האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
לארגון המשטרה יש דילמה מתמדת לשמור על איזון נכון וראוי בין השמירה על זכויות וחירויות האזרח, לבין הצורך לשמור על הסדר החברתי, שמירת החוק ואופייה הדמוקרטי של מדינה. הרמן גולדסטין (1977) – אחד מבכירי הקרימינולוגים בארצות הברית ומומחה למדעי המשטרה – הגדיר מצב זה כאנומליה של המשטרה בחברה דמוקרטית.
הפאזל הביטחוני של הממשל האמריקני, בעידן דונלד טראמפ – בראשות שר ההגנה, ג'יימס מאטיס; והיועץ לביטחון לאומי, מייקל פלין – מתגבש והולך…
אבן סינא מחלק את סוגי התפילה לשניים, תפילה חיצונית ותפילה פנימית. התפילה החיצונית מאמנת את הפרט מההמון להכרת הטוב ולציות פוליטי, בעוד שהתפילה הפנימית מובילה את האדם להכרה שכלית עליונה. גם הרמב"ם בעקבותיו, מבחין באופן ברור בין תפילה רגילה (חיצונית ע"פ אבן סינא), אשר אינה מביאה את האדם להבנת מהות האל, לבין תפילה שכלית (פנימית ע"פ אבן סינא), שהיא התפילה הראויה, והיא אשר מביאה את האדם להבנה שכלית מעמיקה. מה היה אם כן טיבה של תפילת משה?
אני מביא פה לפניכם פוסט שנכתב בפייסבוק על ידי שוטר מדם ליבו ותסכולו, אחרי – ולא בהכרח בגלל – אירועי עמונה… (כיוון שלא בטוח שפיקוד המשטרה יעריך את הכנות – למרות, ואולי בגלל, שאני הייתי מעניק לו צל"ש – לא יצרתי איתו קשר, ביקשתי את רשותו לצטט את הדברים, ואני מבקשכם שלא לעסוק בכותב, אלא בתכנים…). הפוסט הזה מבטא לטעמי היטב את השחיקה הקשה שעוברים שוטרים במציאות חיינו…
לזיכרון חורבן בית המקדש בתשעה באב, וזיכרון יישובי גוש קטיף, נכון להוסיף גם את זיכרון חורבן עמונה. השאלה החשובה בהתבוננות על מה שהתרחש שם, אינה מי ניצח ומי נוצח, אלא לאן פנינו במגמות המתהוות, במערכה שתקבע את עתיד התפתחותו של מפעל ההתיישבות. מתוך המאבק נוצר פוטנציאל חדש; ובשלב זה, המגמה המתהווה פתוחה להשפעה ולעיצוב, על ידי מי שישכיל לנצלו בהכוונה נכונה של פעולותיו.
מייד לאחר השבעתו של הגנרל ג'יימס מאטיס כשר ההגנה, הוציא הנשיא טראמפ מזכר נשיאותי, שכותרתו הייתה: "בניה מחדש של כוחות הצבא האמריקאים". במזכר הזכיר הנשיא טראמפ את דבריו המפורסמים של רייגן: "תהיה זאת מדיניותה המוצהרת של ארה"ב להביא שלום באמצעות הקרנת עוצמתה"…
המקרים הנקודתיים מנקזים אל תוכם את העובדה שהציונות הדתית – בלי אחותה הגדולה הציונות החילונית – משולה לסחרור של ירח שאיבד מגע עם כדור הארץ. הציונות הדתית השתנתה בעשורים האחרונים, אך הציונות החילונית השתנתה יותר. סחרור זה שמשול לילד עם המחט שעומד על הקוטב, שנראה מבולבל כמו הילד הזה שבתמונת הפינוי מעמונה. בעצם, הילד הזה הוא אנחנו.
הסיקור האוהד שקיבלה המשטרה במהלך פינוי עמונה וכמות השוטרים הפצועים הגדולה הם הוכחה לנוספת לתקפות של מה שמכונה ההיגיון הפרדוקסלי של השימוש בכוח על ידי המשטרה. הכלל הזה גורס, כי רק כאשר המשטרה מואשמת ב"אוזלת יד", שלא הפעילה כוח כנדרש, נוצרת הלגיטימציה המאפשרת לה להשתמש בכוח באורח יעיל!
אירועי עמונה הזכירו לי מאוד את פרשת העלייה לביריה: פרשה מתקופת היישוב, שהחלה בסוף חודש פברואר 1946 והגיעה לשיאה בין ה- 14 במרץ ל-17 במרץ 1946…
בבשורת המדינה המודרנית תלו תקוות שתצליח למלא את מלוא הפונקציות החברתיות שכביכול עבר זמנן: משפחה, חמולה ושבט. הפרט ייחל למציאות חדשה שתאפשר לו במסגרת המעטפת המדינתית התומכת, להשתחרר מעול כבליי משפחה וחמולה. אלא שהמדינה למרות מכלול מאמציה, מתקשה עד מאוד במילוי מלוא מעטפת הצרכים של הפרט מלידה ועד זקנה…
