שיטור נמוך (Law Policing) עוסק בשיטור הקלאסי המסורתי; כלומר, בהתמודדות עם פשיעה ועבריינות, בהתאמה לצורכי ולציפיות הציבור. בחלק מהמשטרות המערביות שיטור זה מתבצע בשותפות עם הקהילה, ומכאן השימוש במונח של שיטור קהילתי. (Community Policing). הפעילות נעשית בשקיפות, תוך הפעלת גישה שירותית ממוקדת קהילה והתמקדות במניעת פשיעה, הן בהיבט הפיזי, והן בהיבט של קרבנות העבירה הפלילית. מתבצעת שותפות עם גורמים וארגונים, פורמליים ובלתי פורמליים, בהתאמה למונח שטבע פרופ' הרמן גולדשטיין: "שיטור לפתרון בעיות".
ההפך משיטור נמוך הוא שיטור גבוה (High Policing): שיטור ברמה הלאומית. הוא עוסק בעיקר במקרו-פשיעה שמהווה איום על מדינה, כמו איום טרור, פשע מאורגן, סייבר, סמים בהיקף רחב, הגירה בלתי חוקית ומסתננים.
המושג שיטור נמוך, נטבע על ידי פרופסור ז'אן פול ברודר (Brodeur, Jean-Paul J) מאוניברסיטת מונטריאול בקנדה, בספרו The Policing Web, משנת 2010 (ראו תמונת כריכה למעלה), בפרק המוקדש להבחנה בין סוגי השיטור.
השילוב בין שיטור גבוה לשיטור נמוך, טומן בחובו קשיים...
השילוב בין שתי הגישות הללו טומן מספר קשיים, כמו למשל בהיבטים פנים ארגוניים (הרפז, 2012, עמ' 202-200):
- שאלת הקצאת המשאבים;
- פגיעה ביצירתיות של תפקידי השיטור הרגילים;
- השיטור הגבוה, לא אחת, מאתגר וקוסם יותר לאוכלוסייה צעירה המעוניינת להתגייס למשטרה.
- בהיבטים כללים כמו שמירת האיזון בין ביטחון הציבור לזכויות אדם.
בישראל - בהשוואה למדינות אחרות - נעשה השינוי הגדול ביותר בהקשר זה. קרובה אלינו בריטניה, משום שהסתגלה לשינוי בצל הטרור האירי. כיום - 17 שנים לאחר ה-11 בספטמבר - ניתן להכניס לרשימה זו גם את ארה"ב (הרפז, 2012, עמ' 202-200).
מקורות והעשרה
- אבי ברוכמן (2016), נא להכיר – שיטור גבוה ושיטור נמוך, 9/4/16.
- הרפז עמיקם (2012), אסטרטגיות שיטור. סוגיות בעיצוב מדיניות אכיפת החוק, ירושלים: אלון.
