סדר ציבורי

[הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י Jean-Léon Gérôme, והיא נחלת הכלל]

הערב התבשרנו כי ועדת הבדיקה לבחינת מחדל אבטחת מצעד הגאווה בירושלים סיימה את עבודתה וגיבשה את רשימת המודחים. שבעה קצינים הודחו, ולשלושה נרשמה הערה פיקודית (ראה התרשים בתחתית המאמר).

בימי רומי העליזים – בעיקר בין המאה ה-1 לפני הספירה ועד המאה ה-2 לספירה – היו קרבות הגלדיאטורים מקור השעשוע העיקרי לאזרחי רומי. הגלדיאטורים הללו – עבדים שנידונו לכך כעונש על פשעים מסוימים, שבויי מלחמה, ומתנדבים בתשלום – היו נלחמים ביניהם או כנגד חיית טרף. הקרב היה מסתיים, בדרך כלל, במות אחד הלוחמים.

אם היה הקהל רגוע, אם הימים היו טובים, היה הקיסר מסתפק בהרוג אחד. אם קודם לכן הפסיד הצבא בקרב, אם עלו המסים או התגלתה שערורייה בקרב האצולה, הוא היה מורה להגדיל את מכסת הדם.

להמשך קריאה

[הצלם: Getty Images]

[כל הצילומים למאמר זה נלקחו מכתבת השער של ה- Mail Online]

באמצע אוגוסט 2011 עמדה המשטרה בבריטניה באחד האתגרים הקשים בתולדותיה – מהומות דמים בלונדון, במנצ'סטר, בבירמינגהם ובערים נוספות, שתוארו בתקשורת הבריטית כ"נוראיים ביותר שראתה לונדון מאז הבליץ הגרמני במלחמת העולם השנייה". צעיר אחד נהרג באופן ישיר במהומות, ושלושה נוספים נהרגו כשניסו להגן על העסק של אביהם (ביסמוט, 2011; חלילי, 2011).

האזרחים שחשו נטושים התאגדו למעין 'משמר אזרחי' ששמר על הבתים והעסקים וניקה את הונדליזם. קבוצות אזרחים אחרות הקימו אתרי אינטרנט שמזמינים עדי ראייה לתעד ולצלם פורעים במהלך מסעות ההרס והביזה כדי לנסות ולאתר אותם ולהביא למעצרם  (חלילי, 2011).

התקשורת בבריטניה, וגם בישראל, לא פרגנה למשטרה הבריטית. כך למשל כתב ה'טיימס' הלונדוני על "אוזלת ידה של המשטרה… שבמשך שני לילות רצופים לא מנעה את הביזה, וגרמה לחוסר אמון קשה כלפיה מצד הציבור: המתפרעים נטלו את השליטה בזמן שהמשטרה נטשה את הרחובות…" (ביסמוט, 2011).

כיצד עמדה המשטרה הבריטית באתגר הזה ומהם הלקחים שניתן להפיק מכך לגבינו? בכך עוסק מאמר זה.

להמשך קריאה