פנחס יחזקאלי: תרבות אסטרטגית – התרבות הארגונית של מדינות בתחום האסטרטגי

תקציר: תרבות אסטרטגית (Strategic Culture) היא האופן שבו התרבות הארגונית של מדינות באה לידי ביטוי בתחום האסטרטגי; או במילים אחרות, האופן שבו מדינה מתנהגת בתחום האסטרטגי.

[בתמונה: התרבות הקולוניאלית של בריטניה הינה תרבות של צבירת ידע וניסיון מרחבי הקולוניות תוך מתן כבוד לתרבות המקומית. בתמונה זאת מ- 1972, מושל איי סיישל מתקבל במשמר כבוד משטרתי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Dino Sassi - Marcel Fayon, Photo Eden LTD, והיא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן] 

המאמר עודכן ב- 6 בפברואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

תרבות אסטרטגית (Strategic Culture) היא האופן שבו התרבות הארגונית של מדינות באה לידי ביטוי בתחום האסטרטגי; או במילים אחרות, האופן שבו מדינה מתנהגת בתחום האסטרטגי.

תרבות אסטרטגית היא חלק מהתרבות הפוליטית של מדינה: אופייה של החברה או התרבות הארגונית של חברה/מדינה: אוסף העמדות, הערכים, הרגשות, המידע והכישורים פוליטיים בקרב אזרחיה, ובעלי התפקיד שבתוכה, המספק את הנחות היסוד והכללים השולטים בהתנהגות במערכת הפוליטית, ומשפיע - על התנהגות אזרחיה ומנהיגיה במערכת הפוליטית, בארגונים הצבאיים ובשירות הממשלתי - לאורך שנים, כמו בתכתיב גנטי.

[להרחבת המושג, 'תרבות ארגונית', לחצו כאן]  [להרחבת המושג, 'תרבות פוליטית', לחצו כאן]

תרבות אסטרטגית - דימה

תרבויות אסטרטגיות שונות הן הגורמות לגישות שונות של מדינות לתמורות באופייה של המלחמה (אדמסקי, 2012, ע' 13; ראו תמונת כריכה משמאל). מדינות עשויות לעשות שימוש באותה טכנולוגיה בדרכים שונות, על פי הדגמים החברתיים-תרבותיים שלהן, ובסופו של דבר ליצור חדשנות צבאית שונה זו מזו (שם, ע' 24).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של דימיטרי (דימה) אדמסקי, "תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית", שראה אור בהוצאת מערכות ומודן ב- 2012. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש ראוי]

אדמסקי מגדיר תרבות אסטרטגית כ"מכלול של אמונות משותפות, פורמליות ובלתי פורמליות, של הנחות ושל דפוסי התנהגות, שמקורן בחוויות משותפות ובנרטיבים מקובלים (המועברים בעל פה ואף בכתב), שמעצבים את הזהות המשותפת ואת היחסים עם קבוצות אחרות ואשר משפיעים, ולעתים אף קובעים את המטרות ואת האמצעים להשגת יעדים ביטחוניים" (שם, עמ' 21-20).

התרבות האסטרטגית היא שקובעת את דרכי ההתנהגות ואת דרכי החשיבה של אותה מדינה (שם, ע' 22). כך למשל, מדינות עשויות לחשוב באופן שונה על אותם עניינים אסטרטגיים (שם, ע' 19). הן יכולות לעשות שימוש בטכנולוגיה חדשה בדרכים שונות על פי הדגמים החברתיים-תרבותיים שלהן, ובסופו של דבר, ליצור חדשנות צבאית שונה זו מזו. הן עשויות לנסח את העדפותיהן, לא על פי היגיון אוניברסלי של יעילות, אלא על פי הנורמות והערכים הקיימים אצלם, ועל פי הדימוי העצמי שאימצו לעצמן (שם, עמ' 25-24).

הפרמטרים של תרבות אסטרטגית היא מבנה חברתי; סגנון קוגניטיבי; התייחסות תרבותית לגורם הזמן; סגנונות של תקשורת; גישה ארגונית לחדשנות; העדפות באופן ניהול המלחמות; מבנה המערכת הצבאית והתפקיד שממלאים בה המטה הכללי של הצבא; המטות המשולבים והמפקדה הראשית; היחס לפיתוחו של הידע הצבאי; תפקידה של הטכנולוגיה בעניינים צבאיים; והגישות להצטיידות במערכות הנשק (שם, ע' 26).

ספרו של דימה אדמסקי, תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית

בשנת 2012 יצא בהוצאת 'מערכות' ספרו המצוין של ד"ר דימיטרי (דימה) אדמסקי (ראו תמונת כריכה למעלה משמאל), ממרכז המחקר של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל, בשם תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית. ספר זה הוא ספר מכונן בהמשגה של תרבות אסטרטגית, וממנו גם נלקחו רוב ההגדרות בהמשגה למאמר זה. הספר עוסק בחותם שמטביעים גורמים תרבותיים על חדשנות צבאית. הוא מנתח את המושג תרבות אסטרטגית, ואת השוני בתחום המחשבה הצבאית והמדינית ובאופן ניהול המלחמה בארצות הברית, בברית המועצות ובישראל.

אדמסקי עוסק בספרו בשלוש תרבויות אסטרטגיות: של ברית המועצות, ארצו הברית וישראל. הוא ממחיש כיצד ברית המועצות, למרות שפיגרה מבחינה טכנולוגית אחר ארצות הברית, הצליחה לגבור איכותית על האמריקנים והישראלים בקונספטואליזציה של מצביאות צבאית-טכנולוגית מתהווה (אדמסקי, 2012, ע' 18).

אסטרטגיה נגד תרבות

[בתמונה: צילום כתבת שער במגזין פורבס, שכותרתה: "תרבות מול אסטרטגיה"...]

תקופת הקולוניאליזם כמקרה בוחן לתרבות האסטרטגית של מדינות

תקופת הקולוניאליזם זימנה לנו מקרי בוחן בולטים של תרבות אסטרטגית. ההבדל הבולט ביותר היה התרבות האסטרטגית הבריטית, לעומת הצרפתית.

התרבות הקולוניאלית הבריטית: תרבות של ידע

התרבות הקולוניאלית הבריטית הייתה תרבות של ידע. בבריטים נטבעה ההבנה האסטרטגית, שניהול של קולוניה לטווח ארוך מחייב לימוד והטמעה של התרבות המקומית, שאיתה - ולא נגדה - חשוב לזרום, אם רוצים להישאר במקום לאורך זמן.

לכן, בכל מקום אליו הגיעו, כיבדו הבריטים את המוסדות המסורתיים ולא ניסו לכפות את תרבותם על החברות שבשליטתם (גולן, ללא תאריך).

"השלטון העקיף" של הבריטים התבטא בכך שהאדמיניסטרציה נוהלה על ידי בעלי התפקידים המקומיים, והמערכות הפוליטיות המשיכו לתפקד כהרגלן, פרט לשינויים מעטים, שהוכנסו על מנת לקדם אינטרסים בריטיים.

מבנה השלטון היה ביזורי מאוד (דה-צנטרליסטי), ובכך, היה בו דמיון למבנה השלטון במעצמה. שיטת ממשל זאת, הותירה האליטות המקומיות בתפקידיהם, וגבתה מסים באמצעותם. שיטה זו הייתה גם אפקטיבית וגם יעילה וחסכונית בהוצאות (גולן, ללא תאריך).

את הידע שצברו ריכזו הבריטים במשרד המושבות שלהם, כשהם אוספים פתרונות אפקטיביים מרחבי האימפריה, ומיישמים אותם במקומות שונים. כך למשל, בשיאו של המרד הערבי הארץ ישראל בשנת 1937, הזעיקו הבריטים לכאן את סר צ'ארלס טגארט (ראו תמונה משמאל), קצין משטרה בריטי ששירת בהודו כמפקד משטרת כלכותה ורכש מומחיות בדיכוי מרידות ובלוחמה בטרור, שיישם פתרונות שהצליחו שם, גם בפינה הזו של האימפריה...  

[תמונתו של צארלס טאגרט משמאל למעלה, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי תמר הירדני, ממקור לא ידוע]

.

[בתמונה: דוגמה למודל מבצרי הטגארט שיובא על ידי צארלס טאגרט לישראל. בתמונה: המצודה סמוך לקיבוץ גשר. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי מיכאלי]

התרבות הקולוניאלית הצרפתית: תרבות שדוחה ידע מתרבויות אחרות

לעומת תרבות הידע הקולוניאלית הבריטית, האמינו הצרפתים בעליונות תרבותם, וראו בקולוניאליזם "שליחות מתרבתת". לכן, לא ניסו ללמוד מתושבי הקולוניות שלהם כלל.

 הם ניסו בתחילה לבולל את האפריקנים בתרבות הצרפתית ודיברו על אסימילציה, שתהפוך את האפריקנים, בהדרגה, לצרפתים לכל דבר ולאזרחים שווי זכויות של צרפת עצמה. כשהבינו את המחירים, בצורך לקלוט מיליוני אפריקנים בתוך צרפת; פיתחו את רעיון האסוציאציה, אשר שם דגש על הפיכת תושבי המושבות לדמויי צרפתים מבלי לעשותם לאזרחי צרפת. מדיניות התקשרות זאת איפשרה לצרפת, מחד גיסא, להמשיך ולדגול בעקרונות השליחות המתרבתת; ומאידך גיסא, פתרה את בעיית ההגירה באותה עת (גולן, ללא תאריך).

התרבות האסטרטגית הבריטית מול האמריקנית

ד"ר מרדכי קידר (ראו תמונה משמאל), עסק - באחד משעוריו באוניברסיטת בר אילן - בהבדלים שבין התרבות האסטרטגית הבריטית לזו האמריקנית:

  • בבריטניה, הממשל משמר את הידע בתוכו, כי ככל שאדם נשאר על כיסאו שנים רבות, נחשב למומחה וזוכה לכבוד.
  • בארצות הברית, מי שיושב על כיסאו יותר משנתיים, מתייחסים אליו כאל 'תקוע': אחד שנכשל ואיננו מסוגל ליותר מזה. כל כיסא הוא רק מקפצה לכיסא הבא. באופן כזה, הידע לא נשמר בתוך הממשל. כל אחד לוקח את הידע שלו איתו והולך.

[מקור תמונתו של ד"ר מרדכי קידר משמאל: פייסבוק]

על כן - בשל התרבות האסטרטגית השונה - בארצות הברית יש לקבוצות החשיבה, ה- THINK TANKS - כמו: ראנד, אמריקן אנטרפרייז, האדסון ודומיהם - תפקיד חשוב ביותר. הממשל האמריקני מכור אליהם, כי שם הידע נאגר, ומוציא על כך הון עתק.

לעומת זאת, בבריטניה הם כמעט לא קיימים, כי אין בהם צורך. הידע משתמר בתוך הממשל.

ד"ר קידר מדגיש, כי התרבות האסטרטגית הזו שאינה מאפשרת צבירת ידע, מכשילה את האמריקנים שוב ושוב. המקרים הבולטים האחרונים באזורנו הם עיראק ואפגניסטן, לשם הם הגיעו - בהיעדר ידע רלוונטי בזמן אמת - בלי להבין לאן הם הולכים.

[להרחבה על סוגיה זו, של ההבדלים בתרבות האסטרטגית בין האמריקנים לבריטים בעיראק, לחצו כאן]

התרבות האסטרטגית של ישראל

על קצה המזלג, מגדיר אדמסקי את התרבות האסטרטגית הישראלית כך (אדמסקי, 2012, עמ' 194-174):

  • אנטי אינטלקטואליזם מובהק והיעדר מסורת אינטלקטואלית של המערכות הביורוקרטיות והצבאיות;
  • תרבות של אלתור: מעשיות רבה, אסרטיביות ונטייה לאלתר;
  • דפוסים לא פורמליים באופן קיצוני, וחוסר הקפדה על נהלים היררכיים;
  • היעדר חזון ארוך טווח;
  • סלידה מתכנון אסטרטגי;
  • העדפת שיקולים צרים ומגזריים;
  • היעדר תפיסת ביטחון ודוקטרינה צבאית כתובות;
  • מנטליות של מצור;
  • בעשורים האחרונים: נטייה לאסטרטגיה הגנתית ולשימור סטטוס קוו מדיני, בצד טקטיקה התקפית בשדה הקרב.
  • ויתור על גמישות, עורמה ותחבולה לטובת הטכנולוגיה;
  • חדשנות טכנו טקטית צרת אופקים;
  • המעשה קודם להבנה;
  • "מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח".

[למאמר: אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים, לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן] 

מאמרים נוספים על התרבות האסטרטגית של ישראל

מקורות והעשרה

45 thoughts on “פנחס יחזקאלי: תרבות אסטרטגית – התרבות הארגונית של מדינות בתחום האסטרטגי

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: מגילת אסתר - מורכבות, תוצאות בלתי צפויות ואי וודאות - ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: פוטין מול זלנסקי - דילמת המנהיגות - ייצור ידע

  3. Pingback: פנחס יחזקאלי: מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל? - ייצור ידע

  4. Pingback: פנחס יחזקאלי: הימורי מדיניות והתרבות האסטרטגית הישראלית - ייצור ידע

  5. Pingback: אלי בר און: ניהול סיכונים הוא תפקידו החשוב ביותר של ראש ממשלה - ייצור ידע

  6. Pingback: פנחס יחזקאלי: מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל? - ייצור ידע

  7. Pingback: פנחס יחזקאלי: תכנון משאבי אנוש - הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  8. Pingback: תכנון משאבי אנוש: הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  9. Pingback: פנחס יחזקאלי: הערכת מצב ארגונית בתחום משאבי אנוש - ייצור ידע

  10. Pingback: פנחס יחזקאלי: הערכת מצב ארגונית בתחום משאבי אנוש - ייצור ידע

  11. Pingback: פנחס יחזקאלי: שינוי במשטרה – האתגר והקושי: הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  12. Pingback: פנחס יחזקאלי: שינוי במשטרה – האתגר והקושי: הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  13. Pingback: פנחס יחזקאלי: תכנון ואסטרטגיה בעולם כאוטי - הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  14. Pingback: פנחס יחזקאלי: תכנון ואסטרטגיה בעולם כאוטי - הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  15. Pingback: תכנון ואסטרטגיה בעולם כאוטי: הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  16. Pingback: תכנון ואסטרטגיה בעולם כאוטי: הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  17. Pingback: תכנון ואסטרטגיה בעולם כאוטי: הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  18. Pingback: שינוי במשטרה – האתגר והקושי: הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  19. Pingback: שינוי במשטרה – האתגר והקושי: הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  20. Pingback: שינוי במשטרה – האתגר והקושי: הרצאה בשני חלקים - ייצור ידע

  21. Pingback: הימורי מדיניות והתרבות האסטרטגית הישראלית - ייצור ידע

  22. Pingback: הימורי מדיניות והתרבות האסטרטגית הישראלית - ייצור ידע

  23. Pingback: גרשון הכהן: עמוס עוז והתרבות האסטרטגית של ישראל - ייצור ידע

  24. Pingback: עמר דנק: 20 שנה לנסיגה מרצועת הביטחון – כמו צפרדע בסיר... - ייצור ידע

  25. Pingback: יותם הכהן: עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם) - ייצור ידע

  26. Pingback: מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל? - ייצור ידע

  27. Pingback: מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל? - ייצור ידע

  28. Pingback: גמישות פוליטית-ביטחונית היא סוד השרידות הלאומית - ייצור ידע

  29. Pingback: גרשון הכהן: עמוס עוז והתרבות האסטרטגית של ישראל - ייצור ידע

  30. Pingback: גרשון הכהן: עמוס עוז והתרבות האסטרטגית של ישראל - ייצור ידע

  31. Pingback: אלעד רזניק: יוזמת השלום הצרפתית ותהליכי קבלת החלטות - ייצור ידע

  32. Pingback: הימורי מדיניות והתרבות האסטרטגית הישראלית - ייצור ידע

  33. Pingback: מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל? - ייצור ידע

  34. Pingback: ספר: ציביליזציות גוועות - מדוע אירופיה והאיסלם נעלמים / דיוויד פ. גולדמן - ייצור ידע

  35. Pingback: ספר: ציביליזציות גוועות - מדוע אירופיה והאיסלם נעלמים / דיוויד פ. גולדמן - ייצור ידע

  36. Pingback: שוש קמחי: מנהלים בעידן של חילופי פרדיגמות - ייצור ידע

  37. Pingback: שוש קמחי: מנהלים בעידן של חילופי פרדיגמות - ייצור ידע

  38. Pingback: בדרך להימור המדיניות הגדול - ייצור ידע

  39. Pingback: נושא לימוד: שינוי במשטרה - האתגר והקושי - ייצור ידע

  40. Pingback: עשור להתנתקות - מאזן ביניים - ייצור ידע

  41. Pingback: עמוס עוז והתרבות האסטרטגית של ישראל - ייצור ידע

  42. Pingback: עמוס עוז והליניאריזציה של הסכסוך - ייצור ידע

  43. Pingback: עמוס עוז והליניאריזציה של הסכסוך - ייצור ידע

  44. Pingback: עמוס עוז והליניאריזציה של הסכסוך - ייצור ידע

  45. Pingback: ספר: ציביליזציות גוועות - מדוע אירופיה והאיסלם נעלמים / דיוויד פ. גולדמן - ייצור ידע

Comments are closed.