אסטרטגיה משטרתית

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[למושג קרוב: אסטרטגיה עסקית, לחצו כאן]  [למושג קרוב: אסטרטגיה, לחצו כאן] 

המושג אסטרטגיה (Strategy) לקוח מהמילה היוונית  Stratagos.

אסטרטגיות משטרתיות או אסטרטגיות שיטור הן אומנות השימוש בעוצמה המשטרתית (כלומר, הדרך שבה מפעילים את העוצמה המשטרתית): האומנות והמדע של פיתוח כוחות משטרה ושל שימוש בהם ובאמצעים משלימים, כדי להשיג את מטרות המשטרה, ולתת תימוכין מרביים למדיניות הדרג הפוליטי הממונה.

לביצועה של אסטרטגיה או לחלופין לאי ביצועה / לאי קיומה, יכולות להיות תוצאות מכריעות עבור המערכת (מינצברג, אלסטראנד, ולאמפל, 2006, עמ' 31-22).

בניגוד לטקטיקה, המבוססת במידה רבה, על אימון חוזר של תרגולות קבועות, אסטרטגיה היא מערכת מורכבת שתוצאתה שונה מסכום חלקיה. המקרו איננו צירוף של הרבה מיקרויים...

לאסטרטגיה תשעה ממדים:

  1. היא מתרגמת את המטרה של הארגון ליעדים ארוכי טווח, תכניות פעולה וסדר עדיפויות בהקצאת משאבים.
  2. מגדירה את תחום העיסוק של הארגון.
  3. מנסה להשיג יתרון ארוך טווח ויציב בכל אחד מתחומי העיסוק של הארגון על-ידי פיתוח יכולת תגובה הולמת שלו להזדמנויות ולאיומים בסביבתו, ולעוצמותיו וחולשותיו.
  4. מזהה את המשימות הניהוליות המתאימות ברמות הארגון (המינהל והשטח).
  5. זוהי מערכת החלטות הנמצאות בהלימה זו עם זו, משלימות זו את זו ויוצרות שלמות אחת.
  6. מגדירה את אופי התרומה הכלכלית והלא-כלכלית של הארגון לבעלי העניין.
  7. היא ביטוי לכוונות האסטרטגיות של הארגון.
  8. היא מכוונת לפיתוח כישורי הליבה והיכולות הבסיסיות של הארגון ותחזוקתן.
  9. היא מהווה אמצעי לגיוס משאבים חומריים ואחרים ולשמירתם על מנת לפתח את היכולות של הארגון להשיג יתרונות תחרותיים קבועים ומתמשכים.

כמו באסטרטגיה צבאית (לוטוואק, 2002, ע' 11):

  • התכלית של האסטרטגיה הנה לנצח.
  • ההיגיון שלה קובע מי ינצח.
  • השיטות שלה מבקשות להגדיר כיצד לנצח.
  • האילוצים שלה מציבים את גבולות הניצחון.

שלושה מונחים בתורת המערכות המורכבות חיוניים להבנתה של אסטרטגיה ולחשיבה אסטרטגית:

דגמים של אסטרטגיות

הספר 'ספארי אסטרטגיות' (ראו תמונת כריכה משמאל) מציג 5 דגמים של אסטרטגיה (מינצברג, אלסטראנד, & לאמפל, 2006, עמ' 31-22):
  1. אסטרטגיה מיועדת: זוהי אסטרטגיה שיש בה 'מפת דרכים' (road map), כיוון, תכנית ו/או דרכי פעולה המובילות אל העתיד. מעין מסלול, המראה איך להגיע מנקודה א' לנקודה ב'.
  2. אסטרטגיה מתממשת: בעלת מערך פעילות/התנהגות שהוא עקבי לאורך זמן.
  3. אסטרטגיה מחושבת: זו שכל כוונותיה מתממשות במלואן.
  4. אסטרטגיה לא ממומשת: מצב לפיו, המערך שמומש אינו בהכרח המערך שהיה אמור להתממש, בגלל תוצאות בלתי צפויות והתהוויות בשטח, שלא הייתה שליטה עליהן;
  5. אסטרטגיה תחבולתית/מזימתית: שנועדה לתמרן בעורמה את היריב או המתחרה, לצורך השגת מטרותינו.

לחמשת הדגמים של מינצברג, אלסטראנד ולאמפל ניתן להוסיף שני סוגי אסטרטגיות קוטביות:

  1. אסטרטגיה אופורטיוניסטית: אסטרטגיה שאינה כבולה ל'מפת דרכים' ואינה גוזרת תכניות פעולה, אולם 'מטרת-העל' בה ברורה, ובעירנות מירבית נעשה מאמץ לנצל כל הזדמנות - שמתהווה בסביבה המשימתית - כדי להשיגה.  הגישה הזו מאפיינת למשל את מדיניות בריטניה בתקופת ראש הממשלה  בנימין דיזרעאלי (בשנים 1869-1868; 1880-1874), ששקד על מטרת העל: להפוך את בריטניה למעצמת על אימפריאליסטית תוך צבירת עוצמה מתמדת, אבל ללא תכנית קבועה מראש. כך הצליח בקונגרס ברלין ב-1878, להוציא מידי האימפריה העות'מאנית את קפריסין ולהעבירה לשליטת בריטניה; וכך ניצל הזדמנות ורכש ב-1875, בעזרת הלוואה מליונל דה רוטשילד, את רוב מניותיה של תעלת סואץ, עורק התחבורה החשוב שבמצרים, שקיצר באלפי קילומטרים את הדרך להודו ולמזרח.
  2. אסטרטגיה מתהווה: פאסיביות, שיוצרת מצב שבו הנסיבות והשתלשלות העניינים הם שקובעים את הדירקטיבה בפועל, ואת האסטרטגיה הנגזרת ממנה. זאת, כתוצאה מהתארגנות עצמית של גורמים בתוך המערכת ובסביבתה המשימתית.

להגדרת אסטרטגיות, ולעבודה על פיהן, יתרונות לצד חסרונות

איור 1 : הגדרת אסטרטגיות ועבודה על פיהן - יתרונות וחסרונות

(מינצברג, אלסטראנד, & לאמפל, 2006, עמ' 90-89)

יתרונות חסרונות
מצפן ארגוני: האסטרטגיה קובעת כיוון ומסמנת את דרכו של הארגון. הכיוון יכול לשמש חסם - המסתיר סכנות פוטנציאליות.
האסטרטגיה ממקדת מאמצים ומונעת היווצרות כאוס. 'חשיבה קבוצתית' מונעת איתור הזדמנויות אחרות אפשריות, וכאלה שמתהוות עם הזמן.
האסטרטגיה מגדירה את הארגון: מאפשרת קיצור דרך לאנשים בהבנת הארגון שלהם מבדילה אותו, ומעניקה לו משמעות. הגדרת הארגון בצורה חדה עלולה גם לרדד אותו (הפשטה).
האסטרטגיה מספקת עקביות: היא מפחיתה את הערפול ומספקת סדר. הסתכנות באבדן יצירתיות, ששואבת חיים מחוסר עקביות.

אסטרטגיית השיטור הקהילתי

בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, התפתחה בארצות הברית - ומשם עכברה למדינות מערביות אחרות – אסטרטגיית השיטור הקהילתי. הבסיס התאורטי של אסטרטגיה זו מובא במאמר המפורסם של הפרופסורים וילסון וקלינג (1982), "החלונות השבורים" (יחזקאלי, 2015).

שיטת שיטור זאת שונה במהות מהשיטור המסורתי הקלאסי, מבחינת תפיסת התפקיד של השוטרים וקשרי הגומלין בין המשטרה לבין הקהילה אותה היא משרתת.

בשנת 1994 החליט המפכ"ל דאז, אסף חפץ, ליישם את השיטור הקהילתי בישראל. לצורך כך, הקים את היחידה לשיטור קהילתי (היש"ק). במסגרת יישום השיטור הקהילתי בישראל הוחלט לאמץ עשר שיטות עבודה עיקריות (קים, יחזקאלי, וברוכמן, 1999, עמ' 33)
  1. שותפות עם הרשות המקומית;
  2. אפקטיביות בפתרון בעיות, על ידי עבודה מערכתית של כלל הגופים בקהילה;
  3. מעבר לעבודה על פי יעדים ומדדים, שרובם המכריע מוגדר ברמת השטח;
  4. ביזור שירותי המשטרה והעברת 'מרכז הכובד' לשטח;
  5. מתן דגש מיוחד לקבוצות מיעוט בקהילה;
  6. גישה שירותית והנהגת השימוש בסקרים;
  7. מניעה;
  8. שימוש מושכל בתקשורת להשגת יעדי המשטרה;
  9. העלאת המודעות של השוטרים והעצמתם בשטח;
  10. הנעת משאבים בקהילה.

כלומר, בתהליך יישום השיטור הקהילתי, משטרת ישראל עוסקת ב'שיטור נמוך', בהתאמה לצורכי וציפיות הציבור של הקהילה אותה היא משרתת.

לדעת החוקרים, השיטור הקהילתי נותן מענה טוב יותר מכל גישה אחרת לסוגיית הלגיטימיות  של המשטרה. זה מביא לציות גבוה יותר, רצון לשתף פעולה ולסייע בידי המשטרה. אולם, אסטרטגיה זו שנואה על השוטרים וסותרת את תרבותם (הרפז, 2012, עמ' 161-141).

לכן, הגישה הקהילתית נכשלה בישראל כאסטרטגיה (כמו ברוב מדינות המערב), אולם אלמנטים מסוימים ממנה השתרשו בתרבות הארגון.

אסטרטגיות שיטור נוספות

  • שיטור לפתרון בעיות (Problem Priented Policing): התייחסות לשיטור כאל קבוצת בעיות חיצוניות, בקהילה. האמצעים נגזרים מתוך הגדרת הצרכים, ולא להפך. זאת בניגוד לשיטה הרגילה, שבה בוחנת המשטרה את האפקטיביות שלה לפי כמות התיקים הגלויים, ויכולתה להשיג הרשעה, למרות שאז, הבעיות אינן נפתרות, ורק חוזרות על עצמן (Goldstein, 1979) (קים, יחזקאלי וברוכמן, 1996).
  • שיטור נקודות חמות (Hot Spots Policing): התמקדות זמנית וריכוז כוחות ומשאבים באותן נקודות, אזורים או מצבים בהם יש פעילות עבריינית חוזרת ומשמעותית, על פי זמן, מקום, סוג עבירה וכדומה. שיטה זו מעבירה את המיקוד מהעבריין לאזור גאוגרפי מוגדר (יחזקאלי, 2014).
  • שיטור אפס סובלנות (Zero Tolerance Policing): גישה מחמירה של גורמי אכיפת החוק כלפי עבירות קלות, מתוך ההנחה, שההקפדה על העבירות הקלות תמנע את ביצוע החמורות (יחזקאלי, 2014).
  • שיטור מנבא או ניבוי בשיטור או חיזוי בשיטור (Predictive Policing) היא שיטת שיטור מכוונת מערכת ממוחשבת, המנבאת את המקום והזמן ששם יתרחשו פשעים, על פי הדפוסים שמצאה בניתוח הרשת של הפשיעה באזורים מסוימים (שיטור נקודות חמות). השיטה מתרכזת בעיקר בתחומים של התפרצויות לעסקים, לדירות ולכלי רכב.
  • אסטרטגיית מינוף: איתור מנופי לחץ על עבריינים, למשל כאלה הנמצאים בידי גופי אכיפה אחרים.
  • שיטור צד שלישי: שימוש בכל גורם שאינו משטרתי שיש ביכולתו להשפיע על הפשיעה, ושמוטלת עליו חוקית כלשהי, או שהוא בעל עניין בחוק ובסדר.
מסקנת החוקרים היום היא, ששילוב בין האסטרטגיות של מודל הנקודות החמות ומודל השיטור לפתרון בעיות , משיג את האפקטיביות  הרבה ביותר בהשגת יעדי המשטרה (הרפז, 2012, עמ' 115-110).

[להרחבה בנושא הרפורמה הקהילתית במשטרות העולם המערבי, 2001-1980, לחצו כאן]

מקורות והעשרה