה, ניהול סיכונים ועוד…).

הבעיות המעיקות יותר מכל על צה"ל הן בעיות חברתיות מול החברה הישראלית, ובעיות חברתיות בתוכו. אלה מטרידות, לטעמי, יותר מהחמאס, החזבאללה והפלסטינים ביהודה והשומרון. זה משקף גם את המחלוקות העמוקות בחברה הישראלית בכל התחומים ולאו דווקא בשאלת עתיד יהודה והשומרון. החברה הישראלית השתנתה מאוד וחלק מהשינויים מוקרנים אל צה"ל ולא לטובה. התבוננות במרחב שלנו – ואפילו בברית המועצות לשעבר, במזרח אירופה ובמי שהייתה יוגוסלביה – מראה שמדינות לא התמוטטו בגלל אויב חיצוני אלא קרסו אל תוך עצמן, משום שלא הצליחו לטפח ולשמור על אחדותן הפנימית והתפצלו לפרגמנטים דתיים, חברתיים, פוליטיים וכלכליים. אינני סבור שמדינת ישראל עומדת על סף תהום וגם לא צה"ל. אבל הכיוון לא מעודד.

מרחב הסְפַר – על קשייו ואתגריו – הוא מרחב פוטנציאלי להתהוות העולם החדש. כך לדוגמה, השכונות הערביות מחוץ לחומת ההפרדה בירושלים הן הזדמנות אסטרטגית למי שמוכן לשאת על כתפיו את נטל המאבק, ולזכות מתוך כך בשותפות אקטיבית לעיצוב המגמות המתהוות במרחב ומעצבות את עתידנו.

המשותף – לאיומים ביירוט מטוסים אמריקנים על ידי האיראנים ולנסיון הירוט של מטוסי חיל האוויר על ידי הסורים – הוא ההילה המוקרנת מעמוד השידרה של פטרונם, ולדימיר פוטין. בחסות הרוסים (ובין היתר, גם שורת ההסכמים בין ראש ממשלת ישראל לראש ממשלת רוסיה) האיראנים מרחיבים את מוטת השליטה שלהם בין טהרן לחופי לבנון, ובסופו של המהלך יתייצבו לאורך קו הגבול בין ישראל לסוריה בגולן. כדאי שמשמעותם של האירועים הללו תובן היטב בצד הישראלי. לרוסים יש שותפה אסטרטגית אחת במזרח התיכון, והיא איראן. כל השאר סטוצים! כדאי לזכור: כשהמאהבת מציגה את עצמה כאישה החוקית, זה נגמר בדמעות!

איגרת הרמב"ם ליהודי תימן ('איגרת תימן') נכתבה במקור בערבית, ככול הנראה בשנת 1172, כתשובה למכתב של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, נגיד ארץ יהודי תימן, השואל אודות התסיסה של קהילתו, שהייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. במקביל הופיע בתימן אדם שטען שהוא המשיח, וביסס את ההוכחה לכך על סמך חישובים אסטרולוגיים מסובכים…

אחד הנכסים החבויים מן העין, אך החשובים ביותר למנהל ארגון הם מה שמכונה 'סוכני השינוי': אותם עובדים שיש להם את העוצמה הדרושה (הישירה ו/או העקיפה) להניע את חבריהם לתמוך, או לחלופין לחבל, בתחומים שהם קריטיים להנהלת הארגון, כמו למשל בשינויים נדרשים (ומכאן שמם, 'סוכני השינוי'). אם 'סוכני השינוי' לא זוהו ולא נרקמה עימם מערכת יחסים תומכת, נאלצים מנהלים להישען רק על דרכי התקשורת הפורמליות כדי לשכנע את הארגון להשתנות. התוצאה, בדרך כלל, היא כישלון!

המקרא אינו עוסק אמנם בפסיכולוגיה תעסוקתית בהיבט המודרני שלה, אולם הוא מדגיש בכמה מקומות כי גם בימי קדם, היה סף קבלה לתפקידים שונים תוך התחשבות בכישורי המועמדים. יתרה מזאת. חז"ל קבעו את הקריטריונים הבסיסיים לבחירת אנשי הרשות השופטת, ועל פיהם נפסק ונקבע בהלכה אודות אותם כישורים מחייבים ומקדמיים לאיוש תפקידי מפתח במערכת החוק והמשפט.