[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[לאוסף המאמרים על תורות הפעלה במשטרה (דוקטרינה), לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
בתחילת שנת 2010 הפנה המדען הראשי של המשרד לביטחון הפנים דאז, ישראל ברק, את תשומת לבי לרפורמה חדשה בשיטור הקונה לה אחיזה בארצות הברית. רפורמה זו נושאת את השם היומרני, Predictive Policing שמשמעותו שיטור חזוי או שיטור מנבא או ניבוי בשיטור, והיא מיושמת כבר בשבעה ארגוני משטרה חשובים ברחבי ארצות הברית, כניו יורק, לוס אנג'לס, בוסטון, שיקאגו, וושינגטון, מרילנד ושרוופורט (Shreveport). כיוון שכך, ראוי לדעתי ללמוד את הרפורמה הזו ועיקריה, שבוודאי ישפיעו לא מעט על משטרת ישראל ואופן תפקודה בעשורים הקרובים.
המושג "Predictive Policing" הוא מושג רחב, הכולל "כל אסטרטגיה או טקטיקה של שיטור, המפתחת או עושה שימוש במידע, ובניתוח מתקדם, על מנת לקדם את החשיבה בתחום מניעת הפשיעה (וביתר עיסוקי המשטרה)". יש גם המכנים אותה "שיטור מונע" (Proactive Policing); "שיטור מניעתי" (Preventative Policing); "שיטור מסתגל" (Adaptive Policing); "שיטור המבוסס על ראיות" (Evidence-Based Policing); ו"שיטור המבוסס על נתונים" (Data-Driven Policing).
השם, "Predictive Policing", מרמז על החזון שבבסיס הרפורמה: לעשות שימוש בחדשנות הטכנולוגית, ביצירתיות וב"חשיבה מחוץ לקופסא" לשם "יצירת ידע", שיאפשר למערכת אכיפת החוק להקדים את העבריינים בצעד אחד...
הרפורמה נתמכת בידע ובתקציבים על ידי הגורמים המקצועיים הפדראליים (ה- National Institute of Justice - NIJ), ומלווה במחקר ובהערכה על ידי תאגיד ראנד היוקרתי (RAND Corporation)(ארגון אמריקני המאגד בתוכו צוות חושבים. ראנד הוקם על מנת לספק ניתוח ולקיים מחקרים למען הכוחות המזוינים של ארצות הברית. הארגון התרחב מאז, ומספק את שרותיו גם לארגונים ממשלתיים אחרים ולארגונים מסחריים אזרחיים) – עובדה המלמדת על החשיבות של הפרויקט והמבטיחה שהפרויקט יגובה בכספים פדראליים רבים, ימוצה, ולא יגווע בטרם עת.
רקע היסטורי
נהוג במדעי המשטרה (המשקפים במידה רבה את מציאות השיטור האמריקנית) למנות ארבע רפורמות עיקריות בשיטור:
"הרפורמה הפרוגרסיבית " בשנות ה-20 של המאה הקודמת, שהייתה בעיקרה "שדרוג" של המשטרה לקראת הפיכתה בעתיד לפרופסיה מקצועית, ניתוקה מהפוליטיקה, הפיכתה לגוף סמי צבאי, ויצירת התמחויות בתוך המשטרה. ·
"הרפורמה הפרופסיונאלית " בין שנות ה- 30 לשנות ה- 80 של המאה הקודמת, שהייתה בעיקרה המשך למגמה להפוך את המשטרה לפרופסיה: הפיכת השיטור למקצוע אקדמי ויצירת ידע שיטתי ומיומנות שיטתית בשיטור, דגש על יעילות, שיפור יכולת פיקוד ושליטה ורתימת שינויים טכנולוגיים – בעיקר רכב, טלפון ומכשירי קשר – לעבודת המשטרה. ·
"הרפורמה הקהילתית " משנות ה-80 של המאה הקודמת, שבניגוד לרפורמות קודמות נוצרה באקדמיה ולא בשטח, ועסקה פחות ביצירת הפרופסיה של השיטור ויותר בתכנים של האסטרטגיה המשטרתית – הטמעת פילוסופיה ומדיניות משטרתית המכוונת כלפי שיתוף פעולה קבוע והמשכי עם הקהילה. ·
"הרפורמה של משטרת ניו יורק " שהתבצעה במשטרות רבות נוספות בארצות הברית, בשנות ה-90 של המאה הקודמת. רפורמה זו מהווה חזרה לדפוס המוכר של רפורמות הממשיכות את המגמה של העמקת הפרופסיונאליות בעבודת המשטרה, בדגש על אפקטיביות ויעילות משטרתית. הוגיה מייחסים לעצמם את הירידה הדרמטית בפשיעה, והיא נותנת דגש למנהיגות ול"אחריותיות" (Accountability) של מפקדי המשטרה והדרג הממונה עליהם. המודל המוכר ביותר שהונהג במסגרת רפורמה זו הוא ה"קומפסטט" (Compstat) שזכה ליישום חלקי מאוד גם אצלנו.
הבשלת התנאים להתפתחות הרפורמה החדשה
רפורמת "השיטור החזוי" מהווה המשך ישיר של הרפורמות הקודמות. על כן, אין להתפלא שמובילים אותה ותומכים בה רפורמיסטיים וותיקים בתחום השיטור בארצות הברית, כמו מפקד המשטרה של ג'וליאני באותה עת, וויליאם ברטון (Bratton), ששימש לאחר מכן גם כמפקד משטרת לוס אנג'לס (LAPD), בצד אנשי אקדמיה כד"ר ג'ורג' קלינג (Kelling) – מחבר המאמר "חלונות שבורים" (Broken Windows) שפורסם במרץ 1982, ששימש השראה לרפורמת "השיטור הקהילתי".
רפורמה חדשה לא נערכת מתוך תחושה של נחיתות. מאז שנות ה- 90 של המאה הקודמת נחשב השיטור לפרופסיה חדשנית ומוצלחת, שהתמודדה בהצלחה רבה עם אתגרי השיטור והביאה לירידת הפשיעה בארצות הברית בשני העשורים האחרונים. מכאן ברור גם האתגר: ירידת הפשיעה המתמשכת בארצות הברית מאיצה באנשי מערכת האכיפה לחפש דרכים שתסייענה לשמר את ההישג ולהעמיק אותו.
למרות ההישגים הללו, אנשי המשטרה יודעים היטב, עד כמה עבודתם בשטח מול הפשיעה הינה, עדיין, בבחינת גישוש באפלה. הפשיעה באה בגלים שסיבותיהן הנקודתיות אינן ידועות. הגורמים המשפיעים על הפשיעה מגוונים, ורבים אינם נמצאים בשליטת המשטרה. ארגוני הפשיעה, המעסיקים הרבה את המשטרות במדינות המפותחות, פועלים במבנה רשתי, המקשה מאוד על אפשרויות ה"פיצוח" ו"ההקרסה" שלהם.
הכיוון, שבחרה מערכת האכיפה בארצות הברית, מעמיד את המשטרה בשורה אחת עם ארגונים עסקיים מתקדמים. אלה פיתחו יכולת התמודדות טובה עם המציאות הדינאמית, המשתנה במהירות המאפיינת את תקופתנו, בעזרת תורות חדשות, כ"תורת הכאוס", "תורת המערכות המורכבות" ו"תורת הרשתות". מילת המפתח היא "טכנולוגיה "". ההתמודדות הזו מבוססת על "קפיצות המדרגה" שעברו על עולמות המחשוב והתוכנה: כניסתם לשוק של המחשבים, בעלי יכול העבודה המקבילה; והתפתחותן של שפות תוכנה "חכמות", בעלות יכולות למידה והפצה בלתי מוגבלות. השילוב של הרעיונות המתקדמים וכוח המחשוב הביא אותנו לסף "קפיצת המדרגה" הנוכחית בשיטור.
"להיות ארגון מבוסס מידע" משמעו, "לייצר", בעזרת מידע וגורמים נוספים, את הידע הדרוש לאיתור המשתנים האמיתיים, המשפיעים על הפשיעה במקום ספציפי ובזמן אמת; לאתר דפוסים (Patterns), המנבאים שאנשים מסוימים עלולים לבצע עבירות מסוימות בזמן נתון; ולמפות את דפוסי הפעולה האפשריים שלהם. במילים אחרות, ליצור אופטימיזציה של תהליכי העבודה המשטרתיים במאבק בפשיעה, וגם בתחומי עיסוק משטרתיים אחרים.
עדות לחשיבות הגוברת של הטכנולוגיה בעבודת המשטרה הייתה הענקת "פרס שטוקהולם לקרימינולוגיה לשנת 2010" – הפרס היוקרתי ביותר בתחום המחקר הקרימינולוגי והמקביל בתחום זה לפרס נובל – לפרופסור דוד וייסבורד מן האוניברסיטה העברית, בין היתר, בגין פיתוח "מודל הנקודות החמות" ("Hot Spots"), שמאפשר מעקב דינאמי, ממוחשב, אחר "נדידת הפשיעה" ופיתוח מענה נקודתי לבלימתה (למרות שהמודל הזה מוכר, לכאורה, בישראל, הוא זכה אצלנו, עד היום, להתייחסות שטחית בלבד).
המהפכה החדשה ומשטרת ישראל
כבר היום השיגה משטרת ישראל הישגים לא מבוטלים במאבק בפשיעה המאורגנת בעזרת עזרים טכנולוגיים. השימוש בניתוחי רשת, ההאזנות, מעבדת הדנ"א וגורמים נוספים אחרים, הפכו את הגילוי בתיקים פליליים לפועל יוצא של השקעת משאבים, כשהפוטנציאל גדול על היכולות הכספיות. מהפיכות אחרות כמו המצלמות ההולכות ומרשתות את ערינו, מצויות רק בתחילתן, והן מחייבות שינוי במבנה המערך המשטרתי בשטח על מנת להפיק מהן את המיטב.
ניתן לומר, שאנו מתמודדים עדיין עם הפשיעה בעיניים עצומות ורחוקים עדיין מלהשקיע בנקודות הנכונות ובעוצמה הדרושה. אין גם עדיין דגש על יעילות בהקצאת המשאבים מול האיומים המשתנים תדירות.
מדינת ישראל של שנות האלפיים היא מדינה טכנולוגית מאוד המאופיינת על ידי יוזמה וחדשנות. חיבור של משטרת ישראל לסביבה הטכנולוגית הישראלית המפותחת יכול להניב תוצאות מדהימות, כשהמשטרה תורמת לתעשייה ניסיון והצעות לפיתוח מוצרים, מלווה את פיתוחם ומנסה אותם בשטח. מוצרים אלה יכולים להיות גם כלי עבודה בשטח, וגם עזרי תכנון מתקדמים ובתחום זה אין גבול לדמיון, ורק השמים הם הגבול.
חיבור כזה יכול לשנות כליל את אופן ההתמודדות עם הפשיעה ואת תוצאותיו.
לסיכום, היה זה פיטר דרוקר (Drucker, 1998), הנחשב לאבי תורת הניהול המודרנית, שיצר את ההבחנה התיאורטית בין ארגונים של מומחיות (פרופסיות) אותם כינה "ארגונים מבוססי מידע" ("Information-Based Organizations"), המאופיינים בצורך/ברצון להתבסס על עבודת מומחים, הן בדרג המטה והן בשטח; לבין ארגונים אחרים שפעילותם אינה מבוססת על "מידע", שהם ברובם ארגונים היררכיים-ביורוקרטים ("Command and Control Companies").
אם תצלח המהפכה הזו, תיהפך הבחנתו של דרוקר לחסרת משמעות בכל הנוגע לארגוני משטרה. אלה יהפכו לגופים שונים לחלוטין מהאופן שבו הם נתפסים היום, הן במבנה שלהם, הן בתהליכי העבודה ואפילו בתרבותם הארגונית. הם יהפכו לפרופסיה המונהגת על ידי מומחים.
למהפכה הזו יש ערך מוסף גבוה מאוד עבור משטרת ישראל. שותפות של המשטרה עם ארגונים טכנולוגיים – שבמסגרתה מספקת המשטרה את הרעיונות לפיתוח מוצרים ואת סביבת הניסוי שלהם – תציב אותה, בדומה למיצובו של צה"ל מול צבאות זרים, במעמד יוצר דופן ביחס למשטרות העולם המפותח, וכמורה דרך למשטרות הללו באמצעים ובתהליכי עבודה חדשניים.
