yehezkeally@gmail.com

הסיוע בתהליך החשיבה של המנהל, ולא חשיבה עבור המנהל היא מתכון ההצלחה היחיד האפשרי. זהו גם פתרון הרבה יותר זול, בוודאי בטווח הבינוני והארוך – בניגוד לנכות שנוצרת במיקור החוץ של החשיבה. לאורך זמן, המנהלים שנושאים כל העת במלוא האחריות לתהליך לומדים לנהל תהליכים מהסוג הזה בעצמם ולקדם אסטרטגיה מבוססת יותר בכל מקום שיפעלו בעתיד.

שאלת יסוד במדע המדינה היא, האם ניתן לדרוש מהתנהלות שלטונית להתנהל רק בתהליכים סדורים, גלויים ומושלמים מבחינת הנוהל התקין? או, האם מותר לה להתנהל בעורמה ולקיים במקביל שתי מגמות סותרות, אחת גלויה ואחרת סמויה?

האם רק המשטרה – בין כל ארגוני מערכת אכיפת החוק – לוקה ב'שיטור יתר'? מסתבר ששירות המבחן לנוער אינו ממליץ על חלופות למאסר, ברוב המקרים בהם הוא בודק נוער אתיופי. הנתונים מעידים ש- 81% מהקטינים ממוצא אתיופי מקבלים משירות המבחן לנוער המלצה שלילית לגבי חלופות למאסר…

העומס על מערך התביעה הפלילית פוגע באיכות מערכת האכיפה הפלילית. עקב העומס עובר זמן רב בין מועד ביצוע העבירה למועד הגשת כתב האישום. השיהוי בענישה פוגע באפקטיביות של הענישה, יוצר קשיים בזימון נאשמים ועדים, פוגע שלא לצורך בנאשמים ובפרט בזכותם להליך מהיר, ויוצר צורך בקיום הליכי ביניים רבים, המעכבים אף יותר את הטיפול בתיק ויוצרים עומס נוסף על מערכת המשפט. לפיכך, העניק המחוקק בשנת 2012 כלי אפקטיבי להקטנת העומס ואפשרות למשטרה להתמקד בעבירות חמורות ובעבריינים מועדים ולהפסיק להציף את בית המשפט…

נכון לתעדף את חקירת 'תיק של שרון פרי'! הוא ממוקד באחת הרעות החולות של תקופתנו: ההפרה חסרת הגבולות של זכות הפרטיות של אנשים בכלל ושל מפורסמים בפרט. הויראליות של המקרה היא הזדמנות פז למשטרה ליצור הרתעה אפקטיבית. לכידת המבצעים תהדהד בכל בית, והיא מהווה הדגמת יכולת מצוינת למשטרה, שסיכוייה ליצור הרתעה אפקטיבית טובים: ידע כל עבריין פוטנציאלי שלמשטרה יש את היכולת לגלות את עקבותיו, וישקול את המחיר…

הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות נוקט קו תיאולוגי המצדד בחופש הרצון של האדם על כל משמעויותיו. ברם, כאשר אנו בוחנים את דעתו בספרו הפילוסופי מורה נבוכים, אנו מקבלים תמונה שונה: העולם הינו עולם שפועל באופן מחויב על פי חוקי הטבע. חופש הרצון של האדם הוא יותר תחושה או משאלת לב, אולם בפועל ברוב המקרים חופש זה אינו בנמצא.

הסיבה היחידה שבגינה המודל של משטרת ישראל כמשטרה לאומית אחת (לכאורה) הצליח לשרוד עד היום, הוא הקרדיט הציבורי – שנצבר מידי תקופה של מתח בטחוני – בגין עבודת המשטרה בתחום ביטחון הפנים!

הבאת ומקרא ביכורים מציפים את היחס הרעיוני וההלכתי כלפי דמותו ומעמדו של הגר. הרמב"ם פוסק באופן מפתיע לפי דעת התלמוד הירושלמי (לפי כללי הפסיקה המקובלים, יש עדיפות לפסיקה הלכתית על פי התלמוד הבבלי), ומביע הן בפסיקתו ההלכתית והן בדבריו הפומביים באיגרותיו עמדה נחרצת וברורה כי מעמד הגר אינו נחות, והוא שווה ערך לכל אדם מישראל לכל דבר ועניין!

מישהו מחפש בעקשנות להסיר את קרקפתו של המפכ"ל מעליו. כנגד המפכ"ל, רוני אלשיך, מתנהל מסע תקשורתי מסיבי של ביזוי והגחכה אישית, שלא היה כמותו מעולם בישראל בקרב משרתי ציבור בכלל ואנשי מדים בפרט. אינני זוכר איש מדים שעבר אי פעם את מסלול הייסורים שעובר אלשיך! דה לגיטימציה מסיבית ועקשנית, לאורך זמן – ששותפים בה בעיקר עיתונאים מסוימים – מעלה את התהייה, מי מאחוריהם, ומהי הסיבה האמתית למסע הזה! הגיעה השעה להפסיק להתפעל משרשרת הכתבות הזו, להפסיק להתעמק בתכניהן ובתמונות השזורות בהן, ולהתחיל לשאול, מי עומד מאחורי מסע ביזוי המפכ"ל ומהם מניעיו!

ויליאם ג' (ביל) ברטון (Bratton), המפכ"ל ה- 42 (הנוכחי) של משטרת ניו יורק (NYPD) הוא ללא ספק המפכ"ל הרפורמטור החשוב והמוערך בעולם… בשנים 1996-1994 מונה על ידי ראש עיריית ניו יורק רודולף ג'וליאני למפכ"ל המשטרה, יחד אתו הוביל את מהפכת השיטור בעיר. בשנים 2009-2002 עבר לפקד ולנהל את משטרת לוס אנגלס, ועשה זאת בהצלחה יוצאת דופן. כשנבחר ראש עיריית ניו יורק, ביל דה בלאזיו, ביקש ממנו לבוא לקדנציה שנייה בגיל 67 לפקד על משטרת העיר, והוא קיבל עליו את האתגר…