האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
סיפור יציאת מצרים משקף תמונת עבר, שעוצבה במשך תקופה ארוכה; לאחר שגרעין הסיפור נחרת בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל. לאחר מכן, לאחר שהמקרא נערך באופן סופי במאה השביעית לפני הספירה, נוספו לו אלמנטים שונים, שלא כולם עולים בקנה אחת עם הממצאים הארכאולוגיים או המחקריים הידועים לנו כיום.
פָּרָשַׁת בֹּא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק ט"ז. בפרשה מסופר על מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות ובהמשך מסופר על יציאת מצרים. המצוות העיקריות המופיעות בפרשה הן קורבן פסח, סיפור יציאת מצרים וקידוש בכורות…
אבן סינא מחלק את סוגי התפילה לשניים, תפילה חיצונית ותפילה פנימית. התפילה החיצונית מאמנת את הפרט מההמון להכרת הטוב ולציות פוליטי, בעוד שהתפילה הפנימית מובילה את האדם להכרה שכלית עליונה. גם הרמב"ם בעקבותיו, מבחין באופן ברור בין תפילה רגילה (חיצונית ע"פ אבן סינא), אשר אינה מביאה את האדם להבנת מהות האל, לבין תפילה שכלית (פנימית ע"פ אבן סינא), שהיא התפילה הראויה, והיא אשר מביאה את האדם להבנה שכלית מעמיקה. מה היה אם כן טיבה של תפילת משה?
מנהיגות אנושית – בניגוד למנהיגות בשם האל – היא דינאמית ומשתנה. משה הוא מנהיג נבחר על ידי האל, שכושר מנהיגותו אינו רלוונטי למשרתו. הוא אמור לבצע את דבר ההשגחה העליונה ללא יוזמה אישית, וללא חשיבה יוצרת כפי שאנו מצפים ממנהיג. לעומתו, מרדכי פועל בזמן היסטורי בו כבר לא קיימת נבואה גלויה…
לסיפור עשר המכות – בפרשות וארא ובא – יש השפעה עמוקה ורבת חשיבוּת על ההיסטוריה של עם ישראל, הן בעיצוב התפיסה הדתית שלו והן במצוות רבות שהן זכר ליציאת מצרים (ציצית, תפילין, פסח ועוד) …
