פנחס יחזקאלי: גמישות פוליטית-ביטחונית היא סוד השרידות הלאומית

[תמונה: כריכת הספר מחולשה לחלישה - הפיקוח הפוליטי על הכוח הצבאי, במעבר מיישוב למדינה לעמיר בר אור. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 9 במרץ 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ביום העצמאות 2018, ראה אור ספר המתאר את התקופה הסוערת והדינאמית, שבה התגבשה התרבות הפוליטית של ישראל; ובו נוצרה מסגרת היחסים המאפיינים את היחסים, שבין הדרג המדיני עם הדרג הצבאי: "מחולשה לחלישה - הפיקוח הפוליטי על הכוח הצבאי, במעבר מיישוב למדינה" לד"ר עמיר בר אור;  שראה אור ב- 2018 בהוצאת נבו

בלי משים, העניק לנו בר אור  (ראו תמונה משמאל למטה) גם מקרה בוחן יוצא דופן, של גמישות אסטרטגית (אג'יליות) של מערכת מורכבת  ויכולתה להשתנות בלח האירועים. נגדיר אג'יליות כיכולתה של מערכת לנצל באופן מתמשך את ההזדמנויות הנוצרות עקב השינויים והשיבושים בסביבה המערכתית, על ידי קיום היכולת הפנימית לצפות ולהגיב במהירות למתרחש באותן סביבות, על מנת להשיג יתרון תחרותי.

[להרחבת המושג: 'תרבות פוליטית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'גמישות אסטרטגית' (אג'יליות), לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

בין 1909 ל- 1949 - במהלך חצי מאה בלבד - השתנה מבנה ההנהגה הלאומית-ביטחונית של היישוב היהודי, הצומח במהירות, ארבע פעמים; כשהוא מתאים עצמו, שוב ושוב, לשינויים בסביבה, ומשנה בהתאמה גם את מבנה הדרג הצבאי, כמפורט:

  • 1909: אנשי העלייה השנייה מקימים את הכוח המגויס של היישוב - ארגון השומר - בחסות פועלי ציון (שהתגבשה בהמשך לתוך 'אחדות העבודה'). הארגון צומח במהירות ותוך ארבע שנים חולש על השמירה בצפון הארץ ובדרומה; אבל, מאבד במידה רבה מהרלוונטיות שלו במהלך מלחמת העולם הראשונה, והכיבוש הבריטי; ובעיקר, עם הגעת הנציב העליון ב- 1920 (בר אור, 2018, עמ' 80-62).
  • 1920: תקיפת תל חי ויתר המאורעות, במחצית הראשונה של שנה זו, ממחישים את חוסר היכולת של ארגון השומר - החשאי, הממודר והמצומצם - להתמודד עימם. במאי 1920 הארגון מתפרק; ובאוקטובר 1920, אחדות העבודה מקימה את ארגון ההגנה. בדצמבר 1920 היא מעבירה את האחריות על ביטחון היישוב לידי ההסתדרות הכללית (בר אור, 2018, עמ' 104-103).

[בתמונה: תקיפת תל חי ויתר המאורעות, במחצית הראשונה של שנה זו, ממחישים את חוסר היכולת של ארגון השומר - החשאי, הממודר והמצומצם - להתמודד עימם... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

  • קיץ 1931: ניצחון מפא"י בבחירות לאסיפת הנבחרים השלישית והשתלטותה על הועד הלאומי, הכשירו שינוי שלישי: דוד בן גוריון מעריך כי תכנית החלוקה - כפי שהוצעה על ידי ועדת פיל - עומדת בפתח. התפתחות זו חייבה יצירת כוח צבאי גדול, שיהיה ביכולתו להשתלט על חבלי הארץ שיוקצו למדינה היהודית. בנוסף, היה צורך לסכל את האפשרות לעשות שימוש בכוח זה על ידי מתנגדי החלוקה ומתנגדי המדינה היהודית כשתקום (בר אור, 2018, עמ' 166-165). לכן: ההסתדרות הכללית מעבירה את האחריות על ביטחון היישוב לידי המוסדות הלאומיים: הועד הלאומי / הנהלת הסוכנות היהודית
  • אפריל מאי 1948: עם הקמת המדינה, גיבוש המוסדות הנבחרים והקמת צה"ל, העבירה הנהלת הסוכנות ו"הועד הלאומי" את האחריות לפיקוח על צה"ל למוסדותיה הממלכתיים של המדינה. ב- 29 באוקטובר באותה שנה פורסמה הנחייה לאגף כוח אדם, בדבר פירוק מטה הפלמ"ח, בדרך להקמת צבא ממלכתי, נטול השפעות של הגופים הפוליטיים, שהיו שותפים לאחריות על ארגון ההגנה, עד להקמת המדינה (בר אור, 2018, עמ' 248-144).

[בתמונה: לוחמי הפלמ"ח במבצע יואב במלחמת העצמאות. ב- 29 באוקטובר באותה שנה פורסמה הנחייה לאגף כוח אדם, בדבר פירוק מטה הפלמ"ח, בדרך להקמת צבא ממלכתי, נטול השפעות של הגופים הפוליטיים, שהיו שותפים לאחריות על ארגון ההגנה, עד להקמת המדינה... התמונה היא נחלת הכלל]

התרבות הפוליטית-ביטחונית של ישראל

עיקר עיסוקו של הספר בתרבות הפוליטית ביטחונית של ישראל; או במילים אחרות, התרבות הארגונית של החברה הישראלית: "תרבות פוליטית ביטחונית היא חלק מתרבותה של החברה, המשתנה בהתאם לתמורות ערכיות, חברתיות, פוליטיות, כלכליות, ביטחוניות וטכנולוגיות, ומההשפעה של ההנהגה על התנהלותה" (בר אור, 2018, ע' 20). ומוסיף על כך האלוף גרשון הכהן, כי: "במודע ובתת מודע, המערכת התרבותית ביטחונית - כפי שהתעצבה בעשרות השנים בהן עוסק המחקר - ממשיכה להשפיע עד ימינו, כמעט כמו בתכתיב גנטי" (האמנם? האם לא השתנתה במהלך השנים? ראו בהמשך...).

הביטוי העיקרי של תרבות פוליטית ביטחונית הוא יחסי הדרג הפוליטי עם הדרג הצבאי הכפוף אליו: השליטה שגילה הדרג הפוליטי בדרג המדיני וגמישות אסטרטגית (אג'יליות) של שניהם, אפשרו את היכולת, הן של המוסדות הפוליטיים והן של הכוח הלוחם, להתאים את עצמם ארבע פעמים בחצי מאה, למציאות משתנה.

איפה בן גוריון?

משקלו האישי העצום של דוד בן גוריון בהסדרה המוצלחת של המעברים הללו באה לידי ביטוי בכריכת הספר:

התמונה שעל כריכת הספר צולמה ביום ההשבעה לצה"ל, ב- 27 ביוני 1948. אולם ד"ר בר אור הכניס בה שינוי מכוון: בתמונה המקורית מצולמים פולה ודוד בן גוריון, במרכז, עם סגל הפיקוד הבכיר (ראו בתמונה למטה). בר אור הוציא את שניהם ממרכז התמונה ונטע את בן גוריון מעל כולם, סמל לדומיננטיות של האיש ולהיותו גבוה, תרתי משמע, מעל כולם... (ראו התמונה שעל הכריכה, בראש המאמר):

[להרחבת המושג, 'תרבות ארגונית', לחצו כאן]

[התמונה המקורית לפני השינוי שהכניס בר אור. שימו לב למיקומם של פולה ודוד בן גוריון במרכז התמונה]

ההקדמה לספר

את ההקדמה לספר כתב האלוף במיל' גרשון הכהן, והיא ראתה אור גם באתר זה.

"הספר מצליח להדגיש", כותב הכהן, "עד כמה עליונות הדרג הפוליטי על הדרג הצבאי - שהושגה כבר בראשית הקמת ארגון ההגנה ב- 1920 - אינה מובנת מאליה. התהליך בו התעצבו דפוסי המרות הפוליטית על ארגון והפעלת הכוח הצבאי, מתגלה לאורך הספר כנתיב משמעותי בביסוס הסמכות השלטונית של מוסדות המדינה שבדרך".

מלבד המחקר ההיסטורי המבוסס - על אודות תקופה מכוננת בתהליך ההתהוות של מדינת ישראל, - מגיש הכהן כי הספר מציע לקורא שתי תרומות נוספות מעוררות השראה:

  • התרומה הראשונה טמונה בשיטת התיאור הנצמדת למערכת מושגית מוקפדת ומפותחת המציעה למעשה התבוננות גנאלוגית בשאלה, כיצד הכל התחיל וכיצד התהווה עד למקומנו כיום.
  • התרומה השנייה טמונה ביכולת להציג את התהליך המתואר כמופת להתארגנות ולפעולה המובלים מראשיתם בהכוונת חשיבה אסטרטגית.

[להקדמה לספר, שנכתבה על ידי האלוף גרשון הכהן, לחצו כאן]

הרהורים על אז והיום

בשולי הספר - על רקע הביקורת הגוברת על תפיסת הביטחון הנוכחית והביקורת הקשה של מבקר מערכת הביטחון היוצא, האלוף יצחק בריק, עולה השאלה, מה השתנה בתרבות הפוליטית של מדינת ישראל: מדוע גילה היישוב היהודי גמישות אסטרטגית אפקטיבית שכזו אז, ומדוע אנו מתקשים מאוד להסתגל לשינויים היום.

התשובה נעוצה, כמובן, תהליכי ההסתיידות והאנטרופיה העוברים על מערכות ביורוקרטיות. ניתן להבין זאת ביתר בירור בהתבוננות על המודל של מערכות מורכבות בין כאוס לסדר:

ברמה התאורטית יכולות מערכות מורכבות (כמו למשל מדינות, גופי ממשל, ארגונים וכדומה) להימצא באחד מתוך חמישה מצבים תפיסתיים. המצבים הללו ניתנים לאבחון: סדרקיפאוןסף הכאוסכאוס ו-התפוררות (ראה תרשים למעלה). שניים מהם ניתן לכנות מצבים 'בריאים'. שלושת האחרים מאפיינים 'חולי ארגוני' כזה או אחר:

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [למאמר: 'חמש סיבות ניהוליות, למה לקחת את דוח בריק ברצינות', לחצו כאן]

[התרשים: ייצור ידע]

[להרחבה על המודל של מערכות מורכבות בין סדר לכאוס, לחצו כאן]

עמיר בר אור מתאר מערכת על סף הכאוס...

בימי ההתגבשות של המדינה - המתוארים בפירוט על ידי עמיר בר אור - היו ההנהגה והדרג הצבאי על סף הכאוס (Edge of Chaos). משמע, הם פעלו באזור הסמוך לכאוס, בתנאים הרחוקים מסביבת שווי-המשקל של הארגון, המתפקד, מעצם טיבו, במצב של סדר.

הפעולה בסף הכאוס היא שהקנתה למערכת את הגמישות האסטרטגית (אג'יליות) שבה ניחנה אז. היא אפשרה לה הסתגלות טובה יותר למציאות דינאמית, המשתנה במהירות. בסביבה זו מערכות יכולות להבחין בהתרחשויות בסביבתם הארגונית, בזמן אמת, ולהגיב להם.

בסף הכאוס מרוכזות, מחד גיסא, ההזדמנויות שהארגון יכול להגיב אליהן, כמו למשל, פיתוח מגוון של דעות ואפשרויות פעולה. שם, ניתן להשיג את מרב הידע, שלו זקוק הארגון "בזמן אמת", שחסר לארגון ככל שהמציאות הופכת דינאמית יותר.

מאידך גיסא, בסף הכאוס מצויים גם מירב הסיכונים. למשל בחירת אפשרות שגויה, שעלולה ליצור הידרדרות לכאוס מוחלט.

[בתמונה: חברי ההגנה בתצלום במגזין לייף: גמישות אסטרטגית אפשרה שינויים מהירים לשם התאמה למצבים משתנים...]:

היום, המערכת מצויה בקיפאון/סְטַגְנַצְיָה (Stagnation)

הזדקנו, וגם המערכת הביורוקרטית הזדקנה, קפאה על מקומה ונכנסה למצב של קיפאון/סְטַגְנַצְיָה. ללא שהייה על סף הכאוס, מערכת מתקשה לפתח דינאמיקה של יצירתיות, התפתחות וחדשנות. היא סובלת מעודף ביורוקרטיה, מעודף נהלים, ומזכויות יתר הניתנות לאליטה הפוליטית והביורוקרטית השלטת.

זוהי "מחלה ארגונית" הקרויה שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים: "התנפחות" הביורוקרטיה, בעיקר באותם חלקים בארגון שבו מתקבלות עיקר ההחלטות. התסמינים של מצב זה הינם: התרפסות וחנופה לפני בכירים; רדיפה אחר משרות נוחות; טיפוח שגרה, חוסר יוזמה ואדישות; שחצנות כלפי הנמוכים במדרג וכלפי האזרח; וחוסר גמישות, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהשהיה בקבלת החלטות; ובהתנגדות לחידושים. הביורוקרטיה מנצלת לרעה את מעמדה, על מנת להקנות לעצמה זכויות יתר, על חשבון המדרג ה"אמתי" של המערכת.

היטיב לתאר את המצב הזה אחד המומחים הארגוניים החשובים בימינו, פרופ' יצחק אדיג'ס (ראו תמונה משמאל) מתאר את התהליך:

[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן)

"מערכותיו של הארגון פועלות עם מוכוונות תפקוד נמוכה ונעשים בו מעט מאוד דברים משמעותיים. הוא מנותק מסביבתו וממוקד בעיקר בעצמו; הוא אינו יוזם ונסחף על ידי האירועים. התוצאות חשובות הרבה פחות, אין נטייה לשינוי, אין עבודת צוות, יש טקסים, מערכות נהלים וכללים, שהפער בינם לבין המציאות גדל והולך. כללי הטקס הם אפוא תחליף לפעולה ממשית". במצב הזה, הארגון מצדיק את קיומו, לא בתפקוד נאות אלא בעצם קיומו....

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “פנחס יחזקאלי: גמישות פוליטית-ביטחונית היא סוד השרידות הלאומית

  1. Pingback: עמיר בר אור: חשיבה ביטחונית-צבאית בישראל - ייצור ידע

  2. Pingback: עצמאות וזיכרון באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.