על פי המנהג יש קשר ישיר בין שירת הים והאכלת ציפורים בשבת זו הנקראת שבת שירה. חלק מהטעמים למנהג זה הוא הקשר בדימוי של האדם או נפשו לציפור, או ליתר דיוק לחופש בחירתו של האדם בכלל, ולשחרור מתאוותיו בפרט. איגרת הציפורים של אבן סינא, הגם שלא עוסקת כלל בשירת הים, יש בה את התובנה המרכזית של שבת זו - הבחירה הנכונה של נפש האדם, בחיפושה אחרי האמת.

אבן סינא מחלק את סוגי התפילה לשניים, תפילה חיצונית ותפילה פנימית. התפילה החיצונית מאמנת את הפרט מההמון להכרת הטוב ולציות פוליטי, בעוד שהתפילה הפנימית מובילה את האדם להכרה שכלית עליונה. גם הרמב"ם בעקבותיו, מבחין באופן ברור בין תפילה רגילה (חיצונית ע"פ אבן סינא), אשר אינה מביאה את האדם להבנת מהות האל, לבין תפילה שכלית (פנימית ע"פ אבן סינא), שהיא התפילה הראויה, והיא אשר מביאה את האדם להבנה שכלית מעמיקה. מה היה אם כן טיבה של תפילת משה?