שיטור

[הצלם: Getty Images]

[כל הצילומים למאמר זה נלקחו מכתבת השער של ה- Mail Online]

באמצע אוגוסט 2011 עמדה המשטרה בבריטניה באחד האתגרים הקשים בתולדותיה – מהומות דמים בלונדון, במנצ'סטר, בבירמינגהם ובערים נוספות, שתוארו בתקשורת הבריטית כ"נוראיים ביותר שראתה לונדון מאז הבליץ הגרמני במלחמת העולם השנייה". צעיר אחד נהרג באופן ישיר במהומות, ושלושה נוספים נהרגו כשניסו להגן על העסק של אביהם (ביסמוט, 2011; חלילי, 2011).

האזרחים שחשו נטושים התאגדו למעין 'משמר אזרחי' ששמר על הבתים והעסקים וניקה את הונדליזם. קבוצות אזרחים אחרות הקימו אתרי אינטרנט שמזמינים עדי ראייה לתעד ולצלם פורעים במהלך מסעות ההרס והביזה כדי לנסות ולאתר אותם ולהביא למעצרם  (חלילי, 2011).

התקשורת בבריטניה, וגם בישראל, לא פרגנה למשטרה הבריטית. כך למשל כתב ה'טיימס' הלונדוני על "אוזלת ידה של המשטרה… שבמשך שני לילות רצופים לא מנעה את הביזה, וגרמה לחוסר אמון קשה כלפיה מצד הציבור: המתפרעים נטלו את השליטה בזמן שהמשטרה נטשה את הרחובות…" (ביסמוט, 2011).

כיצד עמדה המשטרה הבריטית באתגר הזה ומהם הלקחים שניתן להפיק מכך לגבינו? בכך עוסק מאמר זה.

להמשך קריאה

[בתמונה: איור מעשה ידי מרטן ואן מאלה משנת 1905. התמונה היא נחלת הכלל]

הירצחו של הילד, לאון קלנטרוב ז"ל, ממושב בני עייש, בינואר 2010, על ידי שני שכניו – תאומים החשודים כפדופילים, מעלה שוב לסדר היום את הסוגיה של התמודדות חברתית ומוסדית עם סוגיית הפדופילים. סוגייה זו מרתקת במיוחד משני טעמים עיקריים:

האחד, היא נמצאת בקצה קו הרצף של התיאוריות הקרימינולוגיות, כך שהדיון בה "לוקח לקצה" את תיאוריות הענישה. עבריינות מין סדרתית היא, בדרך כלל, מולדת. ועל כן, היא מנטרלת את התיאוריות הרבות העוסקות בשיקום בקהילה ואת הדיון על יעילותן והצדקתן. זאת, כיוון שללא שלילת כושרו הגופני של העבריין לבצע את העבירה – הוא משול לפצצת זמן מתקתקת ושהותו בקהילה מסכנת אותה באופן מוחשי.

השני, התיאוריות הללו "מביאות לקצה" גם את הויכוח המקצועי והציבורי בנוגע למדיניות הליבראלית מאוד יחסית כלפי אסירים בכלל, כולל עברייני המין (שהחלה משתנה בשנים האחרונות).

להמשך קריאה

[בתמונה: 'הקומונה הפריזאית' קוראת תגר על השלטון המרכזי, מאי 1871]

בדיונים הקודמים בדקנו את מידת סובלנותן של קבוצת הרוב ומערכת אכיפת החוק כלפי האוכלוסיות ה'לא נורמטיביות', וגילינו שסולם הצרכים של מאסלו עובד גם עובד. ליברליזם וסובלנות נמוגים, גם בדמוקרטיות המשוכללות ביותר, ברגע שסדר החיים מתערער.

להמשך קריאה

[בתמונה: כותרת האתר ynet משנת 2011 לאחר ההתנקשות בעבריין זאב רוזנשטיין בתל אביב]

ב- 5 באוגוסט 2009 בסמוך לשעה 2200, נהרג נער חף מפשע מרמלה, במסגרת ניסיון לחסל עבריין שישב לידו על ספסל ברחוב. שני רוכבי קטנוע התקרבו אל הספסל, אחד מהם שלף אקדח ופתח לעברם בירי (תורג'מן, 2009).

'הפיגועים הפליליים' הללו מטרידים מאוד, אולם, אינם מפרים את סדר החיים התקין שלנו. אנו שומעים, מתרגזים, אך למעט הנפגע ומשפחתו כולנו חוזרים לשגרת יומנו.

אולם, מה היה קורה למשל, לו בפרק זמן קצר הייתה נפגעת כמות נכבדה של אזרחים תמימים, כך שהאזרח הפשוט היה מאבד את הביטחון ואת האמון במערכת האכיפה?

להמשך קריאה