תקציר: המושג 'תרבות הביטול' (Cancel Culture): הוא ביטוי שנטבע לקראת סוף העשור הראשון של המילניום. הוא מבטא תרבות שלמה הגורסת, שכל מי שאינו מסכים איתנו - מפרטים ועד לציבור שלם - מגלם בתוכו רוע גמור, שיש לסלקו מחיינו הציבוריים, המקצועיים והאישיים. כך מנודים פרטים וציבורים שלמים, ממעגלים חברתיים ומקצועיים ונפגעים זכויותיהם, ברשתות החברתיות, במקומות העבודה ואפילו ביחסיהם האישיים...

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן]

עודכן ב- 20 באוגוסט 2023

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

המושג 'תרבות הביטול' (Cancel Culture) - הוא ביטוי שנטבע בארצות הברית הפרוגרסיבית לקראת סוף העשור הראשון של המילניום; ומשמעותו שימוש בהחרמות להשגת יעדים פוליטיים: נידוי מהמחנה, מהמעגלים החברתיים או המקצועיים וממרחבי השיח הציבורי, של אנשים / גופים / נושאים, מה'מחנה הלא נכון, שדעותיהם "מאיימות על ביטחונם של אלה הנאלצים לשמוע אותם".  
זהו אחד הכלים האפקטיביים ביותר שבו משתמשים הפרוגרסיביים לעיצוב תודעת ההמונים; ושדומה להפליא לכלים שיצרו הקומוניסטים בברית המועצות מחד גיסא; והפשיסטים והנאצים מאידך גיסא בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת!

'תרבות הביטול' נובעת מראיית היריב כ'רע מוחלט' שאיננו זכאי לזכויות. מעין חיידקים או נגע רע שיש להיפטר ממנו [הרחבה בסוגיה זו ראו במאמר: 'הם שחורים אנחנו לבנים' – אבסולוטיזם מוסרי פרוגרסיבי]

הצד האחר של 'תרבות הביטול' הוא ההגנה על אנשי שלומנו: הגנה קנאית על 'אנשינו' מכל האשמה ובכל תחום. מושגים רלוונטיים נוספים בעברית הם: למחוק מהתודעה הציבורית - להפוך ללא לגיטימי - 'לקנסל' - לנדות - להחרים - למחוק - להשתיק - לבטל וכדומה.

בשנים האחרונות עשתה 'תרבות הביטול' עליה גם לישראל. היא פותחה מאוד על ידי תנועת המחאה, שמעתיקה כלים ומושגים רבים מהמאבק הפרוגרסיבי בארצות הברית. ההנמקה התיאורטית לשימוש בכלי זה היא ש'ביטול' הוא סוג של חופש ביטוי, שמקדמם אחריות, ונותן קול לאנשים חסרי זכויות (אתם הבנתם את ההסבר? אני מודה שאני לא...).

מחירי ה'ביטול' קשים וארוכי טווח: השיח הפוליטי שותק. הוא מתנהל בתוך הפך לתיבות תהודה נפרדות, שמסרסות את האוריינות הפוליטית של אנשים בלי קשר לרמתם האישית. את השיח הזה מחליפה בריונות, ברשת ומחוצה לה. יתרה מכך:

שורשי 'תרבות הביטול' במהפכה הקומוניסטית של לנין

השיטה הזו, לנטרולם של מתנגדים נבנתה, מעשה אומן, בידיו של ולדימיר איליץ' אוליאנוב (לנין), ושיטותיו אומצו לאחר מכן גם על ידי המשטרים הפשיסטיים. אחרי תבוסת גרמניה ב- 1945 אומצו השיטות הללו ע"י תנועות אנרכיסטיות שפעלו במדינות דמוקרטיות, במקביל גם ע"י משרדי פרסום, שיווק וייעוץ אסטרטגי.

הציבוריות חולקה ע"י המהפכנים הקומוניסטיים לשניים: לטובים, 'הטהורים אידיאולוגית', ולרעים שיש לנדותם ולדחותם לשוליים. אנשים שלא 'יישרו קו' עם תורת המהפכה ומושגיה סומנו כאויבי המהפכה, ונודו בשלב הראשון מהזירה הציבורית. הראייה שלהם כ'רוע מוחלט' אפשרה לשלול את זכויותיהם, להפקיע את רכושם, ולפגוע בהם ובמשפחותיהם פיזית.

אחרי 1945 הפכה תורת לנין לבסיס שעליו נבנו תורות הפרסום, השיווק והייעוץ האסטרטגי. במקביל, אימצו תנועות אנרכיסטיות את הטכניקות הללו כשהן מתאימות אותן לזירה הדמוקרטית. המפורסם ביותר מאלה היה סול דייוויד אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909), אקטיביסט שמאל רדיקלי ותאורטיקן פוליטי יהודי-אמריקאי, שפרסם ב- 1971 - שנה לפני מותו - את ספרו: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals), ובו 13 'כללי זהב' שמאיימים היום, 'להקריס' את הדמוקרטיה האמריקנית [להרחבה על תורת אלינסקי, לחצו כאן].

לבסיס התיאורטי הזה, שהשפיע על 'תרבות הביטול', יש להוסיף גם גורמים תורמים אחרים, כמו עליית המדיה החברתית, הגברת המודעות לנושאים חברתיים ושינויים הנורמות התרבותיות. ונכון להוסיף, כי מבקרים רבים טוענים שלתרבות הביטול חסרה אידיאולוגיה ריכוזית או דמות סמכותית המנחה את פעולותיה, מה שמבדיל אותה מהעקרונות המהפכניים של לנין (עובדה זו נכונה בארצות הברית, אך לא בישראל, שבה מונהגת המחאה וממומנת ע"י קבוצה מרכזית, הכוללת: אידיאולוגים, אנשי פרסום, שיווק, מדיה וייעוץ אסטרטגי).

תרבות הביטול היגרה לארה"ב, בתקופת המקארתיזם

חדירת 'תרבות הביטול' לארצות הברית (עדיין לא בשם זה) הייתה בתקופת המקארתיזם (McCarthyism) או "הבהלה האדומה השנייה", בין השנים 1950–1956. זו הייתה תופעה חברתית ותרבותית נרחבת, שינקה מהטכניקות שהפעיל לנין וממשיכי דרכו, ושהשפיעה רבות על כל שכבות הציבור בארצות הברית. 

תקופה זו אופיינה בחשש העמוק שהיה בארצות הברית מפני עליית הקומוניזם ובמסע ציבורי נרחב שעורר פחד מפני השפעה קומוניסטית ומפני מרגלים סובייטיים. הסנאטור ג'וזף מקארתי הנהיג מסע אנטי-קומוניסטי נמרץ משנת 1948 ועד אמצע שנות החמישים של האמה הקודמת (זה מקור המושג: 'מקרתיזם). במסגרתו נחשדו אנשים בתקשורת, בתעשיית הקולנוע, בממשל, בצבא ובעיסוקים אחרים, כבעלי נטיות קומוניסטיות. ואולם, תוך זמן קצר התרחב השימוש במונח לתיאור של מערכות ציבוריות דומות שחרגו מעבר ל'כללי המשחק' בחברה דמוקרטית (ויקיפדיה: מקארתיזם).

במסגרת ה'מקארתיזם', הואשמו אנשים - ללא סיבה או על סמך עדויות מפוקפקות - בהשתייכות לקבוצות שנדחו וגונו על ידי החברה. ההאשמה גרמה לתיוגו של המואשם, יחד עם משפחתו וחוג ידידיו, כחלק מאותה קבוצה שהוחרמה, ולפגיעה בו ובקרובים אליו – הרחקה ממקומות עבודה, ממעגלי השפעה, ופגיעה בזכויות האדם ובזכויות האזרח שלו, ובעיקר בזכויות הקשורות לחופש הביטוי. בדרך כלל נועדו האשמות אלו להגביל או למנוע דעות פוליטיות שונות (ויקיפדיה: מקארתיזם).

דוגמאות ל'ביטול' אישים בארצות הברית

דונלד טראמפ

הדוגמה המוכרת ביותר של תרבות הביטול והשלכותיה, היא השעיית חשבונותיו לצמיתות, של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, ברשתות החברתיות, ב- 08/01/2021. 

הפלישה של תומכי טראמפ אל גבעת הקפיטול, בעקבות הפסדו בבחירות, הביאה לחסימת טראמפ ברשתות החברתיות, בבת אחת, עוד בתקופת כהונתו כנשיא: טוויטר הודיעה על השעיה לצמיתות של חשבונו הפרטי של טראמפ; והתחילה לפקח על החשבון הרשמי של נשיא ארה"ב. פייסבוק השעתה את חשבונו "לפחות" עד שהקדנציה שלו תסתיים.

החסימה בטוויטר הוסרה ב-19 בנובמבר 2022, לאחר שאילון מאסק השתלט על טוויטר.

הסופרת ג'יי קיי רולינג, מחברת סדרת ספרי הארי פוטר

הכל החל כשרולינג יצאה להגנתה של עובדת שפוטרה בגין התבטאות חד פעמית, שלילית, נגד טרנסג'נדרים. לאחר מכן הגנה על נשים שנאנסו בידי אנשים ש'הגדירו את עצמם' כנשים.

כתב על כך אמנון לורד (2021) ב'ישראל היום': "מאחר שטרנסג'נדרים נתפסים בשרשרת המזון הסטליניסטית החדשה כקורבנות אומללים יותר מנשים, הרי נשים לא מורשות להתגונן מפני שלילת זכויותיהן כאשר הטרנסג'נדרים וקהילת הלהט"ב נמצאים בתמונה. ג'ורג' אורוול לא היה מתאר את מצבה של רולינג טוב יותר. כסופרת פופולארית וכמיליארדרית יהיה קצת קשה למחוק אותה לגמרי. אבל, הכוונות וההתנהגות כלפיה מייצרות טרור סביבתי".

בארה"ב הפרוגרסיבית, 'מבטלים' גם את הציונות...

באוקטובר 2022, נרשמה עליית מדרגה בפעולות הטהרנות הפרוגרסיבית נגד ישראל: באוניברסיטת ברקלי אימצו ארגוני סטודנטים החלטה "לקנסל את הציונות ואת ישראל". משמע, להעלים אותה מהשיח הציבורי בדרך של איסור לתמוך בציונות "ובמדינת האפרטהייד ישראל", כדי "להגן על ביטחונם ורווחתם של הסטודנטים הפלסטינים (ראו כתבה למטה) ...

בנוסף, מאיים השמאל הפרוגרסיבי ב'מחיקת' על כל גורם שמגלה נטיות פרו ישראליות, אפילו מתונות כמו למשל, חבר הקונגרס השחור והסוציאליסט, ג'מאל באומן, כי העז לבקר בישראל, לפגוש את ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, להצביע בעד מימון כיפת ברזל ולא לתמוך ב- BDS (כהנא, 2021).

תרבות הביטול הישראלית

אחד המאפיינים העיקריים של תרבות הביטול הישראלית מכונה בישראל: 'אנוסים'. אנשים שחוששים לגלות את זהותם הפוליטית ואת דעותיהם במקומות העבודה, ו'שוחים עם הזרם', בידיעה שאחרת ייבולע להם!

דוגמה ראשונה: תרבות הביטול באקדמיה, והשלכותיה

דוגמה שנייה: תרבות הביטול בהי-טק, והשלכותיה:

דוגמה שלישית: תרבות הביטול ברפואה, והשלכותיה:

מטבע הדברים, תופעה דומיננטית בצד אחד של המפה תגרום לתופעות זהות גם בצידה השני!

[על תופעת הביטול של אומנים, הנוקטים צד פוליטי במאמר: 'הרומן המרתק של אומנים עם הפוליטיקה'. לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה;
• הרחבת המושג 'אפקטיביות';
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• הרחבה על תורתו של האנרכיסט, סול אלינסקי;
• הרחבת המושג: 'שלימות ניגודית';
• מאמר: 'הם שחורים אנחנו לבנים' – אבסולוטיזם מוסרי פרוגרסיבי.
• תופעת הביטול של אומנים, הנוקטים צד פוליטי במאמר: 'הרומן המרתק של אומנים עם הפוליטיקה'.
• אוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• אריאל כהנא (2021), קו פרשת האמצע, ישראל היום, 9/12/21.
• אלעד רזניק (2020), פרשת האי היווני האמריקנית, ייצור ידע, 15/10/20.
• אריאל פלקסין (2022), הליברלים כבר לא יסתמו לאחרים, ישראל היום, 2/5/22.
• אמנון לורד (2021), דרום אמריקה על אופנוע, ישראל היום, 22/12/21.
• ויקטור דיוויס הנסון (2021), עשרה כללים חדשים לעולם פוסט-אמריקני, ישראל היום, 19/4/21, ע' 26.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי, ייצור ידע, 9/3/23;
• ויקיפדיה: מקארתיזם.
• פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'הם שחורים אנחנו לבנים' – אבסולוטיזם מוסרי פרוגרסיבי, ייצור ידע, 19/8/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), הרומן המרתק של אומנים עם הפוליטיקה, ייצור ידע, 2/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת ודמוקרטיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/24.