עודכן ב- 22 בינואר 2023

[בתמונה: יציאת מצרים. יצירתו של הוראס וויליאם פטריק (1919-1839), באדיבות מוזיאון קרוידון. התמונה היא נחלת הכלל]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן]

עודכן ב- 14 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

סיפור יציאת מצרים המופיע בפרשת בא בספר שמות, הוא הנרטיב המרכזי בתפיסה היהודית, ומופיע פעמים רבות בכל רבדי המקרא. הסיפור גם מוזכר תדיר בזיקה למצוות רבות בכלל, ולחג הפסח בפרט.

אולם, שאלת הגרעין ההיסטורי של סיפור זה, מצויה במחלוקת בין החוקרים, וקשת הדעות נעה בין אלה המצדדים ורואים בסיפור זה אמת או גרעין היסטורי, לבין אלה שדוחים זאת מכל וכל. אמנם יציאת מצרים כאירוע היסטורי מופיעה בעיקר בדבריי הנביאים של מלכות הצפון, כדוגמת עמוס, הושע וספר תהילים. אולם, היא הופיע לא מעט גם בספרות המקראית שנוצרה בממלכת יהודה, ודי להזכיר את חג הפסח שקיים יאשיהו בשנת שמונה עשרה למלכותו[1], ואת הנאמר כאן בפרשתנו[2].

היות ויציאת מצרים מתוארכת על פי דעת רוב החוקרים למאה ה-16 או ה-15 לפני הספירה, הרי שיתכן כי בדיקת המקורות המצריים של התקופה ישפכו אור על האירוע ההיסטורי המכונן של היהדות.

בעקבות מסע הכיבושים של המלך המצרי תחותמס השלישי (1479 – 1425 לפני הספירה; ראו משמאל), הפכה ארץ כנען בחלקה הגדול לפרובינציה מצרית[3]. כדי לנהל באופן ראוי את השטח נכבש, סיפחה מצרים שש ערים כנעניות, ארבע לאורך החוף וביניהן העיר עזה, ושתי ערים בתוך ארץ כנען וביניהן בית שאן. שליטי ארץ כנען היו נחותים צבאית ממצרים, ונאלצו להעלות לשלטון המצרי מס שנתי.

[תמונת פסלו של תחותמס השלישי משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Husky, והיא נחלת הכלל]

עם עלייתו של סתי  הראשון (1294 לפני הספירה), לחמה מצרים בעיקר כנגד ממלכת חתי. במקביל אירעו מרידות בארץ כנען, אך השלטון המצרי דיכא אותם במהירות רבה. כדי להדק את שליטתם בארץ כנען הקים השלטון המצרי רשת של מצודות ואסמים מגבול מצרים ועד דרום כנען.

עם עלייתו לשלטון של מרנפתח (1213 לפני הספירה), פרצה מרידה רחבת היקף בארץ כנען, שחייבה את המצרים לדכאה בכוחות גדולים. מסע צבאי זה הונצח על בכתובת מצרית שנמצאה על ידי ארכאולוגים, ובה מופיע גם השם ישראל. למרות הממצא האמור, קשה לקבוע, האם באותה תקופה קבוצה אתנית בשם ישראל כבר הייתה בארץ כנען כעם, או שמדובר בקבוצה אתנית קטנה בדרגה של שבט, שהחלה להתבסס אז במקום. כאן המקום לציין, כי אחד האמצעים בו השתמשו המצרים לדיכוי המרד ארץ כנען, כמו גם במקומות אחרים, היה הגליית קבוצות אוכלוסין מורדות למצרים. הגליה זו הביאה לכך, שבמצרים גופה היה כוח עבודה רב וזר, שיכול היה לשמש לעבודות שונות ברחבי הממלכה המצרית. לכן, התיאור המקראי של בית עבדים במצרים הינו מדויק, ורוב העבדים הללו מוצאם היה מארץ כנען.

לאחר מכן עלה לשלטון רעמסס השלישי (1184 – 1153 לפני הספירה; ראו משמאל), המלך הבולט של השושלת העשרים),  שלחם רבות כנגד קבוצה אתנית בשם גויי הים שעמם גם נמנו הפלישתים. בעקבות הלחימה כנגד גויי הים והפליתים, הגבירה מצרים את אחיזתה בארץ כנען, ואף העבירה חלקים ממנה לשלטון מצרי ישיר, בעיקר בדרומה של ארץ כנען כולל הערים עזה לכיש וגת. במקביל, גם בעמק יזרעאל ועמק בית שאן, הרחיבה מצרים את אחיזתה, ועל כך יעידו ממצאים ארכאולוגיים מאותה תקופה, שנמצאו באזורים אלה; ממצאים, שאין ספק כי נוצרו בסגנון או בהשפעה מצרית מובהקת. מכל אלה עולה בבירור כי המצרים - ששלטו בחלקים ניכרים בארץ כנען - הגלו חלק מאוכלוסייתה לתוך ממלכתם, והגיעו לשיא כוחם בארץ כנען בזמן שלטונה של השושלת העשרים המצרית.

[בתמונה משמאל: פסל של רעמסס השלישי שהתגלה בבית שאן. הפסל נוצר באזור בית שאן. בפסל המלך יושב על כס מלכותו, חבוש פיאה מעוטרת באוריאנוס (נחש קוברה מלכותי) ולבוש חצאית קצרה. לצווארו ענק חרוזים רחב ולרגליו סנדלים. על כתפיו חקוקים בתוך מסגרת שנים משמותיו. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אור פ, והיא שוחררה לשימוש חופשי]

 התיעוד שנמצא אודות השלטון המצרי בארץ כנען, עומד בחוסר ממצאים בולט, כאשר אנו רוצים לאשש את יציאת מצרים. אולם היות ומדובר בפורמט של שבטים נוודים, אין בכך לגרוע מאמינות הסיפור, כי נוודים אינם משאירים בדרך כלל ממצאים בתוואי נדידתם.

היו חוקרים[4] שניסו להשוות בין שמות המקומות הנזכרים ביציאת מצרים בספר שמות המקראי, לממצאים הארכאולוגיים שנמצאו ובהשוואה לתעודות המצריות שנשתמרו; אולם, יש קושי ממשי בזיהוי מקומות אלה מחקרית, היות שהמקומות הנזכרים בספר שמות יכולים להשתייך לתקופה היסטורית אחרת ומאוחרת  ליציאת מצרים, והם נכתבו על ידי פי הידוע שנים רבות לאחר אירוע זה.

לכן, למרות שיש חוקרים האומרים כי שום ראיה חד משמעית הקושרת בין יציאת מצרים לבין התקופה לה היא מיוחסת על פי הממצא הארכאולוגי האמור, הרי יש מנגד הטוענים שאין בכך מאומה בגלל האפשרות ששמות המקומות המופיעים במקרא אכן מתייחסים לתקופות שונות.

חלק מהחוקרים תמימי דעים כי תיאור שיעבוד מצרים כפי שהוא מופיע בספר שמות בפרשתנו, משקף את המציאות ההיסטורית של עבדות ומפעלי בנייה רחבי היקף במערב אסיה של המאה השמינית לפני הספירה, בעיקר בממלכת אשור, ופחות לתאריך המסורתי של יציאת מצרים.

ברם, חוקרים אלה לא לקחו בחשבון את קדמותה של המסורת המספרת על יציאת מצרים, ואת מקומה המכונן בעיקרי האמונה הישראלית. מסורת שכזאת איננה צומחת יש מאין, ויש סבירות גבוהה שהיא מבוססת על אירוע דרמטי ומשמעותי בעברו הרחוק של עם ישראל.

אחד החוקרים הבולטים שעסק בפיתוח התאוריה האמורה היה רונלד הנדל[5] (Ronald Hendel; ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: החוקר רונלד הנדל. מקור התמונה: אתר אוניברסיטת ברקלי. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לדעתו, סיפור עבר שנשמר בזיכרון הקולקטיבי של העם, מובא לא על פי הדיוק הפרטים ההיסטוריים שלו אלא על פי הדרך בה עיצבה החברה הישראלית את דמותה.

לכן, כאשר מופיע שם של מקום שאין לו אחיזה במחקר הגאולוגי אין בכך שום ראיה שהסיפור בכללותו לא התקיים. פרטי הסיפור הינם משניים לאירוע וללקח התאולוגי אותו רוצה להביא המספר המקראי לדורות הבאים אחריו.

אחרית דבר

סיפור יציאת מצרים משקף תמונת עבר, שעוצבה במשך תקופה ארוכה; לאחר שגרעין הסיפור נחרת בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל. לאחר מכן, לאחר שהמקרא נערך באופן סופי במאה השביעית לפני הספירה, נוספו לו אלמנטים שונים, שלא כולם עולים בקנה אחת עם הממצאים הארכאולוגיים או המחקריים הידועים לנו כיום. עובדה זו אינה פוגעת במהותו הראשונית של סיפור יציאת מצרים, היות וכאמור תחילתו או ראשיתו מבוסס על גרעין של מקרה שהיה ומאז עבר שינויים ותוספות לרוב.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת בא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/1/19.

[1] מלכים ב', פרק כ"ג, פסוקים : כ"א – כ"ג.

[2] '. הופמן, יציאת מצרים באמונת המקרא, ת"א, תשמ"ג, עמודים: 25 – 43; 67 – 71.

[3]  ראה - נדב נאמן, ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך א', ירושלים, 1982, עמודים:183 – 212. הנתונים הבאים הם מאותו מקור אלא אם כן נאמר אחרת.

[4] על כך ראה בהרחבה - ש"א. ליונשם, מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, ירושלים, תשכ"ח; א'. מלמט, יציאת מצרים – מקבילות מצריות, ארץ ישראל, כ"ו, עמודים:231 – 235; י', קנוהל, מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ"ך, אור יהודה, 2008, עמודים: 19 – 30.

[5] R. Hendel, The Exodus in Biblical Memory, JBL, 120 (2001), pp. 601-608.