מהלומה מערכתית – מכה מעצבת

תקציר: מהלומה מערכתית או שיבוש המערכת או 'מכה מעצבת' היא מושג רוסי (Udar) הנגזר מהמושג: 'דחיפה' (‘Perturbation’) בתורת המערכות המורכבות מחד גיסא; ומאומנות המערכה (תחום ביניים של הידע הצבאי, המוצב בין האסטרטגיה לטקטיקה). מהלומה מערכתית היא נשקו של החלש. כאשר אתה בעמדת נחיתות, נסה לבצע פעולה, שתשנה את תמונת המצב הקיים; ואת מערכת האילוצים הנוכחית, לפיה המערכת עובדת...

שיבוש

[בתמונה: שיבוש המציאות של היריב, שעבדה לטובתו... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Davide Costanzo לאתר flickr]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מהלומה מערכתית או שיבוש המערכת או 'מכה מעצבת' היא מושג רוסי (Udar) הנגזר מהמושג: 'דחיפה' (‘Perturbation’) בתורת המערכות המורכבות מחד גיסא; ומאומנות המערכה (תחום ביניים של הידע הצבאי, המוצב בין האסטרטגיה לטקטיקה).

מהלומה מערכתית היא נשקו של החלש. כאשר אתה בעמדת נחיתות, נסה לבצע פעולה, שתשנה את תמונת המצב הקיים; ואת מערכת האילוצים הנוכחית, לפיה המערכת עובדת (משמע, לשנות את ה'מושך' בשפת תורת המערכות המורכבות). הסטת האסטרטגיה של היריב באמצעות מכה מוגבלת ומדודה.

שיבוש המציאות אמור לפגוע בביטחונו של האויב, כי הוא משבש את ה'סדר' שלו; ובאופן כזה, יוצר תנאים, שאמורים להיות (לא בהכרח, חלק מהמרכיב הגבוה של אי הוודאות...) נוחים יותר למשבש. הדגש באומנות המערכה הוא על הנחתת מכה, במקסימום רווח ובמינימום סיכון, ואז, אם נוצרת הזדמנות לנצל אותה בשאיפה ליצור מהפך עוצמה.

[למקור המושג בתורת המערכות המורכבות: 'דחיפה' (Perturbation), לחצו כאן]

בין 'מהלומה מערכתית ל'דחיפה'

המושג 'מהלומה מערכתית' התפתח ממושג קרוב, 'דחיפה' (‘Perturbation’)בתורת המערכות המורכבות. אלא שבעוד שמטרת ה'דחיפה' לשנות את אילוצי המציאות הנוכחית (בשפת המערכות המורכבות, 'מושך') ולעבור למציאות חדשה (ל'מושך' חדש), מטרת המהלומה המערכתית היא רק לטלטל את המערכת, על מנת לחפש הזדמנויות שיאפשרו 'דחיפה'.

כיוון שמדובר במציאות מורכבת, אחד ממאפייניה של ה'מהלומה' / המכה המעצבת' הוא שאין קשר בין הפעולה עצמה לבין תוצאותיה. אם תרצו, אנחנו אמורים להשיג את מטרתנו מהסיבות הלא נכונות...

למהלומה המערכתית שני צדדים:

  • יצירה מכוונת של נקודת תורפה או חולשה במערך היריב: עיוות תודעת היריב המערכתי באמצעות הונאה מניפולטיבית, אשר תסיח את תשומת ליבו מן המציאות האסטרטגית (נוה, 2003, ע' 212);
  • חיבור כלל הפעולות המכניות למהלומה עיקרית, המכוונת אל נקודת התורפה המערכתית של המערכת היריבה (נוה, 2003, ע' 212). זאת, בעזרת תמרון המיועד לנטרל את ההיגיון המנחה, הקיומי, של המערכת היריבה, כלומר את יכולתה המבצעית להשיג את המטרה ואת היעדים, כפי שנקבעו ע"י הרמה האסטרטגית (שם, ע' 18).

אם מנתקים את המערכת המורכבת ממוחה ומליבה, קוגנטיבית וממשית, תהיה התוצאה הבלתי נמנעת התפוררותה והתמוטטותה (נוה, 2003, ע' 36).

על פי אומנות המערכה, אין להביס מערכת צבאית מודרנית ע"י הניסיון להשמידה, כפי שנטען ע"י האסכולה הקלאוזביצית במשך למעלה ממאה ועשרים שנה (פרדיגמה טקטית של השמדה). הדרך לעשות זאת היא באמצעות מהלומה מערכתית (שהיא פרדיגמה מערכתית של תמרון מתקדם) (נוה, 2003, ע' 18).

מהלומה מערכתית מושגת באמצעות סדרת מהלומות המכוונות לעומק המערכת היריבה. היא מנוטרלת על ידי ביטול יכולתה להשיג את יעדיה, משמע, באמצעות הפיכתה ללא רלוונטית. אומנות התוקף הינה להטיל לקרב את כל מסת הכוח במהירות שתספיק לו להגיע לאגפים ולעורף של כוחות האויב, לנתק את דרכי הנסיגה שלו ולשבש כל ריכוז כוחות חדש שהאויב עלול להכין (נוה, 2003, ע' 168).

להלן תיאור של המבנה השלם של תמרון המהלומה המערכתי, המבוצע בהקשר של השגת המטרות האסטרטגיות באמצעות הסבת הלם מערכתי למערכת המגינה: כוחות התקפיים מודרניים, ובמיוחד ההפעלה הנרחבת של טנקים, מטוסים וכוחות ממוכנים מונחתים, מאפשרים לתקוף את האויב, בו זמנית בכל עומק מערך השדה שלו, במטרה לבודדו ולכתרו מכל הצדדים. כאשר כל החילות וכל צורות הסיוע פועלים בצוותא, יש להשתית את המתקפה על נטרול בו זמני של כל עומק מערך ההגנה של האויב. דבר זה מושג על ידי (נוה, 2003, עמ' 174-173):

  1. פעילות אווירית נגד העתודות והעורף.
  2. אש ארטילרית על כל עומק המערך הטקטי של האויב.
  3. חדירה עמוקה לתוך המערך הטקטי של האויב על ידי טנקים ארוכי טווח, וצבירה מהירה של מסת תמרון בעומק מערך ההגנה של האויב, על מנת לבטל את תוקפה של מטרתו האסטרטגית.
  4. חדירות לתוך המערך הטקטי של האויב ע"י חי"ר ובסיוע טנקים.
  5. תקיפות עמוקות בעורף האויב ע"י עוצבות ממוכנות ועוצבות פרשים מערכתיות-אסטרטגיות.
  6. שימוש נרחב במיסוך עשן, הן כדי להסתיר תמרונים של כוחות ידידותיים, והן בגזרות המשנה, לשם הונאת האויב.
  7. שימוש בהונאה פעילה על מנת לסייע ביצירת מרכז כובד בעומק שטח האויב.

מהלומה מערכתית ככלי התמודדות עם הפתעות / תוצאות בלתי צפויות (תב"צים) 

האלוף גרשון הכהן מרבה לדבר על השימוש במהלומה המערכתית ככלי התאוששות מתב"ץ: "מהלומה" מתבצעת כאשר מתרחש תב"ץ, "התופס" אותנו במצב של הפתעה, מבלי שהתמונה האמתית והמלאה של ההתרחשויות נהירה לנו עדיין (דוגמה קלאסית לכך מהתחום הצבאי היא "מלחמת יום הכיפורים" ב- 1973; ומהתחום הכלכלי-חברתי: המחאה החברתית בקיץ 2011). המהלומה המערכתית במקרה זה יכולה להיות צעד הגנתי של תגובה ראשונית לתב"ץ, שבו הצד המתגונן/ המגיב נוקט פעולה בתגובה לתב"ץ (אם תרצו, זוהי התקפה בעלת מטרות מוגבלות במסגרת ההגנה). מטרת המהלומה המערכתית במקרה זה כפולה (רזי ויחזקאלי, 2013, עמ' 78-77):

  • לשבש את החלטות היריב באמצעות פעולה יזומה;
  • ליצור תנועה וחיכוך, שיאפשר ללמוד על מהלכי היריב ועל ההמשך (שהרי ידע נוצר, בין היתר, כתוצאה מתנועה ומ"חיכוך").

על פי הכהן, מי שהפרדיגמה שלו קורסת בעקבות תב"ץ – גבול ההכלה שלו קצר מאוד, וכשאתה מגיב אתה יכול רק למזער נזקים. זאת, במצב שבו הפרדיגמה השתנתה והפרדיגמה החדשה אינה נהירה לנו די צורכה. לעומת זאת, תגובה לתב"ץ באמצעות ה"מהלומה", יוצרת מצב שבו המגיב יוצר את התרחיש, ולכן הוא מבין את הפרדיגמה. על כן, תחת להיות מופתע מהתב"ץ ולאבד שליטה על האירועים, המהלומה המערכתית מאפשרת להכיל את התב"ץ, תוך בחירת מיקום המהלומה ועיתוייה ו"לעשות דברים אלגנטיים שיש להם נראות של אפקטיביות מבצעית".

רציונל המהלומה המערכתית על פי הכהן הוא כדלהלן  (רזי ויחזקאלי, 2013, עמ' 78-77):

"בעוד שלמתקפה יש היגיון פוזיטיבי, למהלומה יש היגיון נגטיבי במצב של ידע חסר. אינני יודע לאן אני רוצה להגיע ומה עושה האויב. אבל, אינני יכול שלא לעשות כלום. על כן, אני מבצע מהלומה על מנת להבין. אני מכניס וקטור שלי בעיתוי לא מתאים לאויב, ויוצר שיבוש בתוכניות ובלוחות הזמנים שלו, תוך יצירת אפשרות להצלחה שאני מוכן לנצל... אני מעז לעשות משהו שהאויב לא חשב שאעשה, ועכשיו – נעשה מהומה ונראה... המהלומה אינה נמדדת בכמה שטח כבשת אלא היא תודעתית. אחרי ביצועה אני נמצא במצב תודעתי אחר מאשר לפניה, וכך גם היריב. שיניתי את המצב התודעתי שלו... אנחנו מחליטים איפה מגיבים ואיפה לא; איפה לא להיות ב"משחק" ואיפה לבחור נקודתית מקומות התערבות".

הכהן מדגיש שבכוונת מכוון, על המהלומה להיות מוגבלת ביעדיה ובכוחה, על מנת שלא תגרום להתרסקות הכוח מול מערכי היריב. עיתוי המהלומה וכיוונה ("לאן ומתי") הם "החלטת ההחלטות של המפקד המגן".

הוא מביא – כדוגמה למצב שבו הייתה צריכה להתבצע מהלומה – את התקפת הנגד הישראלית שנכשלה במלחמת יום הכיפורים, ב-8 באוקטובר 1973. צה"ל לא היה מוכן להתקפת נגד כללית, ובמקומה, היה עליו להנחית מהלומה מוגבלת, לחוש את האויב ולהבין את כוונותיו מחד גיסא; ולשבש את מהלכיו בפעולה יזומה מאידך גיסא. כך ניתן היה להרוויח ללא הנזק שנגרם.

מקורות

   

5 thoughts on “מהלומה מערכתית – מכה מעצבת

  1. Pingback: יעקב עמידרור: המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים - ייצור ידע

  2. Pingback: ה'מהלומה' של דונלד טראמפ - ייצור ידע

  3. Pingback: גרשון הכהן: אריאל שרון מנענע את הספינה... - ייצור ידע

  4. Pingback: האופציות של רוני אלשייך - ייצור ידע

  5. Pingback: אז מה היה צריך לעשות בעזה? - ייצור ידע

Comments are closed.