[בתמונה: ריבוי נשים גם בטבע... תרנגול בקרב נשותיו. תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי klimkin לאתר Pixabay]

[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

את השיעור המאלף הבא במנהיגות אני חייב לחברת הפייסבוק שלי, ענת שריג. ב- 5 במרץ 2022 פרסמה שריג את הפוסט הבא (ראו המקור למטה):

"תמונה מעניינת" - כתבה שריג - "מצד אחד, מנהיגות מרוחקת סמכותנית ומנותקת מכל מה שקורה; לעומת מנהיגות קרובה לאנשים ולשטח, מהווה דוגמא אישית ומלאת אומץ. הנרטיב בהתהוותו."

ומעניינות לא פחות תגובות החברים. כך למשל, Rachela Levy כתבה: "חבל שהמנהיגות האמיתית המקורבת לא מנצחת הפעם"...

אין מחלוקת, את מי אנחנו מסמפטים יותר. אבל, האם יש קשר ישיר בין מנהיגות לסימפטיה? האם 'מנהיגות אמיתית' היא מנהיגות מקורבת? הנה. הגענו לדילמה שלנו...

[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

[לפוסט המקורי בפייסבוק של ענת שריג, לחצו כאן]

נתחיל מהגדרת ה'מנהיגות'

במקרה שלנו זוהי מנהיגות לאומית, אבל מדינה היא בסך הכול ארגון גדול. נגדיר מנהיג לאומית כאדם שיש לו עוצמה יתרה על האחרים, ושמנתב את העוצמה הזו להשגת האינטרסים הלאומיים של מדינתו. עוצמה, היא היכולת של גורם במערכת לגרום לאחרים לעשות את רצונו.

אדגיש כי בניגוד לאלה הרואים במנהיגות מושג ערטילאי ומעורפל, אני שייך לאסכולה של פיטר דרוקר, לפיה מה שלא ניתן למדידה, לא ניתן לניהול; ומנהיגות - כמו גם עוצמה - ניתנת למדידה מספרית והשוואתית בעזרת ניתוח רשתות ארגוניות (Organizational Network Analysis - ONA).

אז מי משני המנהיגים עוצמתי יותר; ומי מנתב את עוצמתו להשגת האינטרסים הלאומיים של מדינתו? הסתכלו על התמונה למעלה, של שני המנהיגים; ושכל אחד יסיק את המסקנות לעצמו...

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא ניתוחי רשת ארגונית ONA, לחצו כאן] [להרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים, לחצו כאן]

עתה, מהם האינטרסים הלאומיים של רוסיה ושל אוקראינה?

זה קל יותר מהשאלה הקודמת. די להסתכל על המפה כדי להשיב...

הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים או "התאוריה של הטריטוריה" גורסת כי היחסים הבינלאומיים נשלטים על ידי הגאוגרפיה, ולטריטוריה יש כוח עלינו, על תרבותנו ועל מסורותינו. כתוצאה מכך, יש מדינות שהגאוגרפיה הופכת אותן למעצמות; ואת אחרות, למדינות ואסליות, שתלויות בהן. זו גם הסיבה הגאוגרפית ליחסי הקרבה-איבה שתמיד היו בין רוסיה לאוקראינה.

בניגוד למה שרבים מאיתנו נוטים לחשוב - ובניגוד גמור לארצות הברית, שמוגנת על ידי הים, רוסיה היא מדינה שההיסטוריה שלה רצופה בפולשים, שהגיעו אליה לכובשה, והחריבו אותה. מישורי אוקראינה היו, משך שנים רבות, 'שרוול הכניסה' הקבוע של הפולשים מדרום לרוסיה, והאוקראינים קיבלו אותם, בדרך כלל, בזרועות פתוחות... על כן, האינטרס הלאומי של רוסיה היה תמיד יצירת טבעת של מדינות חיץ פרו רוסיות, שתחצוצנה בינה לבין פולש אפשרי.

ומה האינטרס הלאומי של אוקראינה? האינטרס העליון של מי שחי בפתח המאורה של הדוב, הוא לדאוג שתמיד הדוב יהיה שבע ורגוע. אציין, שהייתה לאוקראינה הזדמנות להיחלץ מגורלה ב- 1994; ולהקריב רווחה כלכלית מיידית (סיוע אמריקני) תמורת הפכה למעצמה הגרעינית השלישית בגודלה בעולם; אולם היא החליטה להישאר מדינה ווסאלית, והמירה עוצמה אמיתית (הסכם בודפשט 1994, שהופר כמובן) בהסכמי נייר (להרחבה בסוגיה זו לחצו כאן).

אז מי משני המנהיגים פעל להשגת האינטרס הלאומי של מדינתו; ומי נגדו? 

[להרחבה על הסוגיות שנדונו בתת-פרק זה, לחצו כאן]

[בתמונה: רוסיה זקוקה למדינות ניטראליות לפחות, שתחצוצנה בינה לבין המערב. על כן, אוקראינה ופולין בעלות אוריינטציה מערבית וחברות בנאט"ו הם סכנה מוחשית לביטחונה הלאומי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי MT0 - File:Rzeczpospolita2nar.png. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מי משני המנהיגים פעל להשגת האינטרס הלאומי של מדינתו; ומי נגדו?

ולדימיר פוטין

פוטין לקח לידיו מדינה פושטת רגל שהוריש לו בוריס ילצין, והחזיר אותה למעמד של מעצמה עולמית. משך שנים ניסה להגיע להסכמים ולהבנות עם המערב, שהיה נחוש להפוך את מדינות החיץ בין רוסיה למערב לחברות בנאט"ו, ואף לפרוס בחלקן טילים (כנגד מי?).

לזכותו הודיע פוטין לא פעם כי אלה קווים אדומים שיחייבו אותו להילחם (ההגדרה של אינטרסים לאומיים היא אינטרסים שמדינה מוכנה לצאת למלחמה בעבורם). מתוך תחושת המצוקה הזו - שלנו היא נראית מזויפת אבל לכל מי שבקיא בברית המועצות ובתרבותה האסטרטגית (Strategic Culture) יודע כמה היא מוחשית בעיני הרוסים - הימר, יצא למלחמה.

אפשר לאהוב את פוטין ואפשר לשנוא אותו, אבל הוא פעל על פי האינטרסים הלאומיים של מדינתו, כפי שארצות הברית למשל, במשבר קובה; ובריטניה בשתי מלחמות עולם, עשו בדיוק כמוהו, לפניו.

[להרחבת המושג, 'תרבות אסטרטגית', לחצו כאן]

[בתמונה: נאטו פורסת כנפיים מזרחה... התוצאות בהתאמה. התמונה היא צילום מסך]

ומה בנוגע לולדימיר זלנסקי? 

אין ספק שהיום הוא מנהיג אהוב שכולם אוהבים להיות אתו. כמו פוטין, גם הוא ביצע הימור אסטרטגי. אבל, איך ההיסטוריה תשפוט אותו?

מאז המהפכה הכתומה, חותרת אוקראינה בעקביות לצאת נגד האינטרס הלאומי של רוסיה ובניגוד לאינטרס הלאומי של עצמה גם יחד, ודבקה במערב, כש'כלל הברזל' בקבלת החלטות קובע: לעולם אל תקבלו החלטה, שלא תוכלו לשלם את מחירה אם תיכשל!

זלנסקי מזכיר לי את אותו אדם בספארי, שהתגרה בתנינים בשביל לייקים ברשתות החברתיות ואחר כך טען שלא ידע שהם מסוכנים... (ראו הכתבה למטה). הוא קיבל לידו מדינה, שבשל הימורי המדיניות שלה כבר איבדה, להלכה ולמעשה, את חצי האי קרים; ולמעשה את החבלים המזרחיים שלה.

למרות כל מחיאות הכפיים העולמיות, בתסריט האופטימי ביותר, תצטרך אוקראינה המקוצצת טריטוריאלית להסכים לתנאי הפירוז של רוסיה.

[להרחבת המושג, 'קבלת החלטות', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה של לוקש ואח' ב- ynet, לחצו כאן]

עתה אחזור לשאלת המאמר

האם יש קשר ישיר בין מנהיגות לסימפטיה? האם 'מנהיגות אמיתית' היא מנהיגות מקורבת? והכל בעיני המתבונן...

 [בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי, שרית משיח (2017), הכל על מנהיגות, ייצור ידע, 23/9/17.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניתוח רשתות ארגוניות, ייצור ידע, 23/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הניסיון האוקראיני הרע בהסכמי נייר – מזכר בודפשט 1994, ייצור ידע, 20/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), תרבות אסטרטגית: התרבות הארגונית של מדינות בתחום האסטרטגי, ייצור ידע, 9/7/14.